יצאתי לעת ערב עם בני לרכוב על אופניים בעיר הקודש ירושלים. התחנה הראשונה אותה ביקרנו היתה רכב טרנספורטר (זה הגרמני, כמובן) ובתוכו שני גברים בשנות העשרים המאוחרות לחייהם.

ליד ההגה, מאחורי כדור עצום מידות המתקרא כרס, הציץ ראש לא מגולח, שהסביר במבטא ערבי כבד שאין להם שום מקום אחר לעמוד חוץ מהמדרכה, ואם אני לא מצליח לעבור עם אופניי מצידו – אני מוזמן לשרוט את הרכב.

"לא אכפת לנו איך תעבור, תתקשר למשטרה אם אתה חושב שזה יעזור לך. אין לנו מקום אחר לעמוד", אמר עגול הכרס והכיפה השחורה שישב לידו. באין ברירה נאלצתי לעבור והרכב נשרט. הכבדים לא זזו.

התחנה השלישית המחישה לנו איך מפקד טוב יודע להסיג את כוחותיו 

בתחנה השנייה נתקלנו במסלול מכשולים של בורות, מכוניות חונות, אופנועים נוסעים, מכוניות נוסעות, פלט-אחוריים של כלבים, קוצים, בקבוקי וודקה מנותצים ועוד, ועוד הרבה. עברנו בשלום והגענו למכולת. תמורת סכום של מספר שקלים זיכינו את עצמנו בשקית 'סבבה' לכל אחד ובקבוק משקה קל.

התחנה השלישית המחישה לנו איך מפקד טוב יודע להסיג את כוחותיו (בהמשך תרגלנו את אשר למדנו).

הגענו למעבר חצייה ונעצרנו על שפת המדרכה. מולנו החלה לחצות את הכביש קבוצה של ארבעה גברים ונשים מבוגרים לבושים בבגדי ספורט. הם יצאו להליכת ערב. כל הכבוד!

בהגיעם לאמצע הכביש החל להשמע קול הצופר של מכונית שנסעה אל עבר ההולכים. המכונית היתה עדיין רחוקה, אך לא ויתרה. תוך הגברת מהירות וצפצוף תדיר יותר, שעטה אל בני-האנוש החשופים.

[related-posts title="כתבות נוספות בנושא אופניים"]

ברגע זה התגלה מפקדם הטבעי  (להלן "המפקד") של חבורת הצועדים, אשר פקד עליהם ברוב סמכותיות לסגת לאחור. הליכת הערב ניצלה. המכונית עברה ונכנסה לתחנת דלק. בתוכה ישב בחור צעיר ומישהי שנראתה כמו דודתו. לאן מיהר?

"השמעת? ההאזנת לצלילי הצפצפה שלו?" שאל אותי המפקד בעברית צחה.

בדרך לתחנה הרביעית ניסינו לתרגל את שלמדנו מהמפקד, כאשר רכב ובו נהג לבוש כאפיה ואפוף מוזיקה תואמת ניסה עלינו את אותו תרגיל, אך הפעם ללא הצפצפה. תרגלנו בהצלחה, הסגנו כוחותנו מול השעטה ויצאנו בשלום.

לתחנה הרביעית הגענו מיומנים, עת נהג עטור זקן לבן ארוך וכיפה שחורה (כמו זו מהתחנה הראשונה) דהר לעברנו בעודנו חוצים את הכביש. שוב ביצענו נסיגה מוצלחת לאחור. הוא המשיך לגן-העדן, אני מניח, אך כמעט והשאיר גיהנום מאחוריו. תחושת סיפוק מילאה אותנו כתלמיד המוחמא לפני רבו.

 אני לא חושב שיום כיפור הוא הפיתרון (לרכיבת אופניים, כמובן).