ביקורת חריפה ביותר מותח בית משפט השלום בתל אביב על התנהלותה של חברת אוצר מפעלי ים, המפעילה את נמל ת"א, בגין התנהלותה החוזית עם בעלת נכסים בשטח הנמל.

הביקורת נמתחה במסגרת פסק דין שניתן בתביעה שהגישה משפחת השחר, בעלת נכסים בנמל, שחתמה על כמה הסכמים עם אוצר מפעלי ים החל משנת 1999. על פי ההסכמים, נמסרו לאוצר מפעלי ים שני המבנים שבבעלות המשפחה בתמורה לשיפוצם. בהסכם נקבע כי מפעלי ים תשכיר את המבנים לחמש שנים ותעביר למשפחה את דמי השכירות בגין השנים הללו בקיזוז עלות השיפוץ וכי בגמר החמש שנים תשיב את החזקה במבנים למשפחה. אלא שבהגיע מועד החזקת החזקה, סירבה מפעלי ים לעשות כן תוך העלאת טענות שונות (שאותן אף כינה מאוחר יותר בית המשפט "מן הגורן ומן היקב"..) והמשפחה נאלצה להגיש את העתירה.

בית המשפט, בראשות השופט יאיר דולגין, קיבל את רובה של התביעה ודחה את טענות אוצר מפעלי ים, שטענה כי לתובעים אין זכויות קנייניות בנכסים. זאת, למרות שחתמה על חוזה בו התחייבה להשיב לידי העותרים את הנכסים האלה בתום חמש שנים. השופט ציין, בין היתר: "לא ניתן להתנער מהתחושה שהאינטרס האמיתי בבסיס הפרתה של המשיבה את החוזה הינו אינטרס לא רלבנטי ופסול… נראה שהמשיבה בחרה ביודעין להפר את החוזה וזאת רק אחרי שחיכתה שהמבקשים ישלימו בו את חלקם.. מתיאור הדברים עולה גם חוסר תום ליבה המשווע של המשיבה בהתנהלותה זו… טענותיה נגועות בחוסר תום לב ממשי וצורם." וכך הלאה. בנוסף לקבלת העתירה, נקבע כי אוצר מפעלי ים  תשלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 75 אלף ש"ח, בגין "התנהלותה הנפסדת". העתירה הוגשה באמצעות עו"ד רפי שפטר.

עוד נכתב בפסק הדין:  "המשיבה בחרה להתחכם והכינה למבקשים תרגיל יוצא מן הכלל, במסגרתו קיבלה למעשה את השטח לצורך שיפוץ ולאכלוס בתקופת ההרשאה, שכן לא גילתה מראש למבקשים כי השטח לא יוחזר להם. כך, סברה המשיבה, תוכל להפוך את היוצרות ובמקום להיות זו הנאלצת להגיש תביעת פינוי נגד המבקשים, לאלצם למעשה לפתוח את העימות המשפטי בבקשת השבה".

בית המשפט דחה גם את טענת החברה בדבר "הילכת ההשתחררות", המתירה לגופים ציבוריים, במקרים מסוימים, אפשרות להשתחרר מחוזה לנוכח אינטרס ציבורי שגובר על קיום החוזה. לעניין זה אמר בית המשפט, כי על אוצר מפעלי ים "לבדוק בציציותיה קודם" וכי לא הוכיחה צרכי ציבור חיוניים ולא הוכחה פגיעה מהותית בציבור. "במקרה דנן, גובר הערך של אמינות שלטונית על פני כל אינטרס אחר שהציגה המשיבה ועל אחת כמה וכמה בנסיבות העניין שלפנינו", ציין בית המשפט.