צילומים: ציפי מנשה

שבוע חלף מאז שהקיץ הישראלי הלוהט זכה בבריזה נעימה מרוח אושו. מי שבילה בגבעת חביבה בסוף השבוע שעבר נהנה מפסטיבל מרהיב של סדנאות מרחיבות דעת לצד מוזיקה מרקידה בכל פינה,  ומחוויה מעצימה של חופש, אהבה, התנסות והנאה.

בהפנינג הצבעוני נטלו חלק כאלף משתתפים, צעירים ומבוגרים, זוגות ויחידים, משפחות וקבוצות של חברים, שנפרדו מכמה מאות שקלים והגיעו, למרות החום הכבד והלחות הגבוהה (מי שביקש ללון בביתני הקיבוץ, שילם סכום נוסף בנפרד). גברים ונשים מכל המינים ומכל הסוגים, אשר לאו דווקא מכירים את תורתו של אושו, אך לכולם משותף הרצון להתחבר עם עצמם ועם אחרים, לאהוב וליהנות מאווירת חופש של גוף ונפש.

מתחם הקמפינג בקיבוץ נראה כאילו גדל מרגע לרגע ואכלס את מיטב האוהלים, שכאילו עזבו לרגע את המחאה ברוטשילד/מתחם ארלוזורוב ובאו לנוח לפני ההפגנה הבאה.

אפילו פינות שקט היה אפשר למצוא שם למי שהתעקש. וכן, גם מתחם רכש היה במקום למי שהתקשה להתמסר טוטאלית לרוגע ולשלווה על חשבון השופינג.

אין ספק שזאת הייתה חוויה שונה לחלוטין ממסגרת חיי. זכיתי לפסק זמן מהיומיום, יצאתי מהשגרה ונכנסתי אל תוך עצמי להתבוננות מעמיקה. נהניתי לחוות את עצמי ואת הסובבים אותי באופן יותר מודע, תוך תשומת לב מרבית לגוף ולנשמה.

אקדים את המאוחר ואומר כי כבר בדרך חזרה, בפקקים של צומת אולגה, הבנתי שזהו. חזרתי לשגרה. ועם זאת, במהלך השבוע עדיין חשבתי על הערך המוסף לו זכיתי.

אז מה היה לנו ?

הסדנאות, שהיו גולת הכותרת של הפסטיבל, התחלקו למספר נושאים מגוונים. החל מיוגה, מדיטציה וטנטרה ועד מודעות, התפתחות, נשימה, תזונה נכונה וכמובן הרצאות ברוח אושו וראיונות מצולמים עם אושו עצמו (שנפרד בגופו מן העולם בשנת 1990).

חבל רק, ששרר חוסר סדר במתחם הסדנאות – שינויים במיקומים בלי להודיע מראש ואיחורים במועדי ההתחלה, מה שגרם לעמידה צפופה בחום הכבד והמעיק מחוץ לאולמות.

בין הסדנאות השונות אפשר היה ליהנות מטיפולים אישיים (בתשלום נוסף) על ידי מטפלים בשיטות שונות לפינוק וטיפוח הגוף, הוא מקדש הנשמה.

ברקע – קצב סוחף עם מוזיקה ואמנים. בכל פינה נצפו המשתתפים נהנים מכל מעשה. ישיבה נינוחה על הדשא או במתחם הצ'אי שופ, ריקוד לצלילי המוזיקה  במתחם (מלבד מתחם השקט), כולל הבריכה של הקיבוץ, וכאלה שרק יצאו מסדנה עם עיניים בורקות או כאלה שממתינים בתור להיכנס לסדנה הבאה (אם מתוך תשוקה לדעת ואם בזכות המיזוג באולם).

כאשר ניסיתי לברר בין המשתתפים השונים על הסיבות שהביאו אותם לפסטיבל או על התובנות להן זכו, שמעתי דברים רבים ומעניינים. בחור צעיר אחד הגיע לגבעת חביבה כדי לנוח ולנפוש. כששאלתי אם יש סיבה נוספת, שהרי לנפוש אפשר גם באילת או ברמת הגולן, הוא הוסיף ואמר, שאולי יצליח גם למצוא אהבה. במקרה. שלא בכוונה.

זוג צעיר ויפה הגיע מצפון הארץ כדי ליהנות מאווירת החופש, שנובעת מתרגול יוגה קונדליני והשתתף בסדנא של עומר ארון, בנענוע הגוף עד להרפייתו ובשחרור כל שריר וכל מחשבה. לאחר מכן המשיך הזוג להעמיק את האהבה ואת החיבור הזוגי בסדנה של טנטרה לזוגות בהנחיית נירוואן עמנואל לב.

שמעתי צמד חברות שהחליפו חוויות על כאב טראומתי שחוותה אחת מהן בגלגול קודם. שמחתי לשמוע את תשובתה של החברה, שהיא החלימה מהטראומה.

זוג יפה אחר, בתחילת הקשר, נראה מאוהב לגמרי בסדנת הטנטרה של סוג'יי ומורן. הם למדו להתבונן זה בזו בעיניים, לנשום ביחד מהצ'קרה הראשונה ועד העליונה, ולעשות אהבה בגלים.

בסדנאות בהן התרגול נעשה בזוגות נטלו חלק גם יחידים, גברים ונשים, אשר זווגו זה לזו על ידי המנחים לצורך התרגול. לעיתים הזיווג צלח גם לטובת הסדנה הבאה ובמקרה אחד אפילו המשיך למאהל הקמפינג הסמוך. עם הרבה התרגשות ואהבה.

פסטיבל אושו ישראל מתקיים כבר כמה שנים והחל את דרכו בקיבוץ בית אורן. מייסד ומארגן הפסטיבל הוא יובל קורהה, לשעבר רקדן בלהקת המחול של ליאת דרור וניר בן גל, והיום מנחה סדנאות מדיטציה, תרפיה ותנועה, מטפל במגע, די ג'י ומארגן אירועים.

בין המרצים והסדנאות היו גם:

ניסים אמון, זן מאסטר מוסמך מיפן, אשר חי ולמד במרכז הבינלאומי של אושו בפונה הודו, שוחח על אושו ועל דרכי העבודה המיוחדים לו.

מילאן דיבר על האומץ לאהוב, כיצד הזוגיות יכולה להיות מצמיחה ומזינה, ומעוררת כמיהה ואהבה במקום שתשקע לתהומות הנשייה ותתיש את בני הזוג. לאני לוין, שמונתה על ידי אושו לשגרירתו בעולם, שוחחה על הקשבה מתוך הלב, ולא רק מהאזניים.

שיוואני אדלר הנחתה רגשות בתנועה – סדנא אקטיבית המשלבת את המדיטציות של אושו ואחרים יחד עם תרגילי ביו-אנרגיה ונשימה, בריקוד ובתנועה. רומי הדגימה קלפי טארוט, כלי מרתק להתבוננות פנימית עתיקה, אשר ברוח אושו מפתחים, לדבריה, את האינטואיציה והמודעות.

דיאנו, בסדנת מיסטיק רוז, ניהלה תרפיה מדטטיבית בשלושה שלבים של צחוק, בכי והתבוננות. מדיטציה יחודית המיועדת לשחרור ממעצורים ומסבל וליצירת שקט וקבלה להתבוננות מתוך מרחב פנימי רגוע. הכול כדי להגשים את ההוויה הפנימית (ולפרוח כמו שושנה).

שלמה דהרמה הסביר על טיהור הגוף מרעלים, כיצד המזון ומרכיביו אחראים לריפוי הגוף כמו גם ליצירת מחלות (לא עלינו), מדוע כדאי לנקות את רקמות הגוף ולטהר את מערכת העיכול כך שחיזוק הגוף יביא לנו חיוניות מוגברת ושלווה.

והיו עוד רבים וטובים, שמדברים על נוכחות והקשבה, מודעות לגוף ולנשמה, שליטה בגוף או התנתקות מהגוף, כיצד לממש את הכמיהה לאינטימיות הטבועה בנו וכיצד להתנתק מקשיי היום והעולם ולהתמקד בצרכים הבסיסיים, שעוזרים לנו לחיות נכון ובהשלמה.

יצאתי מהסדנאות עם כמה תובנות חדשות ומעניינות, עם חברים חדשים ובעיקר עם מחשבות שמלוות אותי על מהות החיים. אמנם שום דבר מכל אלה לא ישנו את סגנון החיים שלי או ישפיעו עלי באופן חריג, אבל גם צעד קטן או זווית הסתכלות חדשה יכולים לגרום שיפור בלב או בנשמה.

אסיים בציטוט של אושו, מתוך ראיון שהוקרן במסגרת הפסטיבל, ובתקווה שלא אשבש את דבריו (בכל זאת אנגלית במבטא הודי כבד): "אלוהים לא נמצא מעל העננים, אלוהים נמצא בתוכנו, אצל כל אחד בלב ובנשמה נמצא האלוהים שמנחה אותנו לחיים טובים יותר".

נמסטה עד לפסטיבל בשנה הבאה.