יש מערכות זוגיות שקיים בהן חוסר איזון לגבי התנהלות העניינים. רבים מאיתנו מוותרים מראש על יוזמות כדי לשמר את היחסים וזורמים עם כל הצעה, מבלי כמעט להביע דעה בנושא. עניין של אופי, או חוסר ברירה?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
"התארחנו אתמול אצל זוג חברים", סיפרה לי חברה, "היה מוזר לראות כמה שהוא נשלט על ידה. בכל פעם שניסה לדבר, היא קטעה אותו, אני בטוחה שהיא גם בוחרת לו את הבגדים ואומרת לו מה לאכול, איך הוא יכול לחיות ככה? היכן האישיות שלו מסתתרת? הוא היה נראה אומלל, כמו סמרטוט רצפה, מעניין מדוע הוא בכלל נשאר איתה".
לא מעט יחסים מורכבים מהאקטיבי והפסיבי, ולאו דווקא בהקשר של סקס. האקטיבי בדרך כלל קובע לאיזה חברים יוצאים, היכן אוכלים, באיזה סרט צופים ועוד. הפסיבי, באם רוצה בכך או לא, מקבל זאת בכניעה.
האקטיבי לא אחת ישלוט ביד רמה, והפסיבי יוותר לעיתים קרובות על הביטוי העצמי וירגיש במוקדם או במאוחר את אישיותו מתפוגגת, ולא אחת יחוש תסכול על שלא ביטא את עצמו, וגם בבחירות שאמורות להיות משותפות לבני הזוג – לא אמר את אשר על ליבו. הצד השני, האקטיבי, אפילו לא שאל ולא התייעץ, אלא החליט בעצמו (הדברים אמורים לגבי גברים ונשים גם יחד).
עניין של אופי? ויתור על האגו?
יש כמה סיבות לכניעה זאת:
-חוסר רצון או פחד להתווכח ולבסוף להפסיד.
-חוסר מוטיבציה לנקוט יוזמות חדשות.
-חוסר ביטחון ב"אני העצמי" של הפסיבי. האם המסעדה שאבחר תהייה מספיק טובה? האם החברים שלי נבונים ומצחיקים מספיק?
-פחד להפסיד את בן/בת הזוג בגלל התעקשות ועמידה על עקרונות.
-הרגל – אנחנו רגילים שמחליטים בשבילנו, רגילים להשלים עם כל מה שקורה.
-האופן בו התנהלו העניינים בבית שבו גדלנו, מה ראינו למדנו וספגנו מהתנהגות הורינו במערכת יחסים שלהם.
-אנחנו מביאים למערכת היחסים שלנו, את האופי, האגו, הפחדים מהעבר.
יש מערכות זוגיות שקיים בהן חוסר איזון לגבי התנהלות העניינים. רבים מאיתנו מוותרים מראש על יוזמות כדי לשמר את היחסים וזורמים עם כל הצעה, מבלי כמעט להביע דעה בנושא. אפילו כששואלים אנשים כאלה מה דעתם, הם עונים: "לא אכפת לי, מה שנוח לך".
ניתן לזהות מבחוץ בקלות רבה מיהו האקטיבי ומיהו הפסיבי במערכת יחסים. כמובן, האקטיבי יהיה זה שידבר רוב הזמן, הזרקור יכוון אליו והוא יהיה מסמר הערב, בעוד שהפסיבי בדרך כלל יהנהן בראשו לאות הזדהות, לא ירבה בדיבור ויענה על שאלות רק אם פונים אליו. האקטיבי יהיה משוחרר ונינוח יותר.
אם נביט באומץ על מערכת היחסים שלנו, ולא רק על אלו שמסביבנו, מובן שנדע להעריך היכן אנחנו עומדים, מה אנחנו רוצים להביא ואיך להעשיר את מערכת היחסים, ומה אנחנו מעדיפים להשאיר מאחורינו ולתת לצד השני להחליט בשבילנו. נדע לזהות בעזרת כמה פעולות פשוטות אם אנחנו האקטיבים או הפסיבים.
ההדדיות היא חלק בלתי נפרד מהדיאלוג, הן בדיבור והן בהקשבה
יחסים מועשרים ונכונים מושתתים על דיאלוג. דו שיח, שבו שני אנשים מבטאים בקול רם את תחושותיהם. ההדדיות היא חלק בלתי נפרד מהדיאלוג, הן בדיבור והן בהקשבה לצד השני, היכולת להכיל את דברי הצד השני ולא להקשיב אך ורק לעצמנו, מקנה לנו את הזכות לשוויון ביחסים. אך אם הדיאלוג הופך לקולני, לביקורתי, ואנחנו עוורים לרצונותיו של האחר, רוצים לנהל, לשלוט ולצעוק לכל העולם שאנחנו תמיד צודקים – אז מערכת יחסים מתמשכת שכזאת תוביל לשולט ונשלט, קובע ונכנע.
במקרה המצוטט למעלה, אי אפשר לדעת מה בדיוק קורה אצלם בזוגיות, אך בקלות אפשר לזהות שהמילה האחרונה והקובעת שייכת לאישה. היא האקטיבית ביחסים, השולטת ביד רמה, והוא מצטייר כחסר נוכחות, פסיבי. אין ביניהם דיאלוג, היא שואלת וגם עונה. היא לא רואה אותו, לא מכילה אותו בעצמה ולא מודעת לרצונות שלו.
הוא קבע בבית ה כ ל. היא לא הייתה שם, לא נוכחות, לא עקרונות
"אני זוכר את השתיקות הרועמות של אימי", סיפר לי ידיד טוב, "איך אבא תמיד קבע הכל ואמא פשוט קיבלה את זה, כי לא רצתה ליצור ריב, העדיפה שקט מתוח על פני מריבות. הם תמיד היו מסיימים את השיחה ביניהם לפני שבכלל התחילה. הוא קבע בבית ה כ ל. היא לא הייתה שם, לא נוכחות, לא עקרונות, כלום. זה מה שגרם לי", המשיך אותו ידיד לספר לי, "להיות בדיוק הפוך. אני מקשיב לזוגתי, לעולם איני קוטע אותה באמצע שיחה, רצונותיה ומאוויה חשובים לי, לא פחות מרצונותיי. אני גאה להגיד לך, שאני מצליח היכן שהוריי נכשלו, אבא לא ידע להקשיב, לא ידע שותפות זוגית מהי, ואמא הפכה עקב כך לפסיבית. אצלי הכל שונה".
אקטיביות ופסיביות לא תמיד מגיעה לקיצוניות, לעיתים היא נמצאת בפרטים הקטנים, אך לא פחות חשובים: איזה סרט נראה, באיזו מסעדה נאכל, את מי נקפוץ לבקר השבת, אצל הוריי או הוריך. בכל הנושאים החשובים והפחות חשובים אפשר להגיע להבנה, על ידי דיאלוג ושימת שני הצדדים בחזית ללא מגננות, ולתת לכל אחד מאיתנו לבטא את האישיות שלו, לא לנסות לשלוט או לנהל יחסים.
כמו שעשן הסיגריות משפיע לא רק על המעשן האקטיבי, אלא גם על האדם שנמצא לידו, שנחשב "מעשן פסיבי", כך גם במערכות יחסים, שני הצדדים מושפעים מהתנהגותו של האחד.
לעולם לא מאוחר לתקן התנהגויות שלנו בזוגיות, גם אם לחצנו ורצינו לשלוט ולקבוע לבד, או שמא נכנענו לתכתיבים בגלל המון סיבות ולא רצינו או ידענו איך להתבטא. לא מאוחר להתחיל עכשיו להקשיב לצד השני, לצד שהוא בבואה של עצמנו שאנחנו לעיתים פוחדים לתת לו מקום. מגננות ואגרסיות יתנו לנו את ההפוך ממה שרצינו, בניגוד לתקשורת הולמת.