Skip to content

איגי עושה פופ

איגי פופ, מאבות המזון של הפאנק רוק, מפתיע את המעריצים ומשחרר את Après, אלבום קאברים הכי פופי שרק אפשר, עם שירים בצרפתית (דאסן, גינזבורג, פיאף וברסנס) ובאנגלית (סינטרה, ביטלס, יוקו אונו, קול פורטר, נלסון וסלבדור). תנו לו צ'אנס
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

 

מפתיע לטובה. עטיפת הדיסק

 אלבום חדש / זבולון שליו

לאחר יותר מ-40 שנות פעילות משחרר איגי פופ, מאבות המזון של הPאנק-רוק, אלבום קאברים הכי פופי שרק אפשר. באלבום ארבעה קטעים בצרפתית (שירים של ג'ו דאסן, סרג' גינזבורג, אדית פיאף וג'ורג' ברסנס) ושישה באנגלית, עם שירים של פרנק סינטרה, הביטלס, יוקו אונו, קול פורטר, הארי נלסון והנרי סלבדור.

אני יכול לשמוע את מעריציו הרבים של פופ, מימי הסטוג'ס, נאנחים אנחה גדולה, חלקם עם בת צחוק של סליחה, וחלקם עם עווית של סלידה על פניהם – איגי עושה פופ? OMG ! מה הלאה, הופעה בלאס וגאס?! כמובן שמחשבות דומות חלפו גם בראשי, כשהתישבתי להקשיב לאלבום, אבל הנה, שרדתי, ואני כאן לדווח, ואפילו בשמחה.

אז Après צחקנו, נעבור לחלק האמנותי. נכון, למשמע הצרפתית של פופ אף אחד לא יחשוד בו כי צרפתית היא שפת אימו או אפילו שפה שעליה גדל, אך למרות זאת יש הרבה מאוד חן בהגשה שלו את אותן קלאסיקות של פיאף וגינזבורג.

למי שהקשיב לאלבום הקודם של פופ – Préliminaires, מלפני כשלוש שנים, יתכן והאלבום החדש אינו בגדר הפתעה מרעישה. כבר שם חידש פופ את Les feuilles mortes של ז'אק פרוור, שהשתלב באלבום הרגוע משהו, שהדיף גם ניחוחות של ג'אז. באלבום הנוכחי Michelle של ה-Beatles מגשר בין האנגלית והצרפתית, אבל אותי תפס דוקא הקאבר ל-I’m going away smiling של יוקו אונו.

סביר שהאלבום הזה ידבר לקהל שונה מהקהל המסורתי שמקשיב לאיגי פופ, אבל מצד שני כדאי גם למעריציו לתת לו הזדמנות. ואולי עבור רבים יהווה האלבום הזה כמגשר בין הדור של הסבתות והסבים מעריצי סינטרה, לנכדיהם, ילדי ה-Dum dum boys.

במובן מסוים אני כבר מחכה לראות לאן יקח אותנו פופ באלבום הבא שלו, אבל בינתיים אני קופץ איתו לפריז, ושכולם יקפצו.

 

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן