אתמול (שלישי) התקיים בגבעת התחמושת בירושלים טקס הסיום של המחזור ה-12 של לומדי הדף היומי של התלמוד הבבלי. מלכתחילה עברה מסורת הלימוד בעל פה מאב לבן, עד שירדו הדורות וחז"ל הבינו שאם היא לא תיכתב, היא לא תיזכר. לפיכך, בראשונה נכתבה המשנה, ואחרי שנחתמה הוחל בתיעוד הפולמוס הלמדני (שקלא וטריא) שהוליד את מה שאנו קוראים כיום "התלמוד הבבלי" (ויש גם תלמוד ירושלמי).

אבל, הקושי לא הסתיים. מרגע שהתלמוד נחתם, לא די בכך שהוא נכתב, צריך גם ללמוד ולשנן אותו.

רעיון "הדף היומי" החל בכינוס של אגודת ישראל בפולין, בשנת 1923. הגה אותו הרב מאיר שפירא לובלין, מרבני הצעירים, לא לפני שהוא התייעץ בגדולי הדור של אותה תקופה כמו ה"חפץ חיים" והאדמו"ר מגור דאז, ה"אמרי אמת".

הוחלט להתחיל את הלימוד בראש השנה א' בתשרי תרפ"ד. לפי המסופר בספר תולדותיו של רבי מאיר שפירא, היה חשש להתחיל ליישם את תכנית "הדף היומי" עד שהתקבלה דחיפה משמעותית ליוזמה מכיוון האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלתר, מהמנהיגים הבולטים של היהדות האורתודוקסית באותם ימים, שהכריז "אני הולך ללמוד דף יומי".

מאז ההכרזה נחגגו סיומים של 11 מחזורי לימוד הדף היומי, כאשר סיום המחזור ה-12 התרחש אמש (שלישי) י"ב באב תשע"ב.

התלמוד הבבלי כתוב ארמית, ופירושיו הופיעו במקור בכתב רש"י, עובדות שהקשו על מי שלא אומנו בלימוד תורה מעמיק להצטרף למפעל הדף היומי. בעשורים האחרונים נכתבו מהדורות בתרגום לעברית כמו זו של הרב שטיינזלץ, ולאחרונה "ש"ס שוטנשטיין", שמנגישות את הלימוד לכל דכפין.

מספר הלומדים דף יומי בכל העולם נאמד בכמאה אלף איש, ובחגיגות הסיום שנערכו בירושלים לבדה (באיצטדיון טדי ובגבעת התחמושת) השתתפו רבבות לומדים. כדי להקל עוד על הלימוד קיימים מערכים של לימוד מוקלט בטלפון ובקבצי וידאו שונים. תלמידי חכמים משמיעים שיעור על כל דף בש"ס, והתלמידים לומדים את הטקסט ומעמיקים בעזרת המרצים השונים.

כמו אצל היהודים, לא הכל ורוד. ישנם חוגים שהתנגדו לשיטת לימוד זו. אחת הסיבות היא, ששיטת הלימוד הזו גורעת מן הצורך להגות בתורה "יומם וליל" ויש חשש שאנשים יסתפקו רק בשעת הלימוד הבודדת הזו ביום ויזנחו לימוד מעמיק יותר או לימוד הלכתי. טענה נוספת היא, ששעה בודדת ללא חזרה על הנלמד איננה נחשבת לימוד מעמיק דיו וייתכן כי לא תתאפשר זכירה משמעותית של החומר הנלמד.

היו קהילות קיצוניות יותר שנמנעו מלימוד הדף היומי משום שהם רואות בו זיקה ל"אגודת ישראל", למשל  חסידות סאטמר, מונקאטש ואחרות.

בחסידות תולדות אברהם יצחק הנהיגו לימוד קצת שונה. בכל שבוע לומדים מיום ראשון עד חמישי דף אחד בכל יום, וסוף השבוע מוקדש לחזרה על החומר הנלמד. מתכונת זו נקראת "דף הקהילה" ובמשך השנים הצטרפו אליה החסידויות שהתנגדו ללימוד של "הדף היומי".

קשה לא להתפעל מן ההתגייסות חסרת התקדים הזו, של צעירים ומבוגרים בכל העולם היהודי האורתודוקסי, להצטרף למפעל הזה. ישנם רבים שחוגגים פעם אחר פעם את סיום הש"ס, ללא לאות. בשנים האחרונות הצטרפו גם נשים בארץ ובארה"ב ללימוד (למשל במכללת "מתן" לנשים בירושלים סיים מחזור את הש"ס השנה).

מסתבר שהעולם החרדי יכול ללמד את העולם כולו פרק בהתמדה ובלימוד אלטרואיסטי, לא לצורך תואר או תמורה כספית. לימוד שמיועד לכולם.