אם זה נשמע כמו אמן פיתוי ומכחיש כמו אמן פיתוי – זה אמן פיתוי

חנון ההייטק הזעיר הזה משחק לי אותה דון ז'ואן דה לה-שמאטע, ועכשיו מה הוא חושב שאעשה בדיוק? אגיד הו כן! חיכיתי לרגע הזה, קח אותי כאן ועכשיו, חנעבץ!? סקס ייאוש ויונה יהב, פרק 19

אם זה נשמע כמו אמן פיתוי ומכחיש כמו אמן פיתוי – זה אמן פיתוי

חנון ההייטק הזעיר הזה משחק לי אותה דון ז'ואן דה לה-שמאטע, ועכשיו מה הוא חושב שאעשה בדיוק? אגיד הו כן! חיכיתי לרגע הזה, קח אותי כאן ועכשיו, חנעבץ!? סקס ייאוש ויונה יהב, פרק 19

>>> הפרק הקודם: אני חייבת להודות: התחיל להתגנב לליבי החשד שמדובר באמן פיתוי

אחרי השיחה שלנו החזקתי מזוהר "חשוד כאמן פיתוי" והשתדלתי לשמור את זה בתודעה, אבל לא היה צורך להשתדל במיוחד, כי כבר כשהוא התקשר אליי להודיע לי שהוא עוד כמה דקות מגיע לאסוף אותי, החשדות שלי התעוררו שוב.

"אני עוד כמה דקות אצלך", אמר.

"יופי, אז תכף אצא", התכוונתי לסיים את השיחה האינפורמטיבית.

"חכי רגע, אני יכול להיכנס לשנייה להשתמש בשירותים?" הוא השתמש באחד הטריקים הכי זולים שיש לאמני פיתוי בארסנל, והיה ברור לי שאני עומדת לסכל את זה.

"אתה יודע שזה הטריק הכי זול בספר, נכון?"

"איזה ספר? עזבי, אני ממש מת להשתין, אני פשוט בא מחברים, ראינו את המשחק, ולא הספקתי לעשות לפני שיצאתי כי לא רציתי לאחר לך, נו פליז! שלוש דקות פיפי ויוצאים…"

הוא כמובן הכחיש וניסה לתרץ, אבל אתם יודעים, אם זה נשמע כמו אמן פיתוי ומכחיש כמו אמן פיתוי – זה כנראה אמן פיתוי.

"אממ, תן לי לחשוב על זה רגע… לא". החלטתי שאסרטיביות תהיה הדבר היחיד שיוציא אותי מהסיטואציה הזו, אבל בינתיים השתדלתי לשמור על החיוך.

"נו פליז, אני בדלת", אמר ולא הותיר לי הרבה ברירה. לא התלהבתי מהרעיון, אבל החלטתי לפתוח לו בכל זאת, רק כדי לא לקחת אחריות למקרה שהשלפוחית שלו באמת עומדת להתפוצץ וללכלך את חדר המדרגות המצוחצח.

מיד כשפתחתי לו הוא הסתער עליי, וממש לא נראה כמי שבוער לו להתפנות. לי לעומת זאת היה די בוער שהוא יתפנה. הצבעתי על השירותים וניסיתי לשמור על מרחק פיזי בינינו, כדי שיבין שהתרחיש שלימדו אותם בקורס – זה שאמור לתקתק כרגע – ממש לא עומד להתרחש.

הוא נכנס לשירותים, ואני עמדתי בסלון ממתינה בעצבנות. אולי תרצו לקרוא לי פרנואידית, לחוצה, היסטרית, אבל בסופו של דבר גבר זר, שההיכרות שלי איתו מתמצית בחצי שיחה קלילה והסכמה לצאת איתו לקפה, שמתייצב אצלי בדלת ומפעיל עליי מניפולציות בשקל תשעים – לא מעביר בי וייב חיובי במיוחד.

לפתע הוא יצא מהשירותים עירום כביום היוולדו

נראה לך? (צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net)

תופפתי בעצבנות על הפסנתר וניגבתי ממנו אבק עם האצבע, תוהה מה לוקח לו כל כך הרבה זמן. בדיוק ניסיתי להרכיב בראש את המשפט שאיתו אוציא אותו מהבית, כשלפתע הוא יצא מהשירותים עירום כביום היוולדו.

הסיטואציה הייתה כל כך מגוחכת בעיניי, שאפילו לא הצלחתי להילחץ ממנה כמו שצריך. חנון ההייטק הזעיר הזה משחק לי אותה פה דון ז'ואן דה לה-שמאטע, ועכשיו מה הוא חושב שאני אעשה בדיוק? אגיד הו כן! כל-כך חיכיתי לרגע הזה, קח אותי כאן ועכשיו, חנעבץ!?

"זוהר, אני מבינה שלימדו אתכם אחרת בקורס",  דיברתי אליו בקור-רוח ובאיפוק, "אבל השטויות האלו לא עובדות במציאות. אני לא הולכת לשכב איתך עכשיו, או אי פעם, לצורך העניין. תעשה לשנינו טובה, תתלבש ותלך מפה בבקשה".

"אל תגידי שזה לא עושה לך את זה…" אמר והתחיל להתקרב אליי, והיה קל להבחין שעכשיו הוא כבר לא חושב כל-כך טוב.

"ממש לא! אתה פשוט עובר כל גבול!" נאחזתי בנייד שלי, מוכנה להתקשר ליונה או לדינה אם יהיה צורך.

הוא אמר משהו, בטון הרך והמעצבן הזה שיש לגברים שמנסים לשכנע אותך לעשות משהו שאת ממש לא רוצה, אבל לא הקשבתי לו בשלב הזה.

קצת פחדתי להיכנס לפינה של השירותים, אבל החלטתי, שלמרות שהוא היה כנראה בסדנת פיתוי אחת יותר מדי, ושהוא לא מצליח להבין שמה שקורה פה עכשיו, הוא סתם קריפי ולא סקסי או רומנטי בעליל, הוא לא אנס-סימטאות-אפלות, והוא לא ינסה למלכד אותי.

החבר'ה האלו של סדנאות הפיתוי עובדים יותר על אלמנט ההפתעה ועל שכנוע אינטסיבי, הרי בסוף היום הם רוצים למכור לעצמם שאת רצית אותם לא פחות, פשוט התביישת להודות בזה. אז החלטתי שמילים לא יעזרו.

פסעתי בזריזות לכיוון השירותים, אספתי את הבגדים שלו לערימה אחת, תפסתי אותו בזרוע והובלתי אותו בנחישות רבה אל מעבר לדלת, חרף מחאותיו ושבבי ניסיונות השכנוע שהוא משום מה הוסיף למלמל. רק כשהוא היה מחוץ לבית הנחתי בידיו את חבילת הבגדים שלו וטרקתי את הדלת מאחוריו, נועלת את הבריח.

מעבר לדלת שמעתי אותו צועק ומקלל, ואת הדלת של השכנה הזקנה נפתחת: "מי זה פה עושה מהומות באמצע הלילה?" צעקה לעברו, כנראה לפני שהספיקה להדליק את האור בחדר המדרגות, כי את הצרחה שלה כשגילתה שהוא עירום גם יונה יהב יכול היה לשמוע. "משיגענע! חולירה! תסתלק מפה!!!" צווחה עליו, והוציאה לי את המילים מהפה. שמעתי את הצעדים שלו במדרגות, וקיוויתי שהיא לא שכחה לנופף עליו גם במקל שלה.

המשך ביום שישי הבא

4 Comments

  1. אריאלה
    24 באוגוסט 2012 @ 10:42

    כה נכון! במשך שנים צחקתי על החבר'ה האלה שהולכים לקורס אומנות הפיתוי. הרי אם אין לך את הכישורים החברתיים לקרוא את האישה שעומדת מולך ולהבין מה משעשע אותה או מה מעצבן אותה (אני לא אומרת שצריך לקרוא מחשבות אבל אינטואיציה בינאישית בסיסית) זה פשוט לא ילך. עדיף להיות ביישן ולגמגם מאשר לשחק אותה כמו שאמרת "דון ז'ואן דה לה שמאטע" וגם לצאת פתטי.

    • עמית מנדלזון
      24 באוגוסט 2012 @ 14:31

      תיד חשבתי שהקורס הזה הוא המצאה, האם באמת יש קורסים כאלו ?

      • עופרי כרמלי
        24 באוגוסט 2012 @ 14:46

        בכלל לא המצאה לצערנו, הארץ רוויה קורסים כאלו ובוגריהם…

    • עופרי כרמלי
      24 באוגוסט 2012 @ 14:45

      מסכימה איתך, די קשה ללמד אינטיליגנציה רגשית, מי שהדבר זורם בדמו הוא צ'ארמר אמיתי ומי שמנסה להתחיל עם בחורה לפי קוק-בוק בדרך כלל מביך את עצמו. בכל אופן, עדיף להיות פשוט אמיתי.

>>> הפרק הקודם: אני חייבת להודות: התחיל להתגנב לליבי החשד שמדובר באמן פיתוי

אחרי השיחה שלנו החזקתי מזוהר "חשוד כאמן פיתוי" והשתדלתי לשמור את זה בתודעה, אבל לא היה צורך להשתדל במיוחד, כי כבר כשהוא התקשר אליי להודיע לי שהוא עוד כמה דקות מגיע לאסוף אותי, החשדות שלי התעוררו שוב.

"אני עוד כמה דקות אצלך", אמר.

"יופי, אז תכף אצא", התכוונתי לסיים את השיחה האינפורמטיבית.

"חכי רגע, אני יכול להיכנס לשנייה להשתמש בשירותים?" הוא השתמש באחד הטריקים הכי זולים שיש לאמני פיתוי בארסנל, והיה ברור לי שאני עומדת לסכל את זה.

"אתה יודע שזה הטריק הכי זול בספר, נכון?"

"איזה ספר? עזבי, אני ממש מת להשתין, אני פשוט בא מחברים, ראינו את המשחק, ולא הספקתי לעשות לפני שיצאתי כי לא רציתי לאחר לך, נו פליז! שלוש דקות פיפי ויוצאים…"

הוא כמובן הכחיש וניסה לתרץ, אבל אתם יודעים, אם זה נשמע כמו אמן פיתוי ומכחיש כמו אמן פיתוי – זה כנראה אמן פיתוי.

"אממ, תן לי לחשוב על זה רגע… לא". החלטתי שאסרטיביות תהיה הדבר היחיד שיוציא אותי מהסיטואציה הזו, אבל בינתיים השתדלתי לשמור על החיוך.

"נו פליז, אני בדלת", אמר ולא הותיר לי הרבה ברירה. לא התלהבתי מהרעיון, אבל החלטתי לפתוח לו בכל זאת, רק כדי לא לקחת אחריות למקרה שהשלפוחית שלו באמת עומדת להתפוצץ וללכלך את חדר המדרגות המצוחצח.

מיד כשפתחתי לו הוא הסתער עליי, וממש לא נראה כמי שבוער לו להתפנות. לי לעומת זאת היה די בוער שהוא יתפנה. הצבעתי על השירותים וניסיתי לשמור על מרחק פיזי בינינו, כדי שיבין שהתרחיש שלימדו אותם בקורס – זה שאמור לתקתק כרגע – ממש לא עומד להתרחש.

הוא נכנס לשירותים, ואני עמדתי בסלון ממתינה בעצבנות. אולי תרצו לקרוא לי פרנואידית, לחוצה, היסטרית, אבל בסופו של דבר גבר זר, שההיכרות שלי איתו מתמצית בחצי שיחה קלילה והסכמה לצאת איתו לקפה, שמתייצב אצלי בדלת ומפעיל עליי מניפולציות בשקל תשעים – לא מעביר בי וייב חיובי במיוחד.

לפתע הוא יצא מהשירותים עירום כביום היוולדו

נראה לך? (צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net)

תופפתי בעצבנות על הפסנתר וניגבתי ממנו אבק עם האצבע, תוהה מה לוקח לו כל כך הרבה זמן. בדיוק ניסיתי להרכיב בראש את המשפט שאיתו אוציא אותו מהבית, כשלפתע הוא יצא מהשירותים עירום כביום היוולדו.

הסיטואציה הייתה כל כך מגוחכת בעיניי, שאפילו לא הצלחתי להילחץ ממנה כמו שצריך. חנון ההייטק הזעיר הזה משחק לי אותה פה דון ז'ואן דה לה-שמאטע, ועכשיו מה הוא חושב שאני אעשה בדיוק? אגיד הו כן! כל-כך חיכיתי לרגע הזה, קח אותי כאן ועכשיו, חנעבץ!?

"זוהר, אני מבינה שלימדו אתכם אחרת בקורס",  דיברתי אליו בקור-רוח ובאיפוק, "אבל השטויות האלו לא עובדות במציאות. אני לא הולכת לשכב איתך עכשיו, או אי פעם, לצורך העניין. תעשה לשנינו טובה, תתלבש ותלך מפה בבקשה".

"אל תגידי שזה לא עושה לך את זה…" אמר והתחיל להתקרב אליי, והיה קל להבחין שעכשיו הוא כבר לא חושב כל-כך טוב.

"ממש לא! אתה פשוט עובר כל גבול!" נאחזתי בנייד שלי, מוכנה להתקשר ליונה או לדינה אם יהיה צורך.

הוא אמר משהו, בטון הרך והמעצבן הזה שיש לגברים שמנסים לשכנע אותך לעשות משהו שאת ממש לא רוצה, אבל לא הקשבתי לו בשלב הזה.

קצת פחדתי להיכנס לפינה של השירותים, אבל החלטתי, שלמרות שהוא היה כנראה בסדנת פיתוי אחת יותר מדי, ושהוא לא מצליח להבין שמה שקורה פה עכשיו, הוא סתם קריפי ולא סקסי או רומנטי בעליל, הוא לא אנס-סימטאות-אפלות, והוא לא ינסה למלכד אותי.

החבר'ה האלו של סדנאות הפיתוי עובדים יותר על אלמנט ההפתעה ועל שכנוע אינטסיבי, הרי בסוף היום הם רוצים למכור לעצמם שאת רצית אותם לא פחות, פשוט התביישת להודות בזה. אז החלטתי שמילים לא יעזרו.

פסעתי בזריזות לכיוון השירותים, אספתי את הבגדים שלו לערימה אחת, תפסתי אותו בזרוע והובלתי אותו בנחישות רבה אל מעבר לדלת, חרף מחאותיו ושבבי ניסיונות השכנוע שהוא משום מה הוסיף למלמל. רק כשהוא היה מחוץ לבית הנחתי בידיו את חבילת הבגדים שלו וטרקתי את הדלת מאחוריו, נועלת את הבריח.

מעבר לדלת שמעתי אותו צועק ומקלל, ואת הדלת של השכנה הזקנה נפתחת: "מי זה פה עושה מהומות באמצע הלילה?" צעקה לעברו, כנראה לפני שהספיקה להדליק את האור בחדר המדרגות, כי את הצרחה שלה כשגילתה שהוא עירום גם יונה יהב יכול היה לשמוע. "משיגענע! חולירה! תסתלק מפה!!!" צווחה עליו, והוציאה לי את המילים מהפה. שמעתי את הצעדים שלו במדרגות, וקיוויתי שהיא לא שכחה לנופף עליו גם במקל שלה.

המשך ביום שישי הבא

4 Comments

  1. אריאלה
    24 באוגוסט 2012 @ 10:42

    כה נכון! במשך שנים צחקתי על החבר'ה האלה שהולכים לקורס אומנות הפיתוי. הרי אם אין לך את הכישורים החברתיים לקרוא את האישה שעומדת מולך ולהבין מה משעשע אותה או מה מעצבן אותה (אני לא אומרת שצריך לקרוא מחשבות אבל אינטואיציה בינאישית בסיסית) זה פשוט לא ילך. עדיף להיות ביישן ולגמגם מאשר לשחק אותה כמו שאמרת "דון ז'ואן דה לה שמאטע" וגם לצאת פתטי.

    • עמית מנדלזון
      24 באוגוסט 2012 @ 14:31

      תיד חשבתי שהקורס הזה הוא המצאה, האם באמת יש קורסים כאלו ?

      • עופרי כרמלי
        24 באוגוסט 2012 @ 14:46

        בכלל לא המצאה לצערנו, הארץ רוויה קורסים כאלו ובוגריהם…

    • עופרי כרמלי
      24 באוגוסט 2012 @ 14:45

      מסכימה איתך, די קשה ללמד אינטיליגנציה רגשית, מי שהדבר זורם בדמו הוא צ'ארמר אמיתי ומי שמנסה להתחיל עם בחורה לפי קוק-בוק בדרך כלל מביך את עצמו. בכל אופן, עדיף להיות פשוט אמיתי.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן