הזיכרון של הישראלים, כך אומרים, קצר למדי, על זה מסתמכים הפוליטיקאים שלנו. בשבוע שבו ציינו שנה למחאת קיץ 2011, ביום שבו הצית עצמו משה סילמן שלא יכל יותר לשאת את המצוקה והקושי, דיברו הפוליטיקאים והרחיקו מעצמם את האשמה.

"זו טרגדיה אבל מקרה יחיד", אמר ראש הממשלה, "מי שרוצה דיור ציבורי שייסע לבאר שבע, בית שאן או אופקים – בתל אביב או רמת גן הוא לא יקבל דירה", המשיך אחריו המשנה והשר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום. הם, יחד עם שאר השרים וחברי הממשלה, המשיכו לטעון: זה לא רק אשמתנו, זו בעייה של ממשלות ישראל לדורותיהן. זו בעייה שנמשכת הרבה שנים. האומנם?

נכון שהיתה זו ממשלת שרון הראשונה שביטלה את חוק הדיור הציבורי שחוקק רן כהן. נכון שההחלטה ללכת למבצעי מכירה מבלי לחייב את הממשלה, באמת לחייב אותה, להקים קרן לדיור ציבורי היתה טעות. אבל זו לא היתה הסיבה שבגללה נותרו יותר מ-2,500 משפחות ישראליות תלויות באויר במשך שנים, כשהן מחכות לדיור ציבורי המגיע להן על פי חוק.

מה שהזיכרון הישראלי כנראה הדחיק הוא העובדה שלפני עשר שנים בדיוק, בקיץ 2002, היה זה שר האוצר סילבן שלום שכינס מסיבת עיתונאים, בה הודיע על סדרה ארוכה של גזירות כלכליות, שרובן ככולן כוונו נגד האוכלוסיות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית.

הגזירות האלה של סילבן שלום, שהביאו בסופו של דבר לפרישת מפלגת העבודה מממשלת שרון, הביאו בסוף 2002 לפירוקה של הממשלה, שאחריה קיבלנו את ביבי נתניהו, ראש הממשלה הנוכחי, בתפקיד שר האוצר של מדינת ישראל והאיש שאחראי על יישומן באגרסיביות יתרה של הגזירות מבית מדרשו של חברו למפלגה.

שלא תהייה לכם טעות. המדיניות הכלכלית אותה אנחנו חובים היום הציפה אותנו בכל עוזה לפני עשר שנים בדיוק. היו אלו פקידי האוצר הבכירים אז, היום, רובם מרוויחים משכורות עתק כשהם מייצגים חברות ענק, בנקים וגופים כלכליים, שנתנו גיבוי "מקצועי" למדיניותם הניאו-ליברלית הרסנית של ביבי וסילבן. מחליפיהם המשיכו וממשיכים לתת את אותו גיבוי גם היום, עשר שנים אחרי, חמש שנים אחרי שהצמיחה היתה כל כך גדולה שהיה "צריך" לחלק את פירותיה לעשירונים העליונים בלבד, על חשבון כל האחרים.

זו לא טעות, חברים, זו מדיניות מכוונת של משרד האוצר, שכבר לפני 30 שנה לערך, בתקופת המשבר האינפלציוני הגדול של שנות ה-80, החליט שהוא-הוא מנהל את הממשלה. פקידי האוצר הם לא אלו שקובעים את המסגרת הכספית והפיסקלית שלנו, הם אלו שמתערבים בניהול השוטף של המשרדים, הם אלו שאומרים לפקידות המקצועית הבכירה במשרדים החברתיים שההחלטות שלה "לא מתאימות לתפישת העולם הכלכלית של הממשלה" ולכן הם לא יוכלו לפעול, בתוך מסגרת התקציב שניתנה להם בצורה המקצועית הטובה ביותר.

פגעו בזכאויות לדיור ציבורי, בזכאות למשכנתאות מדינה ובזכאויות והטבות נוספות

זו המדיניות, זו לא טעות. עשור עבר מאז הגזירות הכלכליות, שמלבד הפגיעה בקצבאות הקיום של כולנו, הן פגעו בזכאויות לדיור ציבורי, בזכאות למשכנתאות מדינה ובזכאויות והטבות נוספות. עשור שבו המשיכה המדינה, בהובלתו של משרד האוצר, לקדם מדיניות כלכלית שבמקום שתבוסס על "כלכלה חופשית מנוהלת ומבוקרת" היא דחפה עוד ועוד למדיניות של "תפוס כפי יכולתך".

הגיעה השעה לשנות את המצב. הגיע הזמן לתקן את המדיניות ולהסתכל על העשור האחרון כאל טעות.

• באדיבות הבלוג מתבונן חברתי