אל האירוע הגעתי במקרה, פשוט החלטתי לקחת את המצלמה שלי לטיול בכיוון ההפוך מהרגיל. מה שמצאתי היה מאות "זקנים" בני גילי ומעלה מרקדים ומתזזים כמו ילדים לצלילי המחווה לאחים בלוז.

מאת: עמית מנדלזון

אין כמו רוק אנד רול ישן וטוב כדי לנער ישבנים מאובקים של בני ובנות 45 עד 70. בעיקר כשעל הבמה מקפצת לה להקה אחוזת תזזית ונושא האירוע הוא האחים בלוז. סרט קאלט, מוזיקה שנכנסה לפנתיאון, והזיכרון האחרון שלנו מג'והן בלושי.

מאות הצופים שבאו להופעה, שלא כמוני, ידעו היטב לאן הם באים, והגיעו מצויידים, בכובעים, משקפי שמש עניבות ווסטים ועם הרבה אנרגיה. ואנרגיה באנשים בני 60 פלוס לא כל כך פשוט למצוא. אבל תאמינו לי הם רקדו כמו ילדים. ולא נחו שעתיים שלמות.

עם השמע האקורד הראשון, מייד עם עלייתם של הנגנים, גדוד נשים מקדם את עצמו אל מול הבמה מוכן לפצוח בריקוד. הם מכירים את הקצב ובטבעיות כאילו שנות השבעים שמונים היו רק אתמול מתחילים לקפץ.

ואני מצלם. לא רחוק ממני מרקדת לה יפהפיה בת חמישים (היא אמרה לי) עם כל הלב, לידה מקפץ גבר גדל מימדים שמנסה, לא בשיא העידון, למשוך את תשומת ליבה. היא תופסת אותי ומכריחה אותי לרקוד צמוד צמוד אליה, חם קיבינימט חם. האיש נסוג ומנסה להיטפל אל מישהי אחרת.

על הבמה מרקדים להם האחים במרץ שואבים עידוד מהקהל הנלהב, שעתיים שלמות זה נמשך וזה היה אמור להיות טיול ערב קטן.

עוד ערב שגרתי של יוני יולי במרסי, פסטיבלים ומוזיקה בכל מקום, בכל פינה, כל סוף שבוע. יאללה לרקוד.

כל התמונות