נשיא איסלנד, רגנאר גרימסון, זכה שוב בבחירות לנשיאות בארצו, בפעם החמישית ברציפות. זהו אירוע חסר תקדים בפוליטיקה של האי הצפוני והיא הופכת את גרימסון לנשיא בעל תקופה הכהונה הארוכה ביותר בהיסטוריה של איסלנד. וכל זאת כשמדובר באיש ציבור שספג ביקורת קשה על תמיכתו בסקטור העסקי, שהלהיט את הפעילות הכלכלית במדינה ערב המשבר.

ואולם, עמדתו של גרימסון, שסירב לאשר בחתימתו חקיקה שתחייב את משלם המסים לממן מכיסו את אובדן הפקדונות הבריטיים וההולנדיים, שהוחזקו בבנק האינטרנטי שקרס, זכתה לתמיכה.

הבחירות, שהתקיימו בשבת, הוכיחו שוב, עד כמה הנשיא חייב להיות מעורב פוליטית במתרחש בארצו. איסלנד היא דמוקרטיה פרלמנטרית שבה הנשיא נחשב עד לא מכבר כדמות בעלת אופי סמלי וייצוגי. ואולם, בסמכות הנשיא לסרב לחתום על חוקים שאותם מאשר הפרלמנט ולהעביר אותם להחלטת משאל עם. גרימסון היה הנשיא האיסלנדי הראשון שעשה שימוש של ממש בסמכות זו.

מספירת הקולות עולה, כי גרימסון זכה ב-52.2 אחוז מהקולות. המתחרה הבולטת ביותר שלו, תורה ארנורדסדוטיר, שמצע הבחירות שלה כלל דרישה שהנשיא יהיה ללא עמדות פוליטיות ושלא ישחק תפקיד בקידום המיגזר העסקי, זכתה ב-33.8 אחוזים מהקולות בלבד. גרימסון עצמו רמז בנאום ראש השנה שלו, כי לא יתמודד פעם נוספת על התפקיד, אבל שינה את דעתו לאחר שהוגשה לו עצומה המבקשת ממנו להתמודד בכל זאת, שעליה היו חתומים 30 אלף איש – כמעט עשירית מאוכלוסיית המדינה.

המגזר הבנקאי של איסלנד עמד במרכזה של בועה פיננסית אדירה, שבשיאה היה שווייה פי תשעה התוצר המקומי הגולמי של המדינה כולה. המיגזר התמוטט בקול רעש גדול באוקטובר 2008, לאחר שהובררו ממדי החוב העצומים שלו. שלושת הבנקים הגדולים ביותר במדינה התמוטטו בתוך שבוע אחד בלבד. נפילתו של ה"אייסייב", מעין שלוחה אינטרנטית של ה"לאנדסבנקי באנק" הפרטי, הותירה 340 אלף אזרחים בריטים והולנדים שהפקידו בו את כספיהם, כשהם מרוששים וחסרי כל. בריטניה והולנד נטלו על עצמן לכסות מכספן את גובה ההפסדים שנוצרו לאחר אובדן הפיקדונות והן עדיין דורשות מאיסלנד לפצות אותן במלוא הסכום האבוד.

הצעת חוק, שביקשה לאשר את החזרת הכסף ישירות לשתי הממשלות הללו הועברה למשאל עם, ושם נדחתה ברוב גדול על ידי המצביעים. כעת נידון הנושא בפני בית דין בינלאומי, המבקש להכירע בסוגיה הזו.