הרבה מאד זוגות מגיעים או יגיעו במהלך חייהם המשותפים לרגעים בהם ישקלו פרידה. זה יכול להיות מחשבות פרטיות של אחד מהם, או ויכוח שמתלהט, או דיאלוג מתמשך של בירור האפשרות שפירוק הקשר יהיה שיפור באיכות החיים.

לכן מעניין גם לבחון כיצד מתקבלת החלטה גורלית כזו, ומה עוצר אותה. כי סיבות להיפרד יש רבות: התקררות של הרגשות, חוסר התאמה ברצונות ובצרכים, היעדר שפה משותפת או תחומי עניין משותפים, חוסר התאמה מינית או אובדן של התשוקה ועוד.

זוגות רבים נשארים יחד "בגלל הילדים", גם זהו מיתוס שכדאי להתעמק בו מעט. מהניסיון הקליני אפשר לראות, שאנשים שבאופן גלוי חולמים על פרידה וגירושין, ובוחרים להישאר יחד, זה הרבה פעמים הצורך המשפחתי שלהם עצמם. ברור שיש חשש אמיתי לפגיעה בילדים, ואף חשוב ואחראי מצידם של הורים לשקול את ההשלכות של מעשיהם על הילדים. אבל הצורך במסגרת משפחתית, בבית שחוזרים אליו ויש בו אנשים, בידיעה שיש עם מי לבלות חגים, ארוחות שישי או ביקור בחדר מיון – כל אלה הם צרכים של המבוגר לא פחות מאשר של ילדיו. כלומר, זוגות שנשארים יחד "בשביל הילדים", עושים זאת, לפי דעתי, גם בשביל הילד שבתוכם – אותו חלק שצריך את החום והנוכחות של אחרים, גם אם אין שם אהבה רומנטית או אינטימיות זוגית.

אך במדינת ישראל, שהמציאה את מוסד החבר'ה, אפשר למצוא גם אנשים שנשארים יחד בזוגיות ובנישואין כדי שלא לאבד את החיבוק החברתי החשוב, המחזיק והתומך הזה של חבריהם הוותיקים. זה אולי יישמע מוזר, ויש מי שירים גבה, אולם לא מעט פעמים אני שומעת את הנימוק הזה, המסתתר לעתים בין השורות. מעטים האנשים שיודו בפני עצמם עד כמה הם חרדים לאבד את המשענת החברתית הזו, אבל חשוב לתת כבוד ומקום לנימוק הזה, כי הוא שם והוא אמיתי.

אין כוונתי להביע דעה, כי אין לי דעה, לגבי היתרון או החיסרון של בחירה בזוגיות מסיבות כאלה ואחרות. הדבר החשוב בעיניי עבור קורא שטרוד בשאלות של המשך נישואיו הוא לתת מקום לגילוי אמיתי של הצרכים השונים. לא תמיד אנחנו מודעים לסיבות שמניעות אותנו לבחור ולהחליט החלטות מסויימות. ההחלטה להינשא, כמו ההחלטה להתגרש, מתקבלת על סמך המון שיקולים שונים: שיקולים כלכליים ורגשיים, חברתיים ומשפחתיים, אחריות כלפי הילדים לעומת משאלות לרומנטיקה או קשר זוגי טוב יותר, או הרצון להיות חופשי/ה ועצמאי.

לעתים, המחיר החברתי הוא באמת כבד מנשוא

בין שלל הנימוקים והשיקולים, כדאי לחשוב גם על העניין החברתי, כי לעתים, המחיר הזה הוא באמת כבד מנשוא. אדם שמחליט להתגרש, ולא חושב על ההיבט החברתי, אבל הוא טיפוס כזה שרגיל להישען על החבר'ה, לבלות אתם חופשות וסופי שבוע, להיתמך רגשית ולספק לילדים שלו מסגרת של הילדים-של-החברים – כדאי שיקח בחשבון שזה עשוי להתפרק.

עם החלטה על גירושין, "החבר'ה" הם אחד הנכסים היקרים שצריך להתחלק בהם. וזה לא פשוט.  לעתים קרובות מי שמחליט אם האשה או הבעל יישארו חלק מהחבר'ה הם החבר'ה עצמם. לפעמים החבר'ה בוחרים במי שיותר נעים וחברותי, לעתים זה קורה על בסיס נאמנות עתיקה (הם היו החברים שלו מהצבא, או החברים שלה מהתיכון) ולעתים זהו תהליך אקראי, שקשה לצפות אותו. מה שבטוח הוא, שכאשר הגרוש או הגרושה יוצאים לחיים העצמאיים, או יוצרים קשר זוגי חדש, הם יגלו שלא פשוט להדביק מחדש את המשפחה החדשה שלהם עם החבר'ה.

אז למי שאוהב לחשוב על הכל ולהתכונן לתרחישים האפשריים עם ההחלטה להיפרד, הנה, הוספתי לו עוד סיבה לדאגה, או עוד אפיק להתכונן אליו במסגרת ההכנות ליום שאחרי הפרידה. החבר'ה אינם מוזכרים בהסכם הגירושין, ולא בספרות המקצועית, אי אפשר להיאבק עליהם בבית המשפט, ובכל זאת, זהו באמת נכס חשוב ויקר מאד, ולכן, לא מפתיע שיש מי שעוצר או מעכב את גירושיו בגלל החבר'ה.

ניתן לשלוח שאלות בנושא יחסים, ואולי נוכל להתייחס אליהן כאן. לצערנו, לא יתאפשר לנו להשיב לכל שאלה. האתר של עירית פז

צילום: www.freedigitalphotos.net