במשך שישה ימים נאבקו רופאי בית החולים שיבא, על חייו של משה סילמן, הפעיל החברתי מחיפה שהצית עצמו במוצאי שבת, במהלך הפגנת המחאה החברתית. ביום שישי אחר הצהריים הלך משה סילמן לעולמו לאחר שכשלו כל הנסיונות להחזיקו בחיים.

החזית החיפאית, שאליה השתייך משה סילמן, פרסמה הודעת אבל שבה נכתב:

"החזית החיפאית מבכה את לכתו בטרם עת של משה סילמן – פעיל החזית וחבר יקר.

"משה הצית עצמו במוצאי שבת האחרון, מול אלפי מפגינים במהלך ההפגנה בתל-אביב, במחאה על מצבו הכלכלי החמור ומצוקת הדיור הקשה אליה נקלע.

"אנו הכרנו את משה במהלך השנה האחרונה, בה למדנו על קשייו המרובים והתעמרות המערכת בו. במהלך תקופה זו, פנה משה לאין-ספור גורמים, בניסיונות חוזרים ונשנים לקבל סיוע בדיור, סיוע שיאפשר לו לחזור ולתפקד כאזרח בחברה, אך ללא הועיל.

"משה היה עני גאה. הוא סירב לקבל את המשוואה המקובלת על-פיה 'עוני = השפלה'. בעברו היה יזם ובעל עסק עצמאי שפשט רגל, כמו בעלי עסקים רבים אחרים בישראל. עקב רצף אירועים מוחיים, הוכר כנכה 100%, אך זכה להכרה רק ב-50% אבדן כושר עבודה. למרות זאת לא קיבל את זכאותו לסיוע מהמדינה, ונאלץ להסתמך על טוב לבם של אחרים – הן לצורך קבלת דירה בה התגורר בחינם, הן בתרומת מזון. משה פנה מספר פעמים לעמידר ולמשרד השיכון, אך נענה בשלילה ובזלזול, זאת רק משום שבעבר הייתה דירה בבעלותו. מאידך, המחלקה לדרי-רחוב באגף הרווחה של עיריית חיפה נמנעה מלטפל בו כל עוד אינו מתגורר ברחוב בפועל. כך נותר בידיעה שהוא עומד להיוותר ללא פתרון דיור ובתחושת חוסר אונים מול אטימות המערכת.

"בל נטעה", אומרים חבריו של משה סילמן למאבק. "האשם במעשהו הנואש של משה אינו נופל על כתפיו הצרות של פקיד, בכיר כזוטר זה או אחר. האחריות למותו מוטלת על ראשם של מובילי המדיניות בעשורים האחרונים. האשם מצוי במדיניות גלויה ושיטתית הנהוגה בישראל ב-30 השנים האחרונות, בשיטה ובמנהיגים הנוהגים בה. הם אלו שיצרו מציאות חברתית כלכלית, בה אזרחים נותרים ללא רשת-בטחון סוציאלית מינימאלית. משה, שהיה אזרח תורם ויצרני שנים רבות – בעל עסק, אשר שילם ביטוח לאומי ומסים, ואשר שירת במילואים עד לגיל 46 – נותר ללא כל סיוע כאשר נזקק לו, מה שהביא אותו לפתרון הנואש בו בחר.

"האש שהצית משה, אינה להבה של מצוקה אישית בלבד. זהו ביטוי למצוקתם של אזרחים רבים – אנשים נורמטיביים, הנותרים חסרי-כל, אשר המדינה מתעלמת מהם ומזכויותיהם.

"החזית החיפאית משתתפת באבל המשפחה, ומזמינה את חבריו ומכריו להתכנסות לזכרו".

יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', פירסמה הודעת אבל: "משה סילמן נפטר כעת. שבוע חלף מאז הצית עצמו בהפגנה, ומאז פירפר בין חיים ומוות. התאבדות היא תשובה חריגה ומזעזעת לקושי ולסבל, אבל אסור לבטל את ההקשר: הקשחה לא אנושית בתנאי הזכאות לדיור ציבורי (שנעשתה ב-2003 כשנתניהו היה שר אוצר), פרימת רשת הבטחון הסוציאלי עד שיש בה חורי-ענק שרבים נופלים דרכם לתהום; הקושי העצום של להיות בעל עסק קטן – בלי מאגרי השומן והאשראי שיש לתאגידים גדולים ובלי זכויות סוציאליות שיש לעובדים. לא 'כולנו משה סילמן', אבל גורלו הוא במידה רבה תוצאה של קריסתה של מדינת הרווחה, ועלייתה של כלכלת ג'ונגל דרוויניסטית".

יחימוביץ' סיימה את הודעתה במילים: "אנחנו נגייס את הכוח לכונן כאן מדינה מתוקנת. יהי זכרו ברוך".

גם חברת הכנסת נינו אבסדזה פרסמה הודעת אבל: "כמי שראתה את המעשה שקרה באותו הרגע ואת צעקותיו לצדק חברתי, הייתי מאוד אופטימית לגבי מצבו הרפואי של משה סילמן. אני עצובה ומבכה את מותו. ששת הימים בהם נאבק על חייו בבית החולים מסמלים את מאבקו גם בשנות חייו האחרונות להתקיים בכבוד ואת הזכות הבסיסית לחיים נורמליים במדינה. מאבק של רבים מאזרחי המדינה. אני אמשיך בדרכי להאבק בשבילו ובשביל כל האזרחים עד שנגיע לצדק חברתי אמיתי. יהיה זכרו ברוך".

משה סילמן הצית את עצמו במוצאי השבת האחרונה במהלך הפגנת המחאה ברחוב קפלן. לפני שהצית עצמו השאיר אחריו מכתב שבו הסביר את מניעי מעשהו: "אני משה סילמן. מדינת ישראל גנבה אותי ושדדה אותי מהכול והשאירה אותי חסר כלים… אני מאשים את מדינת ישראל. את ביבי נתניהו ושטייניץ הנבלות על ההשפלה שהאזרחים המושפלים עוברים יום יום. שלוקחים מהעניים ונותנים לעשירים ולעובדי המדינה.

"שמ-2,300 שקל לחודש אני משלם מס בריאות ועוד עבור תרופות. אין לי כסף לתרופות ושכר דירה. אין לי בכלל להתחיל את החודש. אחרי ששילמתי מליונים במיסים, עשיתי צבא עד גיל 46, עשיתי מילואים. ואני לא אהיה חסר בית. ולכן אני מוחה כנגד כל העוולות שהמדינה עושה לי ולשכמותי."

מערכת j14 ואנשי חדר המצב – צדק חברתי כואבים את מותו של משה סילמן. באתר נכתב:

משה היה פעיל במאבק החברתי בחיפה ולחם ללא חת במשך כל השנה למען צדק חברתי, למען מדינה שאחראית לאזרחיה, גם עבורו וגם עבור רבים אחרים.

במוצ"ש האחרון בחר משה במעשה קשה שנבע מייאוש עמוק, ייאוש שהוא חלקם של רבים מדי במדינת ישראל. מי יתן וגם בתוך הכאב העצום נדע כולנו למצוא תקווה – וכוח לשנות. ברגעים אלה, לבנו עם אחיותיו של משה, עם המשפחה ועם חבריו ושותפיו לדרך.

הודעת המשפחה:

המשפחה התקשתה למסור דברים לתקשורת וביקשה למסור הודעתה דרך עדית לב ויוס ברוך, חבריו הקרובים של משה סילמן מחיפה. בהודעה נמסר: "חיי אדם הם קודש ביהדות ובעיני המשפחה. אנו קוראים ומבקשים בכל לשון של בקשה מכל אלה הנתונים במצוקות או במצבים קשים לא ללכת בדרך שבה נקט משה. המעשה הוא קשה ואינו מקובל על המשפחה. במעשהו של משה הוא ניסה להביע ולזעוק את כאבו ומצוקתו אשר לא נענתה דיה. אנו מבקשים מממשלת ישראל לתת את דעתה על המקרה המצער והמזעזע ולפעול במתן פתרונות הולמים למצוקותיהם של אזרחי ישראל הנזקקים לסיוע בחייהם."

סוכת האבלים תוקם בבית משפחתה של אחותו, בת ציון אלול, בראשון לציון.

אירועים לזכרו של משה סילמן

עצרת מחאה ברחוב קפלן בת"א, דבריה של אורלי בר לב. צילום וידיאו: רפי מיכאלי

קריאה נוספת:

יחימוביץ': לא "כולנו משה סילמן", אך גורלו הוא תוצאה של קריסת מדינת הרווחה