על רקע העלאת מחיר הדלק השבוע, העלתה קרן נויבך בתכניתה "סדר יום" את ההצעה המהפכנית, שכל אחד מאיתנו ישבית את הרכב יום אחד בשבוע. כך נוכל לחסוך כסף, הכנסות המדינה יירדו, הזיהום יפחת, ויבוא לציון גואל.

אצלי ההצעה המהפכנית הזו כבר פועלת שנים. אני מזיזה את הרכב רק לנסיעות ארוכות, שלגביהן אין ברירה – או שאין בכלל תחבורה ציבורית נורמלית ליעדיהן, או שאני נוסעת לשם בשבת, ואז מדינת ההלכה שלי שומרת לי על הקודש, במקום על הכיס.

בשאר הזמן אני הולכת ברגל או נוסעת באופניים. מאחר שאני גרה בקומה גבוהה ללא מעלית, אין לי אפשרות להחזיק אופניים משל עצמי. ולכן, אני משתמשת באופניים הירוקים של תל-אופן, שאפשר להשתמש ולהחנות בתחנות שונות ברחבי העיר.

חשבון הדלק שלי נמוך להפליא, גם בגלל מיעוט הנסיעות וגם בגלל שקניתי רכב קטן וחסכוני מאוד, יאריס של טויטה, רכב אורבני מושלם, שנוח להחנות אותו ונוח מאוד לשבת בתוכו (שלושה אנשים יושבים בנחת במושב האחורי). למרות ההצלחה האדירה של יאריס, נפלה גם טויוטה במלכודת הדבש של "איכות החיים", ובמודל החדש הגדילה את אורכו ואת רוחבו. תכננתי לחדש השנה את הרכב שלי, אבל ויתרתי על הרעיון. אילו הייתי רוצה רכב גדול וראוותני, הייתי הולכת על משהו אחר, לא על יאריס החדשה. אני מקווה שטויוטה יבינו את המספרים ויחזירו את יאריס לקדמותה. בינתיים, השינוי הזה רק מחזק את דעתי, שרצוי מאוד למזער את היקף השימוש ברכב.

ההליכה והנסיעה על האופניים שיפרו את הכושר שלי להפליא, בלי לבזבז כסף על סימולטור של אופניים בחדר כושר. אין ספק, שהסידור הזה מומלץ לכל מי שיכול להרשות לעצמו לאמץ אותו, בלי לפגוע בפרנסה.

ולמה זה עלול לפגוע בפרנסה? בעיקר בגלל המיקום של החברות והמשרדים. פעם הם התאמצו להקים את העסקים שלהם באזורים שהייתה אליהם תחבורה ציבורית כלשהי, או שהעמידו הסעה מאורגנת לעובדים. היום, חברות מתהדרות בבניינים מפוארים וראוותנים מחוץ לעיר, אליהם עברו בשנים האחרונות. שם הארנונה נמוכה יותר והשואו-אוף קל יותר.

אף אחד לא מרגיש שהוא צריך לקחת אחריות אמיתית על בזבוז המשאבים

פעם, לפני עידן "הרכב הצמוד", זה לא היה אפשרי. כשאני התחלתי לעבוד, או שהיה לך רכב משלך – או לא. היום, כל אחד מקבל רכב צמוד ממקום העבודה שלו, ואף אחד לא מרגיש שהוא צריך לקחת אחריות אמיתית על בזבוז המשאבים או על זיהום האוויר. ככל שהעובדים יותר היי-טקיים והחברות שלהם יותר מתוחכמות וקוסמופוליטיות, כך הבניין שלהם רחוק יותר, הבזבוז והזיהום כבדים יותר, אבל הפטפטת והקשקשת על הסביבה ועל "המשרד הירוק" – אלו עולים ופורחים.

רוצים להפסיק את הבזבוז? רוצים להפחית את הזיהום? הפסיקו ללהג ובטלו את מוסד הרכב הצמוד. חסלו את חברות הליסינג, שלא תורמות דבר אמיתי לכלכלה ולחברה. החזירו את החברות לכתובות שפויות – או לחלופין, הילחמו לשיפור התחבורה הציבורית!

מה דעתכם על האפשרות המהפכנית שחברה, שמחליטה להעביר את הפעילות שלה לאזור תעשיה מרוחק, שאין אליו תחבורה ציבורית אמינה, תצטרך לשלם פיצוי לעובדיה? לא מספיק לארגן תחבורה ציבורית! עובדים שמבזבזים שעות על הכבישים, כדי להגיע לכתובות החדשניות של הכלכלה הישראלית החדשה, צריכים לקבל פיצוי גם על השעות האבודות.

שכירת מבנה באזור תעשיה נטול תחבורה ציבורית היא התנהגות פסולה

חזרה לפעילות בכתובות נגישות יכולה להתבצע רק אם המעסיקים ייכנסו למאבק אמיתי לשפר את התחבורה הציבורית. צריך להבין, ששכירת מבנה באזור תעשיה נטול תחבורה ציבורית היא התנהגות פסולה, שצריך לגנות אותה, ולא "לכפר" עליה בעזרת רכב צמוד.

מאבק של המעסיקים לשיפור התחבורה הציבורית ודרישה מפורשת שלהם לפתרון המצב מצד הבעלים של אותם אזורי תעשיה – אלו עשויים להיות צעדים ראשונים לקראת מציאות שפויה יותר. ועד אז – כל מי שמקום העבודה שלו נמצא במרחק סביר מביתו, שיעבור לאופניים.