Skip to content

פרשנות | מוחמד מורסי – נשיא נבחר באמת?

האם ניצחונו של נשיא מצרים החדש, מוחמד מורסי, הוא ניצחונו של רצון העם המצרי או שמא מדובר בעסקה שנחתמה במחשכים בין המועמד ותנועתו, "האחים המוסלמים" לבין המועצה הצבאית, באופן שישרת את שני הצדדים ושבטווח הארוך רק צפוי להחזיר את ההפגנות לרחובותיה של המדינה?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

האם ניצחונו של נשיא מצרים החדש, מוחמד מורסי, הוא ניצחונו של רצון העם המצרי או שמא מדובר בעסקה שנחתמה במחשכים בין המועמד ותנועתו, "האחים המוסלמים" לבין המועצה הצבאית, באופן שישרת את שני הצדדים ושבטווח הארוך רק צפוי להחזיר את ההפגנות לרחובותיה של המדינה?

מאת אלעד גלעדי

אלעד גלעדי
אלעד גלעדי

בקמפיין הבחירות המהוקצע והאינטנסיבי שניהל מועמד האחים המוסלמים לנשיאות, ד"ר מוחמד מורסי, נשמעה שוב ושוב הסיסמא "מורסי – הנשיא של מצרים כולה", לאמור כי מורסי הוא אינו רק בחירתם של האחים המוסלמים או של הגוש האסלאמיסטי. אלא שסיסמאות לחוד ומציאות לחוד. מורסי אמנם נבחר כנשיאה הראשון של מצרים בעידן שלאחר מובארק, אך הוא אינו נשיאה של מצרים כולה, ואפילו לא של מחציתה.

מתוך כ-50 מיליון בעלי זכות הצבעה במצרים, רק מעט יותר מ-25 מיליון מימשו את זכות הצבעתם. אחוז ההצבעה, אם כן, עמד על כ-50%. התפלגות הקולות בין מורסי לאחמד שפיק הייתה 51.73% לטובת מורסי, לעומת 48.27% לטובת שפיק. כלומר, מתוך כ-50 מיליון בוחרים פוטנציאלים, 13 מיליון הצביעו למורסי – כרבע מבעלי זכות ההצבעה בלבד.

את אחוזי ההצבעה הנמוכים ואת אי-היכולת לנבא את תוצאות הבחירות אפשר לתלות בעובדה ששני המועמדים שעלו לסיבוב השני היו "מועמדי קיצון". בסבב הראשון של הבחירות, מבחר המועמדים היו גדול באופן יחסי, על אף שלא היה אף מועמד טבעי מטעם המחנה הליבראלי. לדתיים יותר הייתה אפשרות בחירה בעיקר בין מורסי והאסלאם של האחים המוסלמים לבין אסלאם מתון ופתוח יותר, בדמות המועמד עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח. לדתיים פחות (שכן קשה לדבר על חילונים של ממש במצרים) הייתה אפשרות בחירה בעיקר בין שפיק "הביטחוניסט" לבין עמרו מוסא "הדיפלומט" וחמדין סבאחי "הנאצריסט".

כידוע, מורסי ושפיק הם שעלו לסבב הבחירות השני. המהלך המתבקש במצב זה היה שקולות המחנה האסלאמי ילכו באופן אוטומטי למורסי ושהמחנה הנגדי יתייצב מאחורי שפיק, אך התמונה רחוקה הייתה מלהיות פשוטה כל-כך. רבים מאלה שהצביעו לאבו אל-פתוח ולאסלאם המתון שייצג, לא היו מוכנים להצביע למועמד האחים המוסלמים ולתת את קולם להגמוניה של האחים המוסלמים על הפרלמנט (שפוזר מאז בצו המועצה הצבאית העליונה) ועל מוסד הנשיאות. על כן, הם העדיפו להצביע לשפיק או לא להצביע כלל. מנגד, רבים ממצביעי עמרו מוסא וחמדין סבאחי לא היו מוכנים לתת את קולם למי שכיהן כראש הממשלה האחרון בעידן מובארק ולמי שנתפס כנציג "אל-פולול" (שרידי המשטר הישן) וכמועמדה של המועצה הצבאית העליונה במצרים. הללו העדיפו לתת את קולם למורסי או שלא להצביע כלל. ניתן לומר, אם כן, שאם בסבב הבחירות הראשון הצביעו האנשים לפי צו מצפונם, בסבב השני רוב האנשים הצביעו מתוך ברירת מחדל ל"רע במיעוטו", או שפשוט לא היה להם עבור מי להצביע.

חשוב לזכור שמורסי כלל לא היה המועמד הטבעי של האחים המוסלמים אלא ברירת מחדל גם עבור תנועתו שלו. מורסי הוכרז כמועמד האחים המוסלמים לנשיאות רק לאחר שוועדת הבחירות המרכזית פסלה את מועמדה הראשון של התנועה, ח'יירת א-שאטר. האחרון היה הבחירה הטבעית של האחים המוסלמים מתוקף היותו אחד האישים הבכירים, הבולטים והמשפיעים בתנועה. אך לבסוף נאלצה התנועה להתפשר על מוחמד מורסי – פוליטיקאי משופשף אך אדם אפור למדי ונטול כריזמה.

בסופו של דבר ולמרות הכל, נבחר מורסי לנשיאה הראשון של מצרים בעידן שלאחר מובארק. אך האם אותו רוב דחוק של 13 מיליון מצביעים הוא שהעלה את מורסי לכס הנשיאות? במבט מפוכח יותר על הבחירות לנשיאות ועל המציאות המצרית הנוכחית, ניתן לטעון כי מורסי נבחר על ידי המועצה הצבאית העליונה, שעל-פיה בלבד יישק דבר במצרים שלאחר מהפכת ה-25 בינואר.

לא בכדי התמהמהה ועדת הבחירות בהכרזה על תוצאות הבחירות. המועצה הצבאית הייתה צריכה "לסגור עסקה" מאחורי הקלעים עם המועמד שיהיה הנוח ביותר בעבורה וישמור על האינטרסים של הממסד הצבאי, אך היא עמדה בפני דילמה לא פשוטה: מחד, אחמד שפיק היה הבחירה הטבעית שלה מתוקף היותו איש צבא ותיק. אך מאידך, בחירתו לנשיא הייתה נותנת את האות לחידוש ההפגנות ההמוניות בכיכר א-תחריר ובערים השונות במצרים והייתה מכניסה את מצרים לסחרור מהפכני מחודש שאחריתו מי ישורנה.

מתוך רצון להרגיע את השטח הסכימה המועצה הצבאית להעלות את מורסי אל כס הנשיאות, אך לא לפני שנקטה בכמה צעדי-מנע שינטרלו את כוחו, ובראשם פיזור הפרלמנט שנשלט על-ידי רוב של האחים המוסלמים. כמו כן דאגה המועצה הצבאית מבעוד מועד שהנשיא הנבחר, יהא אשר יהא, יכנס לתפקיד שסמכויותיו אינן מוגדרות עדיין ושהגדרתן העתידית של סמכויותיו תהא נתונה בלעדית בידי המועצה הצבאית, כמובן.

שום סכנה אינה נשקפת כרגע לממסד הצבאי במצרים. בוודאי שלא מכיוונו של הנשיא החדש, על אף היותו משורות האחים המוסלמים. הצבא דאג היטב לאינטרסים שלו וסלל בקלות רבה את המשך דרכו כגוף העשיר ועתיר-ההשפעה ביותר במצרים, השולט על שליש מהמשק לפחות. כל זאת אינו נסתר ודאי מעיניהם של רבים מהציבור המצרי והדרישה "להפיל את שלטון הצבא" כבר מהדהדת זמן רב בכיכר א-תחריר. ככל שיחלוף הזמן ומצבה הכלכלי של מצרים ימשיך להידרדר, יותר ויותר אנשים יתחילו להבין את המצב לאשורו ולפזול לעבר חשבונות הבנק המנופחים של בכירי הצבא. המהפכה האמיתית עדיין לא הגיעה למצרים, אך בוא תבוא.


* אלעד גלעדי הוא מוסמך במדעי הרוח מטעם החוג ללימודי האסלאם והמזה"ת והחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית. מתרגם וחוקר במכון MEMRI לחקר תקשורת המזה"ת.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן