הכותרות הכלכליות של השבוע שעבר עסקו במצב הדיור בישראל. השורה התחתונה די ברורה: אנשים קונים דירות, הרבה דירות. יש כאלה שקונים להשקעה, המשמעות היא שיש להם כסף פנוי, האחרים הם משפחות צעירות שהחליטו שזהו, נמאס לחכות ו"לזרוק" את הכסף על שכר דירה שגובהו ממילא שווה, פחות או יותר, לגובה המשכנתה שיצטרכו לקחת.

שיקולים של הכנסה פנוייה, של כמה כסף מסך ההכנסה הכוללת שלנו אנחנו משקיעים בדיור, כבר מזמן אינם שיקולים רלוונטיים לאוכלוסיות ההולכות וגדלות של ישראלים שהחלום הישראלי של ארבעה קירות והערת אזהרה לטובת הבנק בטאבו הולך ומתרחק מהם.

וכך הם חוזרים לקנות, חוזרים לבזבז את הכסף שאין להם, את הכסף שקיבלו מהוריהם, לשעבד את משכורותיהם ל-15 עד 20 שנה לבנק, שהם עוד ירדפו אחריו כדי שימחזר וישנה להם את המשכנתה בעוד כמה שנים.

משבר הדיור בישראל הוא בועה. הוא הפרחה באוויר של חלומות, חלומות שמייצרים ביקוש. ומי שטוען שאין היצע, אני חושב שהוא טועה ומטעה. היצע יש, השאלה היא באיזה מחיר. וברגע שהמחיר משולם, הרי שהביקוש ממשיך לעלות, וככל שהוא עולה – כך עולים גם המחירים, כי יש מי שמשלם.

אני לא מכיר ולא קראתי על אף משפחה ישראלית שגרה ברחוב מאחר שלא הצליחה לעמוד בתשלומי שכר דירה. נכון שיש יותר ישראלים שמתגוררים ברחוב לתקופות מסוימות, אבל אני חש שזה בעיקר בגלל שהם מרגישים, שמאז המחאה בשנה שעבר, שהייה ברחוב תביא להם דיור מהממשלה. אני לא רואה סטודנטים המתגוררים ברחוב, אני לא רואה משפחות צעירות עובדות המתגוררות ברחוב.

משנים את היחס של היצע וביקוש. איך עושים את זה? פשוט אומרים לא

אז מה עושים? משנים את היחס של היצע וביקוש. מקטינים את הביקושים, ועל ידי כך מחירי הדירות המוצעות להשכרה יירדו. איך עושים את זה? פשוט אומרים לא. מה הבעייה עם שכר הדירה הגבוה. הבעייה היא שבעלי הדירות יודעים שהם יכולים לקבל מאיתנו כמעט כל סכום שיבקשו. למה? כי אנחנו לא מאוחדים, כי בעלי הדירות יודעים שאם אני, או אתה או את לא נהייה מוכנים לשלם, יבוא מיד מישהו או מישהי אחרת וישלמו, זה יקח בדיוק חמש דקות, לא יותר.

אפשר להיות יותר חכמים ולהגיד לא בצורה אחרת. עקיפה, לא ישירה. זה הזמן שהתאחדויות והסתדרויות הסטודנטים יודיעו להנהלות האוניברסיטאות המכללות ושאר המוסדות להשכלה גבוהה שבגלל בעיית שכר הדירה, חלק גדול מהסטודנטים לא יוכל למצוא לעצמו מקום מגורים לקראת שנת הלימודים הבאה. לכן, הסטודנטים לא יתנו לפתוח את שנת הלימודים עד אשר יירדו מחירי שכר הדירה.

זה הרגע המכונן, זה הרגע בו הלחץ יעבור, באחת, אל מקבלי ההחלטות, בתחילה במערכת החינוך, לאחר מכן לבכירי הממשלה, ומשם יתגלגל במהירות הבזק לפתח דלתם של בעלי הדירות, שיבינו שבקרוב הם יהפכו להיות אוייבי העם.

זו האפשרות שלכם היום, הסטודנטים, להוביל את המהפכה האמיתית בדיור. אתם יכולים להיות היום "כוחות השוק", אתם יכולים לגרום לבעלי הדירות להוריד מחירים. בשלב הבא יירדו גם מחירי הדירות למכירה. למה? כי כולנו פשוט נגיד לא. וכשאומרים לא ולא מוכנים לשלם, אז למוכרים לא תהייה ברירה, הם יצטרכו להתפשר על פחות.

[related-posts title="מאמרים נוספים בנושא נדל"ן ודיור"]

• באדיבות הבלוג מתבונן חברתי