השבוע התפרסם במגפון דבר העורך של כתב העת הספרותי "גג", ד"ר חיים נגיד. דבריו של  נגיד מביעים כאב וצער גדול על הידלדלותה של הרוח בישראל, על כך שהולך ופוחת הדור, על הערכים הטובים של פעם שנעלמו, על הסולידריות והאחדות הלאומית, שאת מקומם תפסו אינדיווידואליזם קיצוני, אגואיזם, הסתגרות ואטימות לזולת. הכותב גם בא חשבון עם התקשורת,  שלא מצאה לנכון להתייחס כלל לאירוע התרבותי החשוב הזה, של חצי יובל לכתב העת הספרותי שהוא עורכו. תקשורת של סלב ותוכניות ריאליטי, של בורות  וגסות רוח, כדבריו.

על חטאיה של התקשורת ושקיעתה בישראל ניתן להרחיב הרבה מעבר לתשומת הלב המועטה שהיא נותנת לתרבות בחיינו. זה נושא גדול וחשוב מאין כמותו, שמן הראוי להקדיש לו מאמר נפרד. אשר לערכים הטובים שאבדו ולנהי המלווה מציאות זאת, אני חולק עליו. תרבות גבוהה היא תמיד עניין לקבוצה קטנה בחברה, ובכל דור קמים אנשים שיוצרים תרבות וצורכים אותה.

בל נטעה, הריאליטי ותרבות הסלב לא באים בהכרח על חשבון הצורך הפנימי הבסיסי שלנו כבני אדם בתרבות ובערכים, ולא הכל אינדווידואליזם ואגואיזם. בהחלט יש מקום להביע אי שביעות רצון גדולה מן הדברים, אך אין בכך כדי לבטל את הטוב הגדול שקיים בתוכנו, את צמיחתה והתפתחותה העצומה של החברה האזרחית במדינה, את ארגוני המגזר השלישי והחברתי שבה, את רוח ההתנדבות הגדולה, את הארגונים הירוקים, את הדאגה לזכויות האדם וכדומה.

מלבד הפגנות ועצומות אין לשמאל כל תוכנית מעשית

השמאל בישראל, ועמו גם האליטה התרבותית, מרבים להלין על המצב הערכי הרע בו מצויה כיום החברה הישראלית, ודבריו של חיים נגיד אינם חורגים מדפוס התנהלות זו. אך מנגד, אותו שמאל נכשל כישלון חרוץ בבניית מציאות חלופית. הוא מכוון יתר ערכית ואידאולוגית ומתעלם מן השאלה החשובה עד מאוד: מה עושים כשקמים למחרת בבוקר? מלבד הפגנות ועצומות אין לשמאל כל תוכנית מעשית, הוא איננו נותן את דעתו לצורך הדורי האקוטי שלנו להתמודד עם שאלות היסוד והאמת של ההתנהלות הציבורית שלנו, ובראשה המערכת הפוליטית והשלטונית, על הצורך לחולל בהן מפנה גדול ולהחיל בהן רפורמות גדולות. לדידו זה לא חשוב. העיקר זה הערכים והאידאולוגיה, הכוונות הטובות שבלב. השמאל בישראל איננו מכוון לעשייה, הוא שכח שחברה מוסרית ואדם מוסרי נקבעים קודם כל ובראש וראשונה על פי תוצאות מעשיהם ומחדליהם.

קיימת גישה הטוענת שחברה שאינה מתנהלת היטב מייצרת סביבה גלי הדף שליליים, הגורמים לפיצול רב בעם ולהתפתחותן של דעות והלכי רוח קיצוניים שסופם מי יישורנו. היא מייצרת חברה פסימית הנוטה להתפלג ולחשוב יותר מקומית. מנגד, התנהלות טובה מייצרת סביבה גלי הדף נרחבים המשפיעים לטובה על כלל חיינו. התנהלות איכותית היא פתח לשביעות רצון רבה בקרב אזרחי המדינה. זהו מצב בו הציבור חש סיפוק רב בחייו והשתלמות רבה, המאפשרים לו לגבש את תפישת חייו הטובים במדינה. התנהלות טובה מייצרת חברה אופטימית, שמצב רוחה טוב והיא נוטה להתלכד ולחשוב קולקטיבית וגלובלית. 

בהחלט ניתן להצביע על כך שעם היעלמות האבות המייסדים של המדינה חלה בה טרנספוזיציה תרבותית גדולה. הפכנו מ"חברה פותרת הבעיות", אותה ייסדו החלוצים בוני הארץ הזו, תחת מנהיגותו של דוד בן גוריון, המתמודדת עם המציאות על דרך היצירה, ל"חברה מייצרת הבעיות", המרוממת את עצמה בשרוכי הנעליים של ערכים ואידאולוגיות מימין, משמאל ומשמיים. חברה המתמודדת עם המציאות על דרך הגאולה.

כל עוד השמאל הישראלי ועמו גם האליטה התרבותית ימשיכו להתבוסס בחום הביצה הערכית והאידאולוגית ולהתעלם כליל מההתנהלות הציבורית, נמשיך לספוג הפסדים, והבכי והנהי יקננו בתוכנו לאין קץ.

>>> קריאה נוספת: כדי להקים אלטרנטיבה לימין, על השמאל להפסיק להיות שמאל

_________________________________________________________________________________________

נמרוד נוי עוסק בפיתוח עסקי ובייעוץ ארגוני ואסטרטגי, הוא בוגר הטכניון בחיפה בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב. נמרוד עבד בתעשייה המתקדמת בארץ, היה פעיל במועצה הציונית בישראל והשתתף במשך מספר שנים בפורום האסטרטגי שלה בראשותו של פרופסור יחזקאל דרור. הספר שכתב, "לקראת פרדיגמה חדשה", (הקליקו לקריאת הספר בפורמט דיגיטלי) מציג תפיסה חדשה לחיים פוליטיים במדינה. הוא ניסיון לפענח את צופן חולשתה של המערכת הפוליטית בישראל, הוא מניח תשתית למחשבה סדורה ומושכלת באשר לחיינו הפוליטיים, והוא מתווה עקרונות, עיקרים וקווים מנחים מעצבי מדיניות לפרדיגמה חדשה של חיים פוליטיים במדינת ישראל.