Skip to content

אם המחירים עולים למה שנשלם אותם? למה שלא נחפש תחליפים?

אנחנו מתבכיינים על ההתייקרויות, אבל רובנו לא מוכן להזיז את התחת כדי לשנות משהו. הרי אם לא נקנה, הממשלה לא תזכה למיסים שהיא כלכך בונה עליהם. להוריד את המחירים אפשר בשתי דרכים – או בלהפסיק לקנות או שהמוכרים יחתכו את שולי הרווח שלהם
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בואו נדבר קצת על ההתייקרויות.

מה בדיוק מפריע לנו שיתייקר. המוצרים שבפיקוח? המוצרים שלא בפיקוח? אם המחירים עולים למה שנשלם אותם? למה שלא נחפש תחליפים? למה שלא נחליט שעכשיו לא קונים משהו, שמחכים. שדוחים. שקונים רק מה שדחוף, שאת החשוב משאירים לאחר כך ואת מה שלא דחוף ולא חשוב שמים בצד?

לא לעולם חוקן (צילמה: שרית פרקול)
אם לא נקנה ביוקר, המחירים יירדו (צילמה: שרית פרקול)

הרי אם לא נקנה, הממשלה לא תזכה למיסים שהיא כל כך בונה עליהם. להוריד את המחירים אפשר בשתי דרכים – או בלהפסיק לקנות או שהמוכרים יחתכו את שולי הרווח שלהם.

בכלל, אתם צריכים להסביר לי את הדבר הבא, איך זה שתמיד שאני הולך לקנות משקפיים (לא להיבהל, לא כל יום) אני תמיד בוחר מסגרת מפולצנת שכתוב עליה מחיר של 1,500-2,000 שקל, וברגע שאני שואל את המוכרת כמה היא באמת תעלה לי – המחיר פתאום נחתך ב-70 אחוז? הרי לא מפסידים על זה.

אז יבואו המשווקים ובעלי החנויות ויגידו שהם מוכרים בהפסד. ומי מרוויח מזה אז? מי שנותן להם אשראי. הבנקים. אבל אם לא יהיה כל כך הרבה ביקוש לאשראי, כי החנויות יצמצמו את שעות הפתיחה שלהן מפני שאין מספיק קונים, אז אולי גם הבנקים ישנו את מדיניות האשראי שלהם.

בכלל, תגידו, איך זה  שאנחנו תמיד מוצאים את הכסף לקנות מה שאנחנו רוצים, סליחה לא כולנו, אלו שאין להם חשבון בנק או כרטיסי אשראי או ערבים לא יכולים, אבל האחרים, מזגזגים מתוכנית חסכון לקרן השתלמות, מהלוואת אקספרס להגדלת מסגרת האשראי? ומה יהיה אם יום אחד נגיד "די"?

מה אם נודיע לבית הספר שאין לנו יכולת לממן את ספרי הלימוד היקרים, שיש כמה הוצאות שעושות עלינו קופה יפה?

מה יקרה אם נודיע לחברות הכבלים והלווין שזהו – עוברים לעידן +.?

מה יהיה אם נעמוד מול הסופר ביום רביעי או חמישי אחד ונודיע שיותר אנחנו לא קונים שם, אלא הולכים לקנות כמה חבר'ה במרוכז במקום אחר, איפה שאפשר למצוא יותר בזול? ותאמינו לי, אפשר.

אפשר לקחת בקבוקי פלסטיק, למלא מים ולשים במקרר

אנחנו מתבכיינים על ההתייקרויות, אבל רובנו לא מוכן להזיז את התחת כדי לשנות משהו. כמה אנשים אתם מכירים שכל יום שישי הולכים לשני סופרים או יותר כדי לקחת מכל אחד את המבצעים שלו? כמה אנשים אתם מכירים שהחליטו להפסיק לקנות משקאות מוגזים או תה קר ועברו לסירופ מרוכז, שמבקבוק אחד שלו אפשר להפיק עשרות כוסות שתייה? כמה אנשים  ביטלו את הקנייה המתוכננת של תמי 4 וחבריו כי הבינו שאפשר לקחת בקבוקי פלסטיק, למלא מים ולשים במקרר?

ישראל יקרה לנו (צילמה: שרית פרקול)
ישראל יקרה לנו. ממחאת קיץ 2011 (צילמה: שרית פרקול)

אנחנו רוצים מחאה, אבל לא מוכנים למחות. אנחנו רוצים שינוי, אבל חוץ מלעשות לייק בפייסבוק רובנו לא מוכנים לזוז מהכורסה. אז אולי הגיע הזמן להגיד די? אולי הגיע הזמן לקחת אחריות? להפסיק לקנות במקומות שאנחנו יודעים שבו שוחטים אותנו במחירים. להתנהל כלכלית על בסיס מזומן, להפסיק לקחת אשראי רק בשביל לצרוך עוד ועוד ולהזין את מפלצת הבנקאות האימתנית.

הגיע הזמן להבין שהישועה לא תבוא מהנגיד ולא משר האוצר או ראש הממשלה, משר התקשורת או התשתיות. אם אנחנו רוצים לשנות, אנחנו צריכים לעשות. לחסוך בחשמל כי זה עובד – זוכרים איך חברת החשמל כתבה שהיא בבעיה אחרי שקמפיין החסכון בחשמל שלה עבד? לחסוך במים, כי גם זה עובד. הגיע הזמן לשבת בבתי קפה שיש בהם רשת חופשית ולכתוב ולעבוד ולשתות קפה או שניים כי ככה אנחנו רוצים וכי מגיע לנו. ומי שזה לא מתאים לו שיסגור או יזוז הצידה.

השנה הזו, סוף 2012 ו-2013, תהייה השנה שלנו של האזרחים הפשוטים. לא של הפוליטיקאים, לא של בעלי ההון, היא תהייה שלנו אם נחליט שהיא שלנו. אם נבין שהשינוי צריך להיות קודם כל אצלנו, רק אחר כך אצל האחרים.

היתה פעם מפלגה שבפעם הראשונה שהיא רצה לבחירות הסיסמה שלה היתה – הכוח להביא את השינוי. היא קיבלה 12 מנדטים באותה מערכת בחירות, ומשם רק התדרדרה כי אנשים הפסיקו להאמין בה, בעצמם, באחרים.

הגיע הזמן להחזיר את האמונה בכוח להביא את השינוי.

באדיבות הבלוג מתבונן חברתי

3 Comments

  1. שחר
    22 באוגוסט 2012 @ 15:56

    כן, ואז חברת החשמל בגלל שהיא בקשיים, מעלה את התעריפים… אז גם חסכנו וגם נענשנו…
    ואת מי נעניש אם נשב ככה בבית קפה? רק את הבעלים. זה לא המשרד הפרטי שלך.
    אנשים לא עושים השוואת מחירים. אנשים ממשיכים לקנות שטויות. אבל הכי גרוע – אנשים ממשיכים להצביע למי שדופק אותם, ומעדיף מגזרים פרזיטיים.

  2. רובין
    22 באוגוסט 2012 @ 10:31

    יקר לא קונים! אם לא נשנה הרגלים כולנו המחירים ימשיכו לעלות, זה בידיים שלנו! כולנו צריכים להתנהג כצרכנים נבונים!

    חמשת הדיברות לצרכן הנבון שנוסחו ש"י חברי קבוצת "ישראל יקרה לי", הוכחו כמשתלמות, להלן הרשימה:

    1. לא קונים ברשתות שיווק יקרות (לקנות במכולות, בשוק או ברשתות הזולות).
    2. לא קונים מוצרים של תאגידים גדולים (לקנות רק מוצרים של יצרנים קטנים).
    3. לא קונים מבצעים של כמות, +1 (לדוגמא: 1+2) (קונים מה שצריך, הבית שלנו הוא לא מחסן מזון).
    4. לא לקנות באופן אימפולסיבי (להכין רשימה בבית של מה שצריך, מצמצמים קניות למינימום).
    5. משווים מחירים. יקר? – לא קונים!

    זה חוסך הרבה כסף והמקרר יותר מלא במוצרים נחוצים ולא יקרים!

  3. גל
    21 באוגוסט 2012 @ 19:53

    בדיוק!
    אנשים שוכחים שבקפיטליזם, הלקוח קובע את המחיר.
    המחאה הזו פסיבית. זו הבעיה שלה. אנשים יוצאים לכיכר עם שלט "שהממשלה" "שהפקידים" "שהטיקונים" , שמישהו יסדר להם את החיים ויוריד את המחירים.
    זה לא עובד ככה. זה התפקיד שלנו לסוע עוד קילומטר לחנות קצת רחוקה וזולה יותר. פעם היינו מלגלגים על האמריקאים שמתנהגים ככה, ועכשיו אנחנו לא מבינים למה שם הכל כל כך זול. שנים של הזנחה. אפשר להפוך את הגלגל הזה. זה פעל על קוטג' (עד שהמחאה נחלשה והמחירים חזרו למעלה ואנשים הפסיקו להעניש את החנויות המייקרות).

    זה יכול לפעול על כל דבר. כן, גם על דלק, ולבסוף על דיור. אבל אפשר לבד להבין שזה יהיה תרגיל למתקדמים. האם נתחיל שוב עם הקוטג' והפלפל הירוק? או שזה בורגני מדי, פרקטי מדי, לא דרמתי מספיק בשביל מהפכנים נועזים כמותנו. מהפכני קש.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן