Skip to content

שלום עכשיו מאשימים, יש"ע משיבים. כולנו מפסידים

האם כל הציבור כולו, על מצביעי השמאל והימין שלו, יכול לחבור יחד כדי להשיג הישגים כלכליים שיורידו את הריחיים מן הצוואר של העם, שפעם אחת ולתמיד נוכל לאלץ את הממשלה והאוצר להגיש תוכניות עם ראייה לטווח ארוך ותוך תעדוף הנושאים החברתיים?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

לנוכח הטענות שהושמעו ב"שלום עכשיו", ולפיהן תושבי יו"ש זוכים בהטבות מס למיניהן וכי הממשלה מתעדפת את יהודה ושומרון על פני איזורים אחרים בארץ, מגיבה היום מועצת יש"ע בחריפות.

"במועצת יש"ע מבקשים להבהיר, כי תושבי יו"ש אינם זכאים היום לשום הטבה ייחודית ובוודאי שלא במיסים. עוד טוענים שם, כי "בעשור האחרון קטנה ההשקעה הציבורית ביו"ש במחצית, ואילו האוכלוסייה גדלה פי שניים. ביש"ע מכנים את הניסיון לשחק עם הנתונים פתטי. מעבר לכך, מטעים דובר יש"ע, רוני ארזי: בחינת ההתיישבות בארץ ישראל רק בעיניים כלכליות מעמידה את 120 שנות הציונות באור מגוחך. התיישבות היא ערך לאומי ולא עסק כלכלי".

את הטיעון האחרון תומכת מועצת יש"ע בקריקטורה רלוונטית, הישר מבית היוצר של "ישראל שלי":

עדיף היה להישאר באירופה ? "ישראל שלי"
עדיף היה להישאר באירופה ? "ישראל שלי"

ביש"ע ממשיכים לתקוף ואומרים: "אם כבר, ראוי לבחון כמה עלו למדינת ישראל הניסיונות הכושלים לשלום, תחת לחץ ארגוני השמאל, והטרור שבא בעקבותיהם".

לא ברור אם הפולמוס הזה מחזק או מחליש את טיעוניהם של הצדדים. בראש ובראשונה, כמעט ברור שאף צד לא ישכנע כך את יריביו, אבל בחשיבה פרקטית – הייתי אומרת אפילו אלקטורלית – כאשר מדינת ישראל כולה כורעת תחת נטל כלכלי שלעתים הוא קשה מנשוא, כאשר "האיש השמן" תפח מאז כינון ממשלת נתניהו ואילו "האיש הרזה" נעשה שדוף יותר, האם לא נכון לשלב כוחות ולמחות נגד התעדוף השגוי של הממשלה באשר למיסוי "קל" (מע"מ, מס למעמד הביניים) במקום להטיח זה בזה האשמות מטופשות? בל נשכח את המהלך הציני שנקטו אך בשבוע שעבר במועצה האיזורית יהודה ושומרון, כאשר העניקו ליריב אופנהיימר תעודת אזרח כבוד.

תקציב הביטחון, לדוגמה, לא מובא לציבור בשקיפות. גם האוצר לא ממש יודע לאן הולך הכסף. מדובר, ב-2012 ביותר מ-50 מיליארד שקל לשנה! מה אם אפשר לצמצם את ההוצאה הזו בחמישה מיליארד שקל לשנה בלי לפגוע בשקל מתוך הכסף שנחוץ לאימונים, נשק וטכנולוגיה? לא מדובר בכסף שיחסר אם ישראל תותקף חלילה. מדובר במילאירדי שקלים בשנה שמופנים לשומן, אחד הגופים ה"שמנים" ביותר, עם משכורות עתק והמון כוח עבודה מבוזבז הוא צה"ל. האם לא שווה לשמאל ולימין להבליג על הצורך בהתנצחות ילדותית ולהוציא את האנשים לרחוב בשביל האינטרס המשותף? הרחב? הלא פוליטי?

בנוסף, יוקר המחייה נובע ממחסור ברגולציה ומכמה גופים שהשתלטו על הקמונעאות (הרשתות הגדולות, למשל) והם פשוט גוזלים את הציבור בעשרות אחוזים על כל פריט שאנחנו קונים בסופר.

השאלה שהציבור צריך לשאול את עצמו היום, אם כן, היא: האם אנחנו רוצים לשחזר את המספרים מהקלפיות בעשורים האחרונים, או שמא כל הציבור כולו, על מצביעי השמאל והימין שלו – יכול לחבור יחד כדי להשיג הישגים כלכליים, שיורידו את הריחיים מן הצוואר של העם, שפעם אחת ולתמיד נוכל לאלץ את הממשלה והאוצר להגיש תוכניות עם ראייה לטווח ארוך ותוך תעדוף הנושאים החברתיים. לא מדובר רק על "לתת" לאזרחים, מדובר בהחלט על "לקחת" ממי שצריך ולהעניק למי שזקוקים לכך. בינתיים, מי שמשתלט על הרחוב במחאה הם אלה שבקלפי הייצוג שלהם דל ואנמי. הרבה רעש בלי אפקטיביות.

 

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן