לקחתי יום חופש מהעבודה, ויש לי עוד כמה סידורים לפני שאצטרף לא' ולבחיר ליבה לצילומים על תקן מרימת שובל מקצועית, מתקנת איפור סמי-מקצועית, ומחזיקת זר נואשת בתקווה שמשהו ממנו יידבק בי. סקס יאוש ויונה יהב, פרק 13 (סידורים)
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
>>> הפרק הקודם: יש לי שבועיים למצוא בן זוג לחתונה של החברה הכי טובה שלי
בבוקר החתונה של א' אני קמה נמרצת מתמיד, מלאת חיוניות ושמחה. אז מה אם אין לי דייט לחתונה, החברה הכי טובה שלי מתחתנת, כל החברים שלי יהיו שם (בסדר, רובם עם בני זוג, חלקם עם ילדים, אבל יהיו), יהיה מספיק שמח ומשעשע גם ככה, ואם לא – תמיד יש ברמנים צעירים בסביבה. אל תשתכרי! אני מזהירה את עצמי, זה מספיק פתטי גם ככה, אין צורך להיות זו ששתתה קצת יותר מדי ועכשיו נמרחת על סבא של הכלה כאילו אין מחר. חוץ מזה, אם חושבים אסטרטגית, סבא יוסף שלה גם ככה כבר העביר את הצוואה על שם המטפלת הפיליפינית שלו.
לקחתי יום חופש מהעבודה, ויש לי עוד כמה סידורים לפני שאצטרף לא' ולבחיר ליבה לצילומים על תקן מרימת שובל מקצועית, מתקנת איפור סמי-מקצועית, ומחזיקת זר נואשת בתקווה שמשהו ממנו יידבק בי (חוץ מהקוצים שמישהו שכח משום מה להוריד מהוורדים הארורים האלו).
אני מתחילה את הבוקר בפדיקור-מניקור, חושבת שזו בדיוק הפעילות המרגיעה שמתאימה לי כרגע, אבל אחרי שהמניקוריסטית מסיימת לשפצר כל מה שנקרה בדרכה, בדיוק כשהיא מורחת את שכבת הלק הראשונה, הטלפון שלי מצפצף. בחינניות של גמל שלמה אני מצליחה לתפעל אותו חלקית עם הסנטר, מספיק בשביל לקרוא את הסמס מדינה: "אל תשכחי לבקש ממנה לברך אותך, ותשתי מהיין של הקידוש בחופה!". בא לי לכתוב לה שתנוח, או לפחות שתניח לי, רק ליום אחד, אבל יש לי לק טרי, ונימוסין ישנים, ושאריות של הכרת תודה על כל מה שהיא ויונה עושים בשבילי.
"אז מה שלום א'? מתרגשששת?" הוא שואל בהיגוי ספרים טיפוסי
אחרי זה אני קופצת למספרה, נותנת שתי נשיקות מזוייפות לספר שלי ומתיישבת, בזמן שהוא חופף לי הוא מריץ צחוקים בלי חשבון על חשבון זו שהרגע יצאה (בדיוק כמו שהוא יתבדח עליי עם זו שתבוא אחריי), ובין פן לסלסול הוא מסתלבט על העובדת החדשה שלו (הן תמיד חדשות והוא תמיד מסתלבט). נו, גם זו מערכת יחסים, אני חושבת לעצמי בזמן שאני הופכת את הראש ונותנת לו להשפריץ עליי קצת סיליקון מהזן שלצערי לא ישפיע על המחשוף הערב, ורוב הנשים שאני מכירה נאמנות לספר שלהן לא פחות, אם לא יותר, מלזה שחתום על הכתובה שלהן. אולי אציע לו לבוא איתי לחתונה באמת? הוא מת על א', למרות שהיום היא בגדה בו והלכה למעצבת תסרוקות אובר-מתוחכמות במחיר סופר-מופרך. "אז מה שלום א'? מתרגשששת?" הוא שואל בהיגוי ספרים טיפוסי ולא ממתין לתשובה: "תמסרי לה מזל טוב, לנבלה" הוא מסובב את הכסא שלי ומגניב לי קריצה, משאיר אותי לתהות אם הוא מתכוון יותר למזל טוב או יותר לנבלה.
אני מעיפה מבט בראי, ודי מרוצה מעצמי, כמעט מוכנה, רק החום הזה והלחות המטורפת מפרידים ביני לבין המראה המושלם של החברה-הכי-טובה-של-הכלה. עכשיו נשאר רק לשדר קלילות וקוליות, ולספק פיתרון לכל משבר והיסטריה שעלולים להתרגש עלינו מעכשיו ועד שהיום הזה ייגמר, כשהזוג הטרי יתפנה לספור צ'קים ולהוציא 705 סיכות בדיוק מהשיער של הכלה.
גם זו דרך לקבל החלטות, ועוד אומרים עליי שאני לא זורמת
כבר צהריים, ואני נוסעת להצטרף לא' ולאמא שלה בסלון כלות. בדרך יש פקק. מה פתאום פקק עכשיו בעיר הזו? יונה עוד לא סיים לחפור, להפוך, לחצוב ולסלול כל אבן אפשרית בקדנציה הזאת? אני רוטנת לעצמי ומגבירה את הרדיו. פתאום, בחיבור בין הכתף לצוואר, אני מרגישה מין דגדוג כזה של עיניים שננעצות בי. אני מפנה את המבט ורואה את הבעלים של העיניים מחייך אליי מחלון המכונית הסמוכה. אני מחייכת בחזרה, מרוצה מהספר שלי שלמרות הכל תמיד מצליח לעשות את העבודה ומחזירה את העיניים לכביש. הוא עדיין פקוק. מגניבה מבט בחזרה לעיניים, הן עדיין נעוצות בי. משחקת עם הכפתורים של הרדיו במבוכה, מחזירה את הידיים להגה ומתופפת עליו בפרנץ' החדש שלי. הוא עדיין מסתכל. הוא די נחמד בסך הכל (אף, אוזניים, פה, והעיניים שנעוצות בי), אבל הוא לא ממש הטעם שלי. הוא מוריד את החלון ומסמן לי שאפתח גם. בזמן שאני מתלבטת הפקק משתחרר באורח פלא, ואני נזכרת שיש לי סלון כלות להגיע אליו ומתחילה לנסוע. נו טוב, גם זו דרך לקבל החלטות, ועוד אומרים עליי שאני לא זורמת.
אני מחליטה להשתתף במשחק ועוקפת אותו בזהירות
כמה רמזורים אחר כך אני מסתכלת בראי וקולטת אותו מאחוריי עם חיוך ממזרי ואיזה זיק שובב בעיניים. אני מחייכת לעצמי בסיפוק וממשיכה לנהוג כאילו כלום. בפיק"א הוא עוקף אותי תוך כדי שהוא מסתכל הישר עליי, משלים את העקיפה ונוסע ממש לפניי. בלימה קצת מפתיעה מצידו, ואני אהיה עמוק בתוך הבגאז' שלו. הייתי נוסעת לאט יותר, אבל יותר לאט מזה ואני אדרדר לאחור. אז כדי שאוכל לנהוג בקצב נורמלי ולהגיע לסלון של א' לפני החתן, אני מחליטה להשתתף במשחק ועוקפת אותו בזהירות. ברמזור אנחנו נעצרים שוב אחד ליד השנייה, "נו תפתחי!" אני קוראת את השפתיים שלו דרך הזכוכית כשהוא מסמן לי שוב להוריד את החלון. אני סוף-סוף לוחצת על הכפתור, ושנייה לפני שהרמזור מתחלף שוב, מספיקה לשמוע אותו שואל "אז מה את עושה היום בערב?"
הפעם תורי לחייך. אני לוחצת קצת על הגז, מתחמקת ממנו וגונבת רמזור כתום אחד, כדי לא לעמוד לידו שוב, אבל בכל זאת, כשאני מחנה הוא חורק בלמים לידיי ומדומם מנוע.
"מה, את לא רוצה לגלות לי מה את עושה היום בערב?" הוא שואל אותי בטון חצי-נעלב.
בתגובה אני רק מצביעה על חלון הראווה הסמוך עם השמלות הלבנות.
"את מתחתנת?" הוא נראה מבולבל וזה דווקא הולם אותו.
אז אני מחליטה לשחרר אותו מהמבוכה, רק כדי להכניס אותו למבוכה אחרת. "לא אני, חברה שלי, רוצה לבוא?" אני יורה בלי לחשוב מתוך תת-מודע גדוש בכל מה שדינה פימפה לי ובהזמנה אחת עם הכיתוב 'עופרי ובן זוגה'.
"יהיה אוכל טוב?" הוא מפתיע אותי ומשתף פעולה.
"נראה לי…" אני עונה ומתכוונת לומר נראה לי שאיבדתי את שפיות דעתי והזמנתי כרגע לחתונה סטוקר שאני אפילו לא יודעת את שמו.
אבל הוא כבר עונה "טוב נו, אם רדפתי אחרייך עד כאן".
המשך: ללכת עם גבר זר לחתונה זה כמו לראות סרט בנות, רק במציאות