קריאת ההמונים "כל העם אופוזיציה" הייתה נכונה עד לרגע שבו משה סילמן הצית את עצמו. היא שיקפה את התחושה – ואת התקווה – שאם הפוליטיקאים יבינו את שלל השלטים שהמפגינים נושאים נגד שפע העוולות, הטמטום, האטימות, היוהרה, הזדון והרוע, הם גם יבינו שהם צריכים לשנות את דרכיהם ולהתנהל אחרת, ולו כדי לשמור על כסאותיהם.

אבל כמו שנכתב באחד השלטים שראיתי אמש, "פוליטיקאים לא מתרגשים מהפגנות". אותו שלט קרא לפעולה אחרת – להתפקד למפלגות (ליכוד, באותו שלט) ולשנות מבפנים.

גם זה היה נכון עד לרגע שבו משה סילמן הצית את עצמו.

כי הרגע הזה, ואחריו פרסום סיפורו של סילמן, שהתגלה פתאום לכולנו ולא רק למי שניסו לעזור לו בשנים האחרונות, הם הרגעים שבהם השתנתה הקריאה הפוליטית, ועכשיו היא הכותרת של כתב אישום קולוסלי – "העם נגד מדינת ישראל".

בכתב האישום הזה נמצאים כל הסעיפים שמתנוססים על שלטי המחאה. בכתב האישום הזה העם בא חשבון עם מדינת ישראל – על מוסדותיה, פקידיה, מנהליה, נהליה,  עיוורונם, אטימותם ולהיטותם לצבור עוד כוח, נכסים, כסף, השפעה ועוצמה.

העם עומד מאחורי הזעקה של משה סילמן "אני מאשים את מדינת ישראל". אתה לא לבד, משה סילמן. כולנו מאשימים את מדינת ישראל, כי כולנו משה סילמן. בהרף עין יכול כל אחד מאיתנו למצוא את עצמו בדיוק באותו מקום. באותו מקום שבו אנחנו שקופים, אבק אדם. באותו מקום שאליו מדרדרת אותנו המערכת בעזרת הפקידים, החוקים והנהלים שלה – במשרדי האוצר, המסים, ההוצאה לפועל, הבריאות, הרשויות העירוניות. כל אותם גופים, שמותר להם על פי חוק לקחת ולקחת ולקחת, אבל כשיש צורך ברשת הביטחון שלהם – היא איננה! אין עם מי לדבר.

במקרה הרע, רשת הביטחון הזו נעלמת לגמרי. במקרה הטוב לכאורה, היא הופרטה לזרועותיהם של גופים שהזדרזו לאמץ את היוהרה, הזדון, האטימות והרוע, כדי שיוכלו לעשות קופה – ומהר.

העם נגד מדינת ישראל. גם אותם חלקים בעם, שעוד לא הבינו את זה, וחושבים שאת המחאה מובילים "אנרכיסטים", "סמולנים", "קומוניסטים". תתעוררו! גם אתם משה סילמן! גם אתם חתומים על כתב האישום: העם נגד מדינת ישראל!