לפני מספר ימים גזר בית המשפט את דינו של איתי בן דרור, שרצח את שלושת ילדיו הקטנים כאשר היו אצלו בביקור במסגרת הסדרי ראייה. על הרוצח נגזרו עליו שלושה מאסרי עולם בגין רצח וקנס בגובה 500,000 שקל, שעל בן דרור לשלם ישירות לגרושתו ואם ילדיו.

גזר הדין מעורר מחדש רגשות עזים וקשים בנוגע למקרי האלימות הרבים של הורים נגד ילדיהם הקטינים וכן רגשות מעורבים ביחס לאפשרות זיהוי מוקדם של המצב על ידי הרשויות המוסמכות. במהלך עשר השנים האחרונות נרצחו יותר מארבעים ילדים על ידי הוריהם. בין המקרים המוכרים ביותר נזכיר את הרצח של הודיה  קדם בת השנתיים בידי אביה, אלי פימשטיין, בשנת 2002; הרצח של רפאל, תינוק בן שלושה החודשים, שטולטל למוות על ידי אביו בשנת 2006; הרצח של רוז פיזם בידי סבה, רוני רון, בשנת 2008 והייתה בת ארבע במותה; המקרה המזעזע של משפחת פישר, בו רצח קצין המשטרה מייקל פישר את אשתו וילדיו והתאבד.

מחקרים רבים נעשו בנושא רצח ילדים על ידי הוריהם ובראשם מחקרם של ד"ר יעקב מרגולין ופרופ' אליעזר ויצטום, שקבע כי אפשר לסווג מניעים לרצח ילדים בידי הוריהם לחמש קטגוריות עיקריות:

א. אלטרואיסטית – רצח הקשור בהתאבדות כדי להקל על סבלו של ילד.

ב. מעשי רצח על רקע של פסיכוזה חריפה של מי מההורים.

 ג. רצח ילדים שאינם רצויים (כדוגמת רוז פיזם ז"ל).

ד. רצח ילדים שמקורו בתאונה (כדוגמת הורים ששוכחים את ילדם ברכב).

ה. רצח הקשור לנקמה כלפי בן/בת הזוג (כדוגמת איתי בן דרור).

כל מקרה אלימות נגד ילדים המתפרסם בתקשורת מגביר את תחושת חוסר האונים של הציבור ועמה האשמות כלפי גופים ושאר אנשי מקצוע הבאים במגע יומיומי עם הילדים והמשפחה, שלכאורה לא זיהו את המצוקה ו/או הבעיה לפני שהמצב הסלים לכדי רצח הילדים.

כאן עולה השאלה, האם אפשר לזהות מראש סימנים המעידים על כוונה לרצח ילדים בידי הוריהם ואם כן, מי יכול לזהותם? שאלה חשובה נוספת שמתעוררת היא, האם שיעור מקרי הרצח הוא מדד לטיב וליעילות של שירותי הרווחה, המשטרה ומערכת החינוך?

ידוע לכל כי שנים ארוכות קיימת בעייתיות במערך שירותי הרווחה במדינת ישראל, בפרט בכל הנוגע למשאבים, הן כספיים והן בהיקף כוח האדם. לבחינת המצב אף הוקמה ועדה בראשות פרופ' ורד סלונים-נבו, שמסרה מסקנותיה בעניין זה עוד בשנת 2008. שני ממצאים עיקריים וחשובים עלו מדו"ח הועדה:

א. פקידות הסעד עובדות לפי תקנון תע"ס שאינו מעודכן;

ב. הן אינן בעלות הכשרה מספיקה כדי לקרוא ולנתח דו"חות פסיכיאטריים, לרבות הסקת מסקנות מדו"חות שכאלה, לגבי התנהגות עתידית של הורה זה או אחר.

ג. קיימת מצוקה גדולה של כוח אדם.

כנהוג במקומותינו – הפתרונות שהציעה ועדה זו טרם יושמו בפועל.

נוסיף אנו ונציין כי לצד ממצאים אלה לא קיים כיום מערך עצמאי לבחינת תלונות בנוגע לפקידות הסעד ולתיפקודן, ולמעשה אין מי שיבקר את עבודתן של פקידות הסעד מלבד המערך הפנימי של שירותי הרווחה.

אפשר לנסות ולהטיל את האשמה במחלקות הרווחה השונות, במשטרה, במורים, ברופאים ובשאר בעלי המקצוע שבאים במגע עם ההורים וילדיהם, אך בסופו של יום האחריות הכוללת מוטלת על כתפיהם של משרד העבודה והרווחה, הכנסת וממשלות ישראל, שהתייחסותם לנושא הרווחה מתאפיינת בהזנחה פושעת על פני השנים.

אמנם, אחת לכמה זמן בשיאו של גל כזה או אחר מעלים הצעות כאלה ואחרות, מבטיחים הבטחות להתקין תקנות, להוסיף תקנים ומשאבים ועוד כהנה וכהנה, אלא שהצעות אלו גוועות מהר ואינו אינו טורח ליישמן.

הכותבות הינן עורכות דין המתמחות בדיני משפחה