כך מוחקים אדם מההיסטוריה. פקיסטן עושה כל מאמת בשנים האחרונות כדי להעלים ממאגר היידע של תושביה את דמותו של עבדוס סלאם – פיסיקאי פקיסטני בעל שם בינלאומי, הזוכה המוסלמי הראשון בפרס נובל ומי שנחשב פעם כגאוות המדינה. הסיבה: סלאם היה אחמדי – והאחמדים, המאמינים בנביא בן המאה ה-20, מוגדרים על ידי המ דינה ככופרים באסלאם, ואף נרדפים על ידה כבר עשרות שנים.

עבדוס סלאם המנוח נחשב במשך שנים לגיבור לאומי בפקיסטן. האיש, פיסיקאי בעל שם עולמי, נחשב כחלוץ וכפורץ דרך בעולם הפיסיקה, לאחר שניסח את המסגרת התיאורטית שוהבילה לגילויו של חלקיק בוזו-היגס ("החלקיק האלוהי") על ידי מדענים בשווייץ בשבוע שעבר. סלאם זכה בפרס נובל ב-1979 על עבודתו בנושא הכוח האלקטרו-חלש בכוח לורנץ והכוח החלש, ובפקיסטן אף נחשב כאחד מבוני השלבים המוקדמים של תעשיית הגרעין המקומית.

אבל כל זה נמצא כרגע בסכנת מחיקה. לאחרונה נממחק שמו של סלאם מכל ספרי הלימוד במדינה, שרוב תושביה סונים. הסיבה: סלאם השתייך לזרם האחמדי האסלאם, הנרדף על ידי הממשלה ומאויים באופן מתמיד על ידי ארגון הטליבאן, הרואה באחמדים כופרים באסלאם. הרדיפות והדיכוי – המופעלים גם נגד שיעים והינדים במדינה – החמירו מאוד בשנים האחרונות, לאחר שגורמים אסלאמיים קיצוניים תפסו עמדות מפתח במדינה, כפו יישום כללים הלכתיים דרקוניים בחלקים ממנה ותקפו באלימות קבוצות דתיות אחרות.

סלאם נולד ב-1926 ונחשב כבר מגיל צעיר כילד פלא. כבר בשלב מוקדם בקריירה שלו, עשה סלאם תרומה חשובה ומשמעותית בתחומי האלקטרודינמיקה הקוונטית, תורת השדה הקוואנטי, כרומודינמיקה קוונטית, פיסיקת חלקיקים ופיסיקה גרעינית. הוא נחשב לכוח המניע בפיסיקה התיאורטית של פקיסטן. סלאם עבד על תיאוריית חלקיק הויטרינו, שקיומו תואר לראשונה על ידי וולפגנג פאולי בשנת 1930. בשנת 1960 היה פורץ דרך בעבודתו על התפרקות פרוטונים. סלאם הציג אינדוקציה של חלקיקי בוזון-היגס מסיביים במסגרת תיאוריית המודל הסטנדרטי, שבה חזה היפותטית של התפרקות רדיואקטיבית הנפלטת מפרוטונים, מה שהוביל להשערה על  קיומה של התפרקות פרוטונים.

בשנות ה-60 פיתח סלאם מערכת משוואות שהוכיחה את האחדות הבסיסית של שניים מכוחות היסוד של הטבע, הכוח האלקטרומגנטי והכוח הגרעיני החלש, הקרויים כיום בשם המשותף, הכוח האלקטרו-חלש. באותה עת הגיעו למסקנה דומה סטיבן ויינברג ושלדון גלשו, שהיו שותפיו של סלאם בפרס נובל. מלטענתם של חוקרים אלה, בטמפרטורות גבוהות ביותר (מעין אלה ששררו ביקום עד 10^-6 שנייה אחרי סימטריה מתמטית מופשטת מהסוג הקרוי סימטריית כיול (gauge symmetry). סימטריה זו נשברה עם הצטננות היקום לאחר מכן, ולכן נפרדו הכוחות. התיאוריה ניבאה את קיומם של חלקיקים ממשפחת הבוזונים הנושאים את הכוח החלש, וכאשר התגלו אלה בניסויים כעבור כמה שנים, התבססה התיאוריה היטב.

בשנות הששים והשבעים היה סלאם דמות משפיעה במיוחד בפקיסטן ושימש כיועץ המדעי הראשי לנשיא המדינה. הוא סייע בהקמת סוכנות החלל הלאומית של פקיסטן ובהקמת המכון למדע גרעיני ולטכנולוגיה גרעינית. סלאם גם פעל בשלביה הראשונים של התוכנית לבניית נשק גרעיני בפקיסטן, שהביטוי שלה בניסוי גרעיני ראשון התקיים ב-1998 – שנתיים לאחר מותו.

חייו של סלאם עברו טלטלה קשה ב-1974, לאחר שהפרלמנט העביר החלטה המוציאה את שלושת מיליוני האחמדים אל מחוץ למסגרת האסלאם. האחמדים מאמינים כי מייסד הכת, חדראת מירז גולאם אחמד, שמת ב-1908, היה נביא ושליח אלוהים. לפיכך, הם נחשבים בעיני מוסלמים רבים, המאמינים כי מוחמד הוא הוא אחרון הנביאים, ככופרים. מי שגיש בקשה בפקיסטן לקבלת דרכון חייב לחתום על הצהרה הקובעת כי מייסד הכת האחמדית היא "מתחזה" וכי מאמיניו הם "לא-מוסלמים". החוק הפקיסטני אוסר על אחמדים להציג את עצמם כמוסלמים, להכריז על אמונתם ברשות הרבים, להגדיר את אתרי התפילה שלהם כמסגדים או לקרוא לתפילה בנוסח המוןסלמי המקובל. הפרה של כל אחד מהחוקים הללו עלולה לעלות להם במאסר, ולעתים אף בגזר דין מוות.

בתגובה לתיקונים בחוקה שקבעו את סעיפי העונשין הללו, התפטר סלאם מכל תפקידיו בממשלה. הוא עזב את פקיסטן, עבר לאיטליה והקים בעיר טרייסטה מרכז לפיסיקה תיאורטית שנועד לסייע לפיסיקאים ממדינות מתפתחות. כשזכה סלאם בפרס נובל לפיסיקה ב-1979, אמנם הוענק לו אות כבוד על ידי נשיא פקיסטן דאז מוחמד זיא אול-חאק, אבל התגובות כלפיו היו אוהדות יותר במדינות אחרות מאשר בארצו שלו, לרבות ביריבתה הגדולה של פקיסטן, הודו.

למרות הישגיו המדעיים,  שמו של סלאם הופיע רק במתי מעט ספרי לימוד פקיסטנים, ושמו מוזכר רק לעתים רחוקות על ידי מנהיגי המדינה ובאמצעי התקשורת. זאת, בניגוד למדען פקיסטני ידוע אחר, בעדול קאדר חאן, שמילא תפקיד מפתח בפיתוח הנשק הגרעיני של ארצו ולאחר מכן הפיץ את הטכנולוגיה שפיתח גם למדינות כאיראן, צפון קוריאה ולוב – ונחשב בפקיסטן לגיבור לאומי.

פרווז הודבוי, פיסיקאי פקיסטני שעבד בעבר עם סלאם, סיפר כי אוניברסיטת קוואיד-אי-עזאם, בה הוזמן סלאם להרצות, ביטלה את ההרצאות המתוכננות לאחר שקיבלה איומים מסטודנטים אסלאמיים קיצוניים כי ישברו את רגליו של המדען המהולל. הנשיא אול-חאק, שהעניק לו אות כבוד, הפנה לו עורף והחריף עוד יותר את רדיפת האחמדים.

סלאם היווה מטרה לשונאיו גם לאחר מותו. הוא מת באוקספורד ב-1996 וגופתו הועברה לפקיסטן ונקברה שם. על קברו הונחה מצבה שעליה נחקקו המלים "חתן פרס נובל המוסלמי הראשון". ואולם, שופט מקומי הורה למחוק את המילה "מוסלמי" מהכתובת שעל גבי המצבה.

מאז מותו של סלאם, הוחמר עוד יותר מצבם של האחמדים במדינה. לוחמי טליבאן תקפו שני מסגדים אחמדיים בלאהור בשנת 2010 ורצחו למעלה משמונים איש שהתכנסו בהם. אחמדים רבים קיבלו מכתבי איום ברצח ולדבריהם, הממשלה אינה עושה דבר כדי להילחם בתופעה הזו.