הלן בריגס, כתבת ה-BBC, מדווחת שתמונת הגנום של הנערה ממערת דניסובה מדויקת כמו זאת של אדם מודרני, ונלמד ממנה שהיו לה עיניים, שיער ועור חומים.

המחקר שופך אור גם על ההבדלים הגנטיים בין בני האדם המודרניים וקרוביהם הנכחדים.

תושבת מערת דניסובה, שחייתה בסיביר לפני כ-80,000 שנה, היתה אחיינית של האדם הניאנדרטלי. שני מיני האדם הקדמון נכחדו לפני 30,000 שנים לערך, אך הותירו חותם במאגר הגנטי של האדם המודרני.

מוצאם של הדניסובים  לוט בערפל. הם הותירו כמדומה מעט מאוד לפליאונטולוגים, למעט עצם אצבע זעירה ושן בינה שנמצאה במערה בשנת 2010. אבל חוקרים אחדים סבורים, שיש קשר בין הדניסובים למאובני אדם שנמצאו בסין.

מדען רוסי שלח רסיס עצם מסיביר לצוות בהנהגת סוונטה פאבו (Svante Paabo), במכון לאנתרופולוגיה אבולוציונית על שם מקס פלאנק שבלייפציג. הוא חשב שהעצם היתה חלק מגוף אדם מודרני מוקדם, אבל התוצאות הפתיעו. ניתוח ה-DNA העלה אדם שלא היה ניאנדרטלי או מודרני, אלא הראשון לקבוצה חדשה של בני אדם קדמונים.

הצוות של ד"ר פאבו מיפה עכשיו, באמצעות טכנולוגיה חדישה, את הגנום של הנערה בפירוט רב יותר.

איכות רצף ה-DNA דומה לזאת המתקבלת במחקרים גנטיים של האדם המודרני. "זהו רצף גנום נכחד הניחן בדיוק חסר-תקדים," אמר ד"ר מת'יאס מאייר, החוקר הראשי של המחקר.  "ברוב חלקי הרצף אנחנו מסוגלים אפילו לזהות את ההבדלים בין שתי מערכות הכרומוזומים שהנערה ירשה מאמה ומאביה."

המדענים השוו את הגנום של הנערה עם זה של אדם ניאנדרטלי ושל 11 בני אדם מרחבי העולם. כך התאפשר להם לקטלג את שינויי הגנים האחראים להיות האדם המודרני שונה משתי קבוצות האדם הנכחדות שהיו הקרובות לנו ביותר.

נמנים עמם שינויים לאות DNA  אחת בלבד בגנים אחדים המעורבים ברישות המוח ומערכת העצבים, וכן בכאלה המשפיעים על העין והאור.

ד"ר פאבו אמר שמחקר נוסף של שינויים בגנים המעורבים בקישורי המוח יהיה מרגש מאוד. "הדבר המרגש ביותר מבחינתי הוא, שיש בידינו גנום טוב של קרובי משפחתנו הנכחדים הקרובים ביותר, שאותו אנו יכולים להשוות לזה שלנו. זהו קטלוג של כל מה שמייחד את כל תושבי כדור הארץ מקרובינו הנכחדים." הניתוח המפורט ביותר של אנשי מערת דניסובה מאשר גם שהם התרבו בחברת אבותיהם של כמה מהעמים החיים היום.

כ-3% מהגנום של תושבי פפואה ניו-גיני באו מהדניסובים, ושרידים מה DNA שלהם נמצאים בעמי ההאן, והדאי, החיים במרכז סין.

הגיוון הגנטי של הדניסובים היה נמוך מאוד, והדבר מעלה את ההשערה, שלמרות פיזורם ברחבי אסיה, אוכלוסייתם נותרה מצומצמת.