חשיפת מדים חדשים של מועדוני הכדורגל הוא טקס שנתי שהאוהדים מצפים לו ונהנים ממנו. זהו אירוע שמזמן ביקורת על הבחירות האופנתיות והאחרות של המועדונים – לשבט ולחסד. נאמנים למסורת זו חשפו בסוף השבוע האחרון נייקי ואינטר את המדים החדשים של הנראצורי לעונת המשחקים 2012-2013.

מדי הבית של הקבוצה, בפסי הכחול והשחור, השמיים והלילה המסורתיים, עברו עיצוב מחדש: הפסים השחורים הפכו עבים יותר בחולצה החדשה על מנת לשוות לה מראה דומיננטי ואלגנטי יותר. הצווארון הקלאסי השחור וסיומת השרוול הדו-צדדית כחול-שחור מוסיפים למראה האלגנטי. כשמדובר באיטלקים, גם החולצות של הכדורגלנים מעוצבות בגזרה צרה וצמודה שתדגיש את גופם החטוב. אין ספק שיהיה מרתק לראות את סניידר מפזז על המגרש בחולצה צמודה.

להשלמת המראה יגרבו השחקנים גרבי כותנה שחורות, שעליהן כיתוב ‘Inter’ בלבן. הגרביים עוצבו כך שיקנו תמיכה לרגל ונוחות מקסימאלית לשחקנים.

ההפתעה השנה היא בעיצוב חדש, דרמטי ונועז מאוד של מדי החוץ של הקבוצה: חולצה אדומה בוהקת, מכנסיים וגרביים אדומים. נוכחות, נוכחות, נוכחות. הצבע האדום מקורו בצלב אדום גדול על רקע לבן, חלק מסמל העיר מילאנו (זוכרים את חולצת החוץ של עונת 2007-2008 לרגל 100 שנה למועדון?). אינטר מנכסת לעצמה את הצבע האדום שבסמל העיר מילאנו בניסיון להזרים דם חדש בעורקיה. האם זוהי דרכה לרמוז רמז עבה למילאן יריבתה העירונית בדבר ההגמוניה שלה באיצטדיון סן סירו אותו הן חולקות, במילאנו עצמה ובסריה A בכלל?

גם השנה לא שכחו את הנחש – ‘Il Biscione’ – סמל שמלווה את אינטר מאז שנת 1928. הנחש שהיה סמלו של בית ספורצה ששלט על דוכסות מילאנו במאה החמש עשרה ובהמשך – סמל העיר מילאנו, רקום על צווארון החולצה האדומה.

להשלמת המראה ייגרבו השחקנים גרביים האדומות עם סיומת שחור וכחול וכיתוב בלבן ‘Inter'.

המדים, הידידותיים ביותר לסביבה שפיתחה חברת נייקי עד כה, עשויים מחומר חדשני – פוליאסטר ממוחזר. לצורך הכנת מדים לשחקן (חולצה ומכנסיים) מוחזרו כ- 13 בקבוקי שתייה מפלסטיק. שיטות הייצור החדשניות הקטינו את צריכת האנרגיה בכ- 30% מצריכת האנרגיה בייצור פוליאסטר רגיל.

עתה רק נותר לקוות שהמהלך העיצובי החדש יוביל לשינוי בגישה, במחשבה ובביצועי הנרואזורי, כך שהמזל הרע שפקד את הקבוצה מאז עזיבתו של מוריניו, שכונה על ידי רבים "אפקט פוסט מוריניו", יעזוב אותה.

* * *

צילומים באדיבות NIKE – נייקי העולמית. קולאז' – מירה-בל גזית

* * *