מוציאים לנו את המיץ, מפריטים לנו את החלומות

אנחנו עובדים קשה, אבל לא מצליחים לחסוך, כי השכר כל כך נמוך, ויוקר המחייה כל כך גבוה. מספרים לנו שאם נעבוד קשה – אנחנו נסתדר. מישהו עדיין מאמין לזה??? מאת יעל ברדה שלום גיבורות וגיבורים, שלום לכן שהגעתן לכאן לקחת אחריות על החיים שלנו כתושבות ותושבים של המדינה הזאת. אני יעל ברדה, דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון, עורכת […]

מוציאים לנו את המיץ, מפריטים לנו את החלומות

אנחנו עובדים קשה, אבל לא מצליחים לחסוך, כי השכר כל כך נמוך, ויוקר המחייה כל כך גבוה. מספרים לנו שאם נעבוד קשה – אנחנו נסתדר. מישהו עדיין מאמין לזה??? מאת יעל ברדה שלום גיבורות וגיבורים, שלום לכן שהגעתן לכאן לקחת אחריות על החיים שלנו כתושבות ותושבים של המדינה הזאת. אני יעל ברדה, דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון, עורכת […]

אנחנו עובדים קשה, אבל לא מצליחים לחסוך, כי השכר כל כך נמוך, ויוקר המחייה כל כך גבוה. מספרים לנו שאם נעבוד קשה – אנחנו נסתדר. מישהו עדיין מאמין לזה???

מאת יעל ברדה

שלום גיבורות וגיבורים,

שלום לכן שהגעתן לכאן לקחת אחריות על החיים שלנו כתושבות ותושבים של המדינה הזאת. אני יעל ברדה, דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון, עורכת דין בהכשרתי, נשואה לתומר, איש שיווק, ואימא של רומי שחגגה יומולדת ראשון לפני שבועיים. אני גרה בשכירות בתל אביב. גם אני וגם בעלי למדנו לימודים גבוהים, שנינו עובדים קשה, הרבה שעות, משקיעים המון. וגם אנחנו, כמו מאות אלפי משפחות בישראל, נמצאים בשלב שאין לנו אפשרות לחסוך את הכסף הראשוני שצריך בשביל לקבל משכנתא לדירה – משכנתא בה כל שקל יעלה שקל וחצי. גם אנחנו בלב מלחמת ההתשה הכלכלית.

>>> בואו לדבר על המצב החברתי גם בפייסבוק שלנו

הפגנה בעד תקציב חברתי
העם דורש תקציב חברתי - וקרמבו. בהפגנה בכיכר (צילמה: שרית פרקול)

ממשלת ישראל מעודדת אותנו להביא ילדים, אבל אז מפקירה אותנו לכוחות השוק. כי אין מסגרות ציבוריות לילדים עד גיל שלוש, אז פעוטון עולה 3,000 שקל וחוק חינוך חינם מיושם מגיל שלוש וארבע רק בחלק מהמקומות בארץ. באמת יש חוק כזה, אבל גם אותו ממשלה אחרי ממשלה הקפיאה בחוק ההסדרים, וגלגלה עלינו את כל האחריות. הממשלה הקפיאה לנו את הזכויות בזמן שאנחנו במלחמת הישרדות, כי אנחנו, התושבות במדינה, האחרונות בסדרי העדיפות של השלטון. אנחנו יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות. אנחנו האחרונות בסדר העדיפויות של השלטון.

כל החיים אמרו לנו ללמוד, כי חינוך הוא המפתח להצלחה. גם השקענו המון. למדנו לתואר ראשון, אחר כך לשני, וגם הלאה. אבל גם פה מפקירים אותנו לכוחות השוק. מגלגלים עלינו גם את הסיכון וגם את האחריות. שוק העבודה לא מבטיח לבעלי תארים מתקדמים עבודה או שכר שיוכלו להתאים ליוקר המחייה.

אנחנו עובדים קשה, וגם מצליחים מקצועית, אבל לא מצליחים לחסוך, כי השכר כל כך נמוך, ויוקר המחיה כל כך גבוה. מספרים לנו שאם נעבוד קשה – אנחנו נסתדר. מישהו עדיין מאמין לזה???

אני מאלה שאומרים עליהם בתקשורת שהם מעמד הביניים. הפקירו אותי, כמו את כולנו שכאן, לכוחות השוק, שבהם מעטים מעטים מרויחים על הגב של כולנו. אנחנו לא יודעים איפה נהיה עוד כמה שנים, כי כבר עכשיו אין לנו אופק, ומי שהיה במעמד הביניים הופך לשכבות מוחלשות.

לפני יומיים הוציאו בריונים בירושלים, ברחוב פינסקר, משפחות עם ילדים שאין להם קורת גג אל הגשם הירושלמי. בחסות המשטרה. התמונות האלה הפחידו אותי. יש אלפי משפחות ללא קורת גג ויש אלפי בנייני יוקרה נטושים. אלפי משפחות שהמדינה הפקירה וגלגלה עליהן את האחריות. המשפחות האלה והדיור הציבורי, הן הדבר האחרון בסדר העדיפויות של השלטון.

אנחנו לא יכולים לתת לשיטה הכלכלית הזאת להמשיך ולדרוס אותנו, להוציא לנו את המיץ ולהפריט לנו את כל החלומות. אנחנו לא מוכנים להיות האחרונים בסדר העדיפויות של השלטון. אנחנו לא יכולים שיפרידו אותנו, קהילה מקהילה, בהפרד ומשול, כי השיטה הזאת, של גלגול האחריות, מסכנת כל אחת ואחת מאיתנו.

כי הפקירו אותנו, דרשו מאיתנו הכל, אבל גלגלו עלינו את האחריות.

כי הפקירו אותנו, דרשו מאיתנו לתת את הכל, כדי שמיעוט קטן ירויח מהסבל והקושי שלנו. של הרוב.

אני כאן היום כדי להפוך את זה, כדי שאנחנו, התושבים כאן, נהיה בראש סדר העדיפויות של השלטון.

אז אני כאן היום, כדי לקחת אחריות על החיים שלי, של המשפחה שלי ושל החברה שלי. אני לא רוצה כלכלה שאנחנו כולנו שבויי מלחמה שלה, אני רוצה כלכלה שמשרתת את החברה.

התגובות של הממשלה למחאה עד היום – גרועות. אפילו דו"ח טרכטנברג, שמדבר על צדק חברתי, רק מקצין את השיטה שהביאה אותנו לכאן – עוד הפרטות, עוד פינויים מבתים, הגדלה של הפערים החברתיים. אפס בריאות. הפקרת קרקעות המדינה, הפקרת משאבי הטבע. חיזוק החזקים והפקרת החלשים לגורלם.

אבל, שיטה כלכלית היא לא גזרת גורל, ורווחה כלכלית היא לא משהו שנולדים איתו. שיטה כלכלית זאת החלטה פוליטית. זאת החלטה פוליטית לקחת אחריות על החיים שלי ושל הילדה שלי ולדרוש חוק חינוך חינם מסיום חופשת הלידה. זאת החלטה פוליטית לקחת אחריות על החיים שלי ולדרוש מדינת רווחה עם שוויון אזרחי. אני לוקחת אחריות על החיים שלי והחיים של הילדה שלי ודורשת את הפסקת ההפקרות. אני דורשת שהממשלה תיקח אחריות. אני דורשת מדינת רווחה.

כי אנחנו דורשים צדק חברתי!

(הנאום של יעל ברדה נישא בהפגנה שהתקיימה בכיכר רבין ב-29.10.11)

אנחנו עובדים קשה, אבל לא מצליחים לחסוך, כי השכר כל כך נמוך, ויוקר המחייה כל כך גבוה. מספרים לנו שאם נעבוד קשה – אנחנו נסתדר. מישהו עדיין מאמין לזה???

מאת יעל ברדה

שלום גיבורות וגיבורים,

שלום לכן שהגעתן לכאן לקחת אחריות על החיים שלנו כתושבות ותושבים של המדינה הזאת. אני יעל ברדה, דוקטורנטית באוניברסיטת פרינסטון, עורכת דין בהכשרתי, נשואה לתומר, איש שיווק, ואימא של רומי שחגגה יומולדת ראשון לפני שבועיים. אני גרה בשכירות בתל אביב. גם אני וגם בעלי למדנו לימודים גבוהים, שנינו עובדים קשה, הרבה שעות, משקיעים המון. וגם אנחנו, כמו מאות אלפי משפחות בישראל, נמצאים בשלב שאין לנו אפשרות לחסוך את הכסף הראשוני שצריך בשביל לקבל משכנתא לדירה – משכנתא בה כל שקל יעלה שקל וחצי. גם אנחנו בלב מלחמת ההתשה הכלכלית.

>>> בואו לדבר על המצב החברתי גם בפייסבוק שלנו

הפגנה בעד תקציב חברתי
העם דורש תקציב חברתי - וקרמבו. בהפגנה בכיכר (צילמה: שרית פרקול)

ממשלת ישראל מעודדת אותנו להביא ילדים, אבל אז מפקירה אותנו לכוחות השוק. כי אין מסגרות ציבוריות לילדים עד גיל שלוש, אז פעוטון עולה 3,000 שקל וחוק חינוך חינם מיושם מגיל שלוש וארבע רק בחלק מהמקומות בארץ. באמת יש חוק כזה, אבל גם אותו ממשלה אחרי ממשלה הקפיאה בחוק ההסדרים, וגלגלה עלינו את כל האחריות. הממשלה הקפיאה לנו את הזכויות בזמן שאנחנו במלחמת הישרדות, כי אנחנו, התושבות במדינה, האחרונות בסדרי העדיפות של השלטון. אנחנו יהודיות וערביות, דתיות וחילוניות. אנחנו האחרונות בסדר העדיפויות של השלטון.

כל החיים אמרו לנו ללמוד, כי חינוך הוא המפתח להצלחה. גם השקענו המון. למדנו לתואר ראשון, אחר כך לשני, וגם הלאה. אבל גם פה מפקירים אותנו לכוחות השוק. מגלגלים עלינו גם את הסיכון וגם את האחריות. שוק העבודה לא מבטיח לבעלי תארים מתקדמים עבודה או שכר שיוכלו להתאים ליוקר המחייה.

אנחנו עובדים קשה, וגם מצליחים מקצועית, אבל לא מצליחים לחסוך, כי השכר כל כך נמוך, ויוקר המחיה כל כך גבוה. מספרים לנו שאם נעבוד קשה – אנחנו נסתדר. מישהו עדיין מאמין לזה???

אני מאלה שאומרים עליהם בתקשורת שהם מעמד הביניים. הפקירו אותי, כמו את כולנו שכאן, לכוחות השוק, שבהם מעטים מעטים מרויחים על הגב של כולנו. אנחנו לא יודעים איפה נהיה עוד כמה שנים, כי כבר עכשיו אין לנו אופק, ומי שהיה במעמד הביניים הופך לשכבות מוחלשות.

לפני יומיים הוציאו בריונים בירושלים, ברחוב פינסקר, משפחות עם ילדים שאין להם קורת גג אל הגשם הירושלמי. בחסות המשטרה. התמונות האלה הפחידו אותי. יש אלפי משפחות ללא קורת גג ויש אלפי בנייני יוקרה נטושים. אלפי משפחות שהמדינה הפקירה וגלגלה עליהן את האחריות. המשפחות האלה והדיור הציבורי, הן הדבר האחרון בסדר העדיפויות של השלטון.

אנחנו לא יכולים לתת לשיטה הכלכלית הזאת להמשיך ולדרוס אותנו, להוציא לנו את המיץ ולהפריט לנו את כל החלומות. אנחנו לא מוכנים להיות האחרונים בסדר העדיפויות של השלטון. אנחנו לא יכולים שיפרידו אותנו, קהילה מקהילה, בהפרד ומשול, כי השיטה הזאת, של גלגול האחריות, מסכנת כל אחת ואחת מאיתנו.

כי הפקירו אותנו, דרשו מאיתנו הכל, אבל גלגלו עלינו את האחריות.

כי הפקירו אותנו, דרשו מאיתנו לתת את הכל, כדי שמיעוט קטן ירויח מהסבל והקושי שלנו. של הרוב.

אני כאן היום כדי להפוך את זה, כדי שאנחנו, התושבים כאן, נהיה בראש סדר העדיפויות של השלטון.

אז אני כאן היום, כדי לקחת אחריות על החיים שלי, של המשפחה שלי ושל החברה שלי. אני לא רוצה כלכלה שאנחנו כולנו שבויי מלחמה שלה, אני רוצה כלכלה שמשרתת את החברה.

התגובות של הממשלה למחאה עד היום – גרועות. אפילו דו"ח טרכטנברג, שמדבר על צדק חברתי, רק מקצין את השיטה שהביאה אותנו לכאן – עוד הפרטות, עוד פינויים מבתים, הגדלה של הפערים החברתיים. אפס בריאות. הפקרת קרקעות המדינה, הפקרת משאבי הטבע. חיזוק החזקים והפקרת החלשים לגורלם.

אבל, שיטה כלכלית היא לא גזרת גורל, ורווחה כלכלית היא לא משהו שנולדים איתו. שיטה כלכלית זאת החלטה פוליטית. זאת החלטה פוליטית לקחת אחריות על החיים שלי ושל הילדה שלי ולדרוש חוק חינוך חינם מסיום חופשת הלידה. זאת החלטה פוליטית לקחת אחריות על החיים שלי ולדרוש מדינת רווחה עם שוויון אזרחי. אני לוקחת אחריות על החיים שלי והחיים של הילדה שלי ודורשת את הפסקת ההפקרות. אני דורשת שהממשלה תיקח אחריות. אני דורשת מדינת רווחה.

כי אנחנו דורשים צדק חברתי!

(הנאום של יעל ברדה נישא בהפגנה שהתקיימה בכיכר רבין ב-29.10.11)

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן