"הפוליטיקה כעיסוק רחוקה ממני, אך כנושא היא מעניינת והיא בדמי. היא מושכת אותי, לטוב ולרע. לכן החלטתי לנצל כישורים רדומים, ובמקום לכתוב מאמרים או לבַכות את המצב, החלטתי לנסות ולהעלותם בעט המאייר. לכן הקריקטורות שלי פוליטיות ולא עממיות", אומר המאייר מאיר מירב, בן 76, חבר קיבוץ נחשונים.

את הקריקטורות הפוליטיות שלו, העוקצות בתבונה ובחן, פגשתי בפייסבוק. במקום להסתפק ב"לייקים", החלטתי לפנות אליו ולשתף את קוראי מגפון בקריקטורות שלו, כמו גם בסיפורו האישי.

לדבריו, הוא אינו מאייר-קריקטוריסט מקצוען, אלא "מאייר חובב". מעולם לא למד איור או ציור, אלא רק לקח קורס ערב קצר בגרפיקה בשנות ה-60, וכשהרגיש צורך להשחיז את המאייר-הקריקטוריסט שבו, לקח מספר שיעורים פרטיים.

"מטבעי אני אופטימיסט. פסימיסט לא יכול להעלות קו מצחיק"

מספר פעמים במשך 57 שנותיו בקיבוץ היה מאיר מירב עורך העלון הקיבוצי והמאייר, בין אם קריקטורות על הקיבוץ ובין אם אלה איורים גרפיים למאמרים. "איירתי בשילוב קריקטוריסטי כל מודעה או אירוע תרבותי על לוח המודעות", הוא אומר. "שום דבר מקצועי", הוא מדגיש שוב. "מטבעי אני אופטימיסט, אוהב לצחוק ולהצחיק בפיליטונים שכתבתי, תכונה חשובה מאוד לקריקטוריסט. פסימיסט לא יכול להעלות קו מצחיק, או לחילופין לצחוק מקריקטורה שאמורה להעלות חיוך".

הקריקטורה הראשונה שלו שיצאה מחוץ לגבולות הקיבוץ היתה אי-שם בשנות ה-70 של המאה שעברה ופורסמה בעיתון "על המשמר" ובשבועון שלו, "חותם". זו היתה קריקטורה על הנרי קיסינג'ר, שר החוץ האמריקני דאז, שעסק ב"תוכנית ההפרדה" בין הכוחות המצריים בסיני ובין הכוחות הסוריים בגולן שלאחר מלחמת יום הכיפור, ובקריקטורה הוצג כרופא כירורג המבצע הפרדה. "אך הקיבוץ רצה אותי לתפקידים מרכזיים אחרים, ומלאכת האיור נדחתה", הוא מספר.

הנשים יוצאות לפעמים יותר יפה מאשר במציאות

לדבריו, בישראל אין כלל בעיה את מי או מה לאייר. "המציאות הפוליטית הישראלית מזמנת לך שעה שעה דמויות ואירועים שאתה צריך לחשוב כיצד להעלות אותם כדי שיצליחו לתאר את האירוע וגם להעלות חיוך".

יש דמויות שקל לאייר, ולשמחתו, הן אלה שמיצרות את החדשות (ביבי, ברק, ליברמן, יחימוביץ' ועוד).  "מספיק שניים-שלושה איפיונים שלהם והרי לך פרצוף", הוא אומר. יש כמה ש"קשה" לצייר, כי אין משהו מיוחד בפרצופיהם, ואז הוא מנסה להבליט יותר את הנושא מאשר את האישיות. "לפעמים אף יוצא שאיירתי (בעיקר נשים) והן יוצאות יותר יפה מאשר במציאות, כך שאפילו אם לא עשו ניתוח פלסטי – הן יוצאות יפות. אבל אם רציתי לכער אותן –  שינוי זווית הקו או תוספת קו קטנטן והרי היא מקומטת ובלה".

"לך תמצא בישראל נושא שיהיה רלוונטי למשך חמישה ימים"

מאיר מירב מאייר בהתנדבות לשבועון "ידיעות הקיבוץ", מקומון של ידיעות אחרונות לתנועה הקיבוצית, המופץ בימי שישי. "בעייתי העיקרית היא שאני צריך למצוא נושא שיישאר בחדשות ויהיה רלוונטי עד יום זה, מאחר שביום שני בבוקר נסגר העיתון… והאמינו, זה קשה ומסבך את החיים", הוא אומר, "לך תמצא בישראל נושא שיהיה רלוונטי למשך חמישה ימים, כאילו אנו בשוויץ או בפינלנד. והיה ולא צץ לי רעיון או התמהמה מבואו – הרגשתי מזופתת, ואני כמו ג'וק מסומם בבקבוק, כי הרי אני צריך לשלוח קריקטורה שתופיע בגיליון הבא".

בשלב מסויים דחקו בו נכדיו ונכדותיו לפרסם יותר את הקריקטורות, דרך פייסבוק. "הם פתחו לי דף, העמידו לי קיר, הסבירו לי מה זה סטטוס, שיתוף, תיוג ו'אהבתי', תקיש כאן ותקיש שם תעשה 'העתק הדבק' – והרי אתה כבר ברשת . ועכשיו לך ובקש לך חברים ותדביק להם את הקריקטורות על הקירות שלהם. לא ידעתי כמה קל להשיג חברים בלחיצת מקש וכמה קל לרכוש 'אוהבים' עם אגודל מורם. ומאז הכל היסטוריה. כמובן, עושים לי שיתוף ומבצעים לי תיוג. הידד לצוקרברג".

לדבריו, יש לייקים ויש תגובות לטוב או לרע, תלוי בזרם הפוליטי של המגיב. מגיב אחד, איש ימין שרוף, אף כינה אותו נאצי, לא עלינו, "אני סתם רק העליתי קריקטורה ובה תיארתי מצב בצורה הומוריסטית", הוא אומר.

"מאחר שדעותיי הפוליטיות ידועות, לפי אופי האיורים, אני מנסה ללוות בהם את נושאי המחאה החברתית, כי הם כר נרחב להעלאה בצורה קריקטוריסטית. דפני ליף עם מגבעתה ועיניה הגדולות וטרכטנברג עם אפו החד, משקפיו ופניו המרובעים. אתרי המחאה החברתית מחמיאים לי, ואפילו מי מהם כבר הגיב וכינה אותי 'מאייר של המהפכה'. קטונתי!".

לדבריו, סדר יומו מלא, ורוב הקריקטורות עולות בימי שישי ושבת, ימי המנוחה, כי יש זמן לאייר. תחביב נוסף שלו הוא ריצה למרחקים ארוכים, מרתונים (עכשיו כבר לא), חצי מרתון וכדומה. הוא משקיע מידי יום כשעתיים-שלוש באימונים, ובשבתות, כמנוחה, מדווש על אופני כביש 60-80 ק"מ להרגעת השרירים. "זה עוזר בהעלאת רעיונות לקריקטורות. אתה מרוכז עם עצמך, ובמוח זורם דם מחומצן", הוא מסביר.

מירב ריכז במשך שנים את ענף הרפת בקיבוץ, ואילו היום הוא ארכיונאי הקיבוץ, והכי חשוב, לדבריו – מתנדב יומיים מלאים בשבוע ומשמש כ"עוזר מלמד" ומלמד מתמטיקה לכיתות ה' ו' בביה"ס האזורי "מעבר אפק", בין אם פרטני ובין אם עזרה בכיתה במשך השיעור. "ילד שאומר לי 'עכשיו הבנתי' מחמיא לי יותר מאשר עשר קריקטורות מוצלחות. זו התמורה שלא תסולא בפז וההנאה צרופה. אם תרמתי, אפילו במעט, לשינוי במיצ"ב – דייני", הוא מסכם.

דף הפייסבוק של מאיר מירב