ציון 6

 אפשר לסכם את "פרימה דונה" במשפט אחד: הצגה יפה וצבעונית, אבל לא ממש מעניינת.

אבל האמת הרבה יותר מורכבת, בעיקר כשמדובר באחת ההפקות הגרנדיוזיות והמושקעות ביותר שנעשו לאחרונה בתיאטרון הישראלי: במאי מוכשר ויצירתי – אלכסנדר מורפוב, תפאורה יפה, תמונות מרהיבות, מוזיקה, ריקודים, אפקטים – ובעיקר נבחרת שחקנים מעולה בראשות סשה דמידוב, שלא איבד במהלך 20 שנות קיום תיאטרון "גשר", אפילו גרם אחד מחיוניותו ומהאנרגיה הסוחפת שלו. כוכב אמיתי.

ועם כל היופי הזה – משהו בסיסי לא עובד ב"פרימה דונה". ובמלים אחרות: העטיפה נוצצת, התוכן פחות.

הסיפור של "פרימה דונה", שכתב ג'פרי הטשר, חושף את מאחורי הקלעים של התיאטרון האנגלי במאה ה-17 כאשר נאסר  על נשים להופיע על הבמה וגברים שיחקו גם תפקידי נשים.

במהלך ההצגה אנחנו נחשפים לביטול רוע הגזירה ולחגיגה פרועה של אהבות ובגידות, תשוקות ויצרים, בכיכובם של גיבורי התקופה. ביניהם – אדוורד קינסטון, השחקן האחרון שגילם נשים על הבמה האנגלית, ומרגרט יוז, השחקנית הראשונה שעלתה על במות אנגליה ותפקדה גם כמאהבת של הנסיך רופרט מהריין, הפוליטיקאי והמחזאי סר צ'רלס סדלי ושל מלך אנגליה, צ'רלס השני.

התיאטרון והחיים מתערבבים זה בזה, כולם שוכבים עם כולם ו/או בוגדים עם כולם, סקס, שקרים ופוליטיקה, מה זאת הצלחה ומחירה של התהילה, וכמובן קסם התיאטרון וכוחה של הבמה עליה אפשר לממש את כל הפנטזיות כאדם וכשחקן.

ההצגה הארוכה (שעתיים וחצי כולל הפסקה) עמוסה בסיפורים שלא תמיד מתחברים זה לזה, השחקנים מחליפים דמויות ותלבושות בקצב מסחרר ומרוב תפאורה ואפקטים איבדתי קשר למתרחש על הבמה, ובשלב מסוים לא הבנתי מה רוצים ממני.

רק לעיתים נשברה המחיצה בין השחקים לקהל – ואלה היו הרגעים היותר טובים בהצגה. וגם – היה שווה לחכות לסצנה האחרונה, שבה אותלו חונק את דזדמונה, כשברקע להקת השחקנים צופה במתרחש.

כמו שכתבתי, יש בהצגה תמונות יפות, אפילו יפהפיות, אבל מרוב תמונות, הסיפור הולך לאיבוד ובעיקר הולכים לאיבוד השחקנים, שרובם חסרי זהות ברורה ומשרתים את התפאורה במקום שהתפאורה תשרת אותם. ובכל זאת אציין, מלבד דמידוב, את דנה מיינרט, נטע שפיגלמן, מיקי לאון והנרי דוד.

במהלך ההצגה חשבתי, שבכסף שהושקע ב"פרימה דונה" אפשר היה ליצור לפחות חמש הצגות של "תיאטרון עני", בלי תפאורה, אבל עם סיפור טוב ועם שחקנים שהם בני אדם ולא סטטיסטים, שמשרתים הפקה נוצצת ויומרנית.