החיים היו פשוטים. ישבתי בבית ואכלתי

הרזיה מחייבת אותנו לעיתים להתמודד עם מה שאנו חוששים מפניו – למצוא עבודה חדשה, לפתח יחסים זוגיים ועוד. יש המעדיפים להמשיך להסתתר מתחת לשכבת ההגנה

החיים היו פשוטים. ישבתי בבית ואכלתי

הרזיה מחייבת אותנו לעיתים להתמודד עם מה שאנו חוששים מפניו – למצוא עבודה חדשה, לפתח יחסים זוגיים ועוד. יש המעדיפים להמשיך להסתתר מתחת לשכבת ההגנה

הרזיה מחייבת אותנו לעיתים להתמודד עם מה שאנו חוששים מפניו – למצוא עבודה חדשה, לפתח יחסים זוגיים ועוד. יש המעדיפים להמשיך להסתתר מתחת לשכבת ההגנה    

מאת רחל גרנות  

חלומם של רבים שסובלים מעודף משקל הוא להפוך לרזים והם מוכנים לתת הרבה כדי להשיג את מטרתם, אך לאחר ירידה של כעשרה ק"ג, כשקצת מרגישים יותר טוב, כשמתחילות המחמאות הראשונות להגיע, עולים חזרה ובמהירות. הדפוס הזה של לרדת מעט ומייד לעלות יכול לחזור על עצמו אינספור פעמים ותמיד העלייה חזרה היא מהירה, כמעט מבוהלת.

יש מי שפוחדים להיות רזים (צילום אילוסטרציה עמית מנדלזון)

עולה השאלה האם יתכן שיש  רווח משנה בלהישאר עם עודף משקל? האם כדאי אולי, למרות המאווים, להישאר שמנים? האם יתכן שיש כאלה שפשוט פוחדים להיות רזים? זהו כיוון מחשבה שנוגד את ההיגיון, אבל בחלק מהמקרים הוא נכון ומודעות לכך יכולה להביא לפריצת דרך בתחום התזונה. מספר דוגמאות ממחישות את הדרך שבה אנו עלולים להכשיל את עצמנו:

ש.ר הייתה בת 20 כשפגשתי אותה לראשונה. לפני שחרור מהצבא ועם 30 ק"ג עודף משקל. במשך תהליך הירידה הפך הברווזון המכוער לברבור יפהפה. השינוי הפיסי שחל אצלה היה מדהים, אך גם מאוד מבלבל. התגובות מהסביבה הקרובה והרחוקה, המחמאות, החיזורים בהחלט יכולים להוציא משיווי המשקל.  "בעבר, כשהחבר'ה היו נותנים לי צ'פחה , ידעתי בדיוק למה הכוונה", סיפרה, "עכשיו, הטפיחה על הכתף שונה, עדינה, אומרת משהו שאני לא לגמרי מבינה וקשה לי להסתדר עם זה. אחד מזמין אותי לסרט, שני לדיסקוטק ושלישי לקפה. בעצם, היה לי יותר קל כשהייתי שמנה. לא הייתי צריכה לעשות את כל ההחלטות האלה, לא היו לי כל ההתלבטויות. החיים היו פשוטים יותר. ישבתי בבית ואכלתי…"

ואיך מתמודדים עם פחד מיצירת קשר עם בני המין השני? נשארים שמנים! זה פתרון די פשוט ואלגנטי אם חושבים על זה. מי ירצה אותי כך? התירוץ האולטימטיבי. העלייה חזרה במשקל היא בסך הכל הסימפטום, הסמן לבעיה העיקרית. וכמובן, בלי לטפל בפחד ממיניות, גבריות ונשיות ובפחד ליצור קשר אמיתי, הירידה לא תגיע. אך הרבה יותר "קל" ופחות מאיים להתעסק עם דיאטות מאשר בבעיה האמיתית.

 דנה בת ה-30 חולמת על נישואין והקמת משפחה. היא משוכנעת שאין לה חבר רציני בגלל עודף המשקל. יש לה סולם של משקלים, שבכל קבוצת משקל אפשר לעשות משהו. מעל100   ק"ג  אין כמעט זכות קיום לפי ההגדרות שלה. מתחת ל-100, "כשמתחילים לקבל צורה", אפשר להתחיל ללבוש בגדים מחמיאים יותר. ב-90 אפשר לצאת לבית קפה, לקולנוע. בסביבות 85 אפשר להסתכן ולצאת לפגישה עם בחור, ואם תגיע ל-75-70 ק"ג אפשר להתחיל לחשוב על קשר רציני. ברור לחלוטין מה קורה כאשר היא יורדת מתחת למחסום המאה ק"ג. פאניקה, פחד אמיתי – היא עוד תצטרך לממש את החלומות שלה.

 ישבה אצלי אישה עם עודף משקל רציני מאוד כבת 40 ואמרה: "אני עקרת בית מתוסכלת, זו הסיבה שאני לא מפסיקה  לאכול". כשהצעתי לה בתמימות להתחיל לחפש עבודה, הסתכלה עלי בתדהמה. "ומי ירצה לקבל אחת שנראית כמוני?" איזה תירוץ נפלא. בעצם, זה די מפחיד לצאת לעבודה אחרי כמעט 20 שנה שלא עסקה במקצוע. זה די מסוכן שם בחוץ. עוד חס וחלילה אפשר להיכשל. במקום להתמודד עם הפחד מכישלון, דחייה, מעימות עם עצמה והיכולות שלה – נוח וקל יותר להסתתר מאחורי עודף המשקל. "אני שמנה. אף אחד לא רוצה אותי".

אשה "חדשה", בעל "חדש"

השינוי במשקל משפיע לא רק עלהאדם עצמו, אלא גם על הסביבההקרובה ולעיתים גם הרחוקה. זה לפעמים מערער שיווי משקל עדין שקיים בתוך מערכות יחסים. לעולם לא אשכח את בני הזוג שהגיעו אלי בתחילת עבודתי. "אני מת שאשתי תרד במשקל ומוכן לעזור לה בכל  הדרוש," הצהיר  הבעל. די התפעלתי מהתמיכה שגילה. והנה, אשתו באמת עשתה זאת. אחרי המון ניסיונות הפעם באמת התגייסה בצורה נכונה ואכן ירדה במשקל. שילבה פעילות גופנית וכמובן שעם הקילוגרמים שנשרו השתנה גם סגנון הביגוד. כמו שקורה בפעמים רבות, השינוי הביא עמו פתיחות יתר, הביטחון העצמי עלה ובמקרה או שלא במקרה, הגיע גם קידום בעבודה. בקיצור, היא פשוט עלתה ופרחה. אחרי מספר חודשים שאלתי בתמימות מה שלום הבעל. בכאב סיפרה שהוא עושה כל מאמץ אפשרי להחזיר אותה לאכילה. השינוי שחל אצלה די מאיים עליו. קשה לו להתמודד עם אישה "חדשה". היה הרבה יותר קל בעבר.

גם דני לא הבין מדוע אחרי שירד20  ק"ג פתאום הסלטים שאשתו הכינה באדיקות ובסבלנות אין קץ נעלמו, ובמקומם חזרו העוגיות והשוקולדים – חולשתו הגדולה. אשתו, בהומור נדיר, הגיבה: "הוא הרי כל כך מוצלח הבעל שלי. חכם, מוכשר, מצליח, השתגעת שיהיה גם חתיך? זה מסוכן מדי…?

 ומה קורה בין חברים? המשותף לשלוש הבנות בנות ה-17 שהגיעו אלי היה עודף משקל. כאשר לאחרים היה חבר והן בילו בדיסקוטקים, השלוש התנחמו זו בחברתה של זו עם אוכל, כמובן. הן ניסו לא פעם לרדת במשקל, תמיד יחד. היה מעניין לעקוב אחרי התהליך. אם אחת מהן העזה באמת להצליח, האחרות תמיד התגייסו להחזיר אותה למוטב. כי אחרת מה יהיה על המסגרת המגוננת שיצרו?

ומה קורה בין אמהות ובנות?  גם פה נכנסים לא אחת מטענים של הדו שיח שלא נגמר בין אמהות לבנות. "אז מה, אני צריכה להשמין כדי לרצות את בתי?" שאלה בכאב אישה חטובה, לבושה במיטב האופנה. "את רואה את אימא שלי, כך היא נראית גם כשהיא שוטפת רצפות," הטיחה בזעם הבת  שלעולם לא תהיה יפה כמו אימה. אז בשביל מה להתאמץ? היא הוציאה את עצמה מהתחרות המיותרת ובחרה להשמין, ללבוש בגדים מוזנחים. כי היא הרי לעולם לא תראה כמוה. רק אחרי שהבינה את המניעים, הפנימה שאין טעם לשלם כזה מחיר. אפשר להבליט את הייחוד גם בדרך אחרת. אין צורך להשמין כדי להיות שונה.

אני גברת?

היום, כשהמרוץ אחרי הנעורים בשיאו ודור המבוגרים מנסה בכל כוחו, לפעמים בצורה די פתטית יש להודות, להיראות צעיר יותר, אובדן הנעורים לגבי נשים הוא אמיתי, מוחשי וכואב. "כל כך קשה לי עםזה שכבר לא מפנים מבטים אלי כשאני נכנסת לחדר. והפעם הראשונה שקראו לי גברת היה פשוט טראומטי. אני  גברת? לא יכול להיות! הבת המתבגרת מול העיניים רק ממחישה את האובדן. מה הפלא שלמרות שהאם כל כך רוצה שבתה תרד במשקל, היא מנסה בכל מיני טריקים קטנים להכשיל…

אז איך מתמודדים עם זה? בואו נשאל את עצמנו בכנות ויושר האם יתכן שעודף המשקל משרת מטרה מסוימת? האם יתכן שכדאי להישאר עם עודף המשקל? בהזדמנות זו כדאי לשאול את עצמנו מה היינו רוצים לעשות לכשנרזה. ומדוע לא לנסות לעשות זאת כבר עכשיו? הרי כנראה, לא עודף המשקל הוא שעוצר בעדנו. שינוי בעבודה, בחיים וכו' לא תלוי במשקל. נכון שירידה במשקל מאפשרת איכות חיים, מוסיפה לביטחון העצמי, ולפעמים גם לדימוי . אך היא לא מעלה  I.Q (גם לא מורידה…), לא הופכת אדם לחכם, מוצלח או מוכשר יותר.

בעצם, אם נחשוב על זה אין דבר שאי אפשר לעשות גם עם עודף משקל. טוב, זה לא הולך עם להיות אלוף אולימפי, אבל זה לא בדיוק החלום הכמוס של רובנו. ואם תרצו, אפשר גם להיות שר בכיר ואפילו ראש ממשלה….

* רחל גרנות, מרצה בנושא תזונה נכונה, יועצת ומרכזת סדנאות לירידה במשקל בהרצליה מדיקל סנטר 

  

1 Comment

  1. חגי קמרט
    10 בינואר 2012 @ 15:15

    הנקודה המרכזית שהייתי מתמקד בה לו הייתי תזונאי או היועץ לענייני הרזייה ( ואינני) היא הדגש על העניין הבריאותי.
    הייתי אומר לאישה השמנה ( לא המלאה) הבאה אלי. ראי! אם חייך חשובים לך מעבר לאסתטיקה מעבר למה יגידו ואיך יגיבו, אז תני לעצמך את המתנה היפה ביותר שאת יכולה לתת והיא את חייך! כן את חייך!
    לב יש רק אחד. הוא עומד לרשותנו יום ולילה הוא בהחלט ישמור עלינו אם נדאג לשמור עליו. ולשמור עליו זה פחות כולסטרול ושומנים בדם. ולכן מי שחייו חשובים לו עליו לרדת במשקל ובכל מחיר. זה לא צחוק זה הימור על החיים עצמם.
    איך עושים זאת? פשוט מאוד:
    דבר ראשון לדעתי יש להוציא את המלה דיאטה מהלכסיקון הכתוב וזה שבעל פה. שהרי גם אלו שלא עושות דיאטות לפי מתכונת ומירשם, עושות זאת יום יום בוקר בוקר מחדש על ידי הבטחות עצמיות " מהיום אני מתחילה בדיאטה" או "מחר זה הדד ליין שלי" וכו' אלו הדיאטות הכי מסוכנות כי הן שורש הרע הן אלו שגורמות להשמנת יתר יותר מכל דיאטה כתובה.
    כלומר מחיקת המלה דיאטה והריגתה לנצח.
    דבר שני להתרגל לאכילה מבוקרת. ואכילה מבוקרת זו לא דיאטה. זוהי הפסקת הזלילה, הפסקת החטיפה של מה שבא ליד. כלי העזר לכך היא ההתאפקות. אדם מלמד עצמו להתאפק. הכלי השני הוא הזמן כלומר אכילה בזמנים קבועים.
    בקיצור: לא לעשות יותר דיאטה, לאכול בצורה מבוקרת, לא להישקל בכל יום, אלא אחת ל…, לא להתנזר מאכל אך לאכול מגוון. להשתדל לאכל אוכל בריא עד כמה שאפשר.
    לא לשכוח שאנו חיים פעם אחת והאוכל הוא אחד מתענוגות החיים ולכן לא להטיל חרם על האוכל. לכבד אותו אך כמו שהענווה מידה יפה היא להתנהגות עם בני אדם כך יפה היא להתנהגות באוכל. לאכול בצניעות ולהסתפק במועט.
    עד כאן.

הרזיה מחייבת אותנו לעיתים להתמודד עם מה שאנו חוששים מפניו – למצוא עבודה חדשה, לפתח יחסים זוגיים ועוד. יש המעדיפים להמשיך להסתתר מתחת לשכבת ההגנה    

מאת רחל גרנות  

חלומם של רבים שסובלים מעודף משקל הוא להפוך לרזים והם מוכנים לתת הרבה כדי להשיג את מטרתם, אך לאחר ירידה של כעשרה ק"ג, כשקצת מרגישים יותר טוב, כשמתחילות המחמאות הראשונות להגיע, עולים חזרה ובמהירות. הדפוס הזה של לרדת מעט ומייד לעלות יכול לחזור על עצמו אינספור פעמים ותמיד העלייה חזרה היא מהירה, כמעט מבוהלת.

יש מי שפוחדים להיות רזים (צילום אילוסטרציה עמית מנדלזון)

עולה השאלה האם יתכן שיש  רווח משנה בלהישאר עם עודף משקל? האם כדאי אולי, למרות המאווים, להישאר שמנים? האם יתכן שיש כאלה שפשוט פוחדים להיות רזים? זהו כיוון מחשבה שנוגד את ההיגיון, אבל בחלק מהמקרים הוא נכון ומודעות לכך יכולה להביא לפריצת דרך בתחום התזונה. מספר דוגמאות ממחישות את הדרך שבה אנו עלולים להכשיל את עצמנו:

ש.ר הייתה בת 20 כשפגשתי אותה לראשונה. לפני שחרור מהצבא ועם 30 ק"ג עודף משקל. במשך תהליך הירידה הפך הברווזון המכוער לברבור יפהפה. השינוי הפיסי שחל אצלה היה מדהים, אך גם מאוד מבלבל. התגובות מהסביבה הקרובה והרחוקה, המחמאות, החיזורים בהחלט יכולים להוציא משיווי המשקל.  "בעבר, כשהחבר'ה היו נותנים לי צ'פחה , ידעתי בדיוק למה הכוונה", סיפרה, "עכשיו, הטפיחה על הכתף שונה, עדינה, אומרת משהו שאני לא לגמרי מבינה וקשה לי להסתדר עם זה. אחד מזמין אותי לסרט, שני לדיסקוטק ושלישי לקפה. בעצם, היה לי יותר קל כשהייתי שמנה. לא הייתי צריכה לעשות את כל ההחלטות האלה, לא היו לי כל ההתלבטויות. החיים היו פשוטים יותר. ישבתי בבית ואכלתי…"

ואיך מתמודדים עם פחד מיצירת קשר עם בני המין השני? נשארים שמנים! זה פתרון די פשוט ואלגנטי אם חושבים על זה. מי ירצה אותי כך? התירוץ האולטימטיבי. העלייה חזרה במשקל היא בסך הכל הסימפטום, הסמן לבעיה העיקרית. וכמובן, בלי לטפל בפחד ממיניות, גבריות ונשיות ובפחד ליצור קשר אמיתי, הירידה לא תגיע. אך הרבה יותר "קל" ופחות מאיים להתעסק עם דיאטות מאשר בבעיה האמיתית.

 דנה בת ה-30 חולמת על נישואין והקמת משפחה. היא משוכנעת שאין לה חבר רציני בגלל עודף המשקל. יש לה סולם של משקלים, שבכל קבוצת משקל אפשר לעשות משהו. מעל100   ק"ג  אין כמעט זכות קיום לפי ההגדרות שלה. מתחת ל-100, "כשמתחילים לקבל צורה", אפשר להתחיל ללבוש בגדים מחמיאים יותר. ב-90 אפשר לצאת לבית קפה, לקולנוע. בסביבות 85 אפשר להסתכן ולצאת לפגישה עם בחור, ואם תגיע ל-75-70 ק"ג אפשר להתחיל לחשוב על קשר רציני. ברור לחלוטין מה קורה כאשר היא יורדת מתחת למחסום המאה ק"ג. פאניקה, פחד אמיתי – היא עוד תצטרך לממש את החלומות שלה.

 ישבה אצלי אישה עם עודף משקל רציני מאוד כבת 40 ואמרה: "אני עקרת בית מתוסכלת, זו הסיבה שאני לא מפסיקה  לאכול". כשהצעתי לה בתמימות להתחיל לחפש עבודה, הסתכלה עלי בתדהמה. "ומי ירצה לקבל אחת שנראית כמוני?" איזה תירוץ נפלא. בעצם, זה די מפחיד לצאת לעבודה אחרי כמעט 20 שנה שלא עסקה במקצוע. זה די מסוכן שם בחוץ. עוד חס וחלילה אפשר להיכשל. במקום להתמודד עם הפחד מכישלון, דחייה, מעימות עם עצמה והיכולות שלה – נוח וקל יותר להסתתר מאחורי עודף המשקל. "אני שמנה. אף אחד לא רוצה אותי".

אשה "חדשה", בעל "חדש"

השינוי במשקל משפיע לא רק עלהאדם עצמו, אלא גם על הסביבההקרובה ולעיתים גם הרחוקה. זה לפעמים מערער שיווי משקל עדין שקיים בתוך מערכות יחסים. לעולם לא אשכח את בני הזוג שהגיעו אלי בתחילת עבודתי. "אני מת שאשתי תרד במשקל ומוכן לעזור לה בכל  הדרוש," הצהיר  הבעל. די התפעלתי מהתמיכה שגילה. והנה, אשתו באמת עשתה זאת. אחרי המון ניסיונות הפעם באמת התגייסה בצורה נכונה ואכן ירדה במשקל. שילבה פעילות גופנית וכמובן שעם הקילוגרמים שנשרו השתנה גם סגנון הביגוד. כמו שקורה בפעמים רבות, השינוי הביא עמו פתיחות יתר, הביטחון העצמי עלה ובמקרה או שלא במקרה, הגיע גם קידום בעבודה. בקיצור, היא פשוט עלתה ופרחה. אחרי מספר חודשים שאלתי בתמימות מה שלום הבעל. בכאב סיפרה שהוא עושה כל מאמץ אפשרי להחזיר אותה לאכילה. השינוי שחל אצלה די מאיים עליו. קשה לו להתמודד עם אישה "חדשה". היה הרבה יותר קל בעבר.

גם דני לא הבין מדוע אחרי שירד20  ק"ג פתאום הסלטים שאשתו הכינה באדיקות ובסבלנות אין קץ נעלמו, ובמקומם חזרו העוגיות והשוקולדים – חולשתו הגדולה. אשתו, בהומור נדיר, הגיבה: "הוא הרי כל כך מוצלח הבעל שלי. חכם, מוכשר, מצליח, השתגעת שיהיה גם חתיך? זה מסוכן מדי…?

 ומה קורה בין חברים? המשותף לשלוש הבנות בנות ה-17 שהגיעו אלי היה עודף משקל. כאשר לאחרים היה חבר והן בילו בדיסקוטקים, השלוש התנחמו זו בחברתה של זו עם אוכל, כמובן. הן ניסו לא פעם לרדת במשקל, תמיד יחד. היה מעניין לעקוב אחרי התהליך. אם אחת מהן העזה באמת להצליח, האחרות תמיד התגייסו להחזיר אותה למוטב. כי אחרת מה יהיה על המסגרת המגוננת שיצרו?

ומה קורה בין אמהות ובנות?  גם פה נכנסים לא אחת מטענים של הדו שיח שלא נגמר בין אמהות לבנות. "אז מה, אני צריכה להשמין כדי לרצות את בתי?" שאלה בכאב אישה חטובה, לבושה במיטב האופנה. "את רואה את אימא שלי, כך היא נראית גם כשהיא שוטפת רצפות," הטיחה בזעם הבת  שלעולם לא תהיה יפה כמו אימה. אז בשביל מה להתאמץ? היא הוציאה את עצמה מהתחרות המיותרת ובחרה להשמין, ללבוש בגדים מוזנחים. כי היא הרי לעולם לא תראה כמוה. רק אחרי שהבינה את המניעים, הפנימה שאין טעם לשלם כזה מחיר. אפשר להבליט את הייחוד גם בדרך אחרת. אין צורך להשמין כדי להיות שונה.

אני גברת?

היום, כשהמרוץ אחרי הנעורים בשיאו ודור המבוגרים מנסה בכל כוחו, לפעמים בצורה די פתטית יש להודות, להיראות צעיר יותר, אובדן הנעורים לגבי נשים הוא אמיתי, מוחשי וכואב. "כל כך קשה לי עםזה שכבר לא מפנים מבטים אלי כשאני נכנסת לחדר. והפעם הראשונה שקראו לי גברת היה פשוט טראומטי. אני  גברת? לא יכול להיות! הבת המתבגרת מול העיניים רק ממחישה את האובדן. מה הפלא שלמרות שהאם כל כך רוצה שבתה תרד במשקל, היא מנסה בכל מיני טריקים קטנים להכשיל…

אז איך מתמודדים עם זה? בואו נשאל את עצמנו בכנות ויושר האם יתכן שעודף המשקל משרת מטרה מסוימת? האם יתכן שכדאי להישאר עם עודף המשקל? בהזדמנות זו כדאי לשאול את עצמנו מה היינו רוצים לעשות לכשנרזה. ומדוע לא לנסות לעשות זאת כבר עכשיו? הרי כנראה, לא עודף המשקל הוא שעוצר בעדנו. שינוי בעבודה, בחיים וכו' לא תלוי במשקל. נכון שירידה במשקל מאפשרת איכות חיים, מוסיפה לביטחון העצמי, ולפעמים גם לדימוי . אך היא לא מעלה  I.Q (גם לא מורידה…), לא הופכת אדם לחכם, מוצלח או מוכשר יותר.

בעצם, אם נחשוב על זה אין דבר שאי אפשר לעשות גם עם עודף משקל. טוב, זה לא הולך עם להיות אלוף אולימפי, אבל זה לא בדיוק החלום הכמוס של רובנו. ואם תרצו, אפשר גם להיות שר בכיר ואפילו ראש ממשלה….

* רחל גרנות, מרצה בנושא תזונה נכונה, יועצת ומרכזת סדנאות לירידה במשקל בהרצליה מדיקל סנטר 

  

1 Comment

  1. חגי קמרט
    10 בינואר 2012 @ 15:15

    הנקודה המרכזית שהייתי מתמקד בה לו הייתי תזונאי או היועץ לענייני הרזייה ( ואינני) היא הדגש על העניין הבריאותי.
    הייתי אומר לאישה השמנה ( לא המלאה) הבאה אלי. ראי! אם חייך חשובים לך מעבר לאסתטיקה מעבר למה יגידו ואיך יגיבו, אז תני לעצמך את המתנה היפה ביותר שאת יכולה לתת והיא את חייך! כן את חייך!
    לב יש רק אחד. הוא עומד לרשותנו יום ולילה הוא בהחלט ישמור עלינו אם נדאג לשמור עליו. ולשמור עליו זה פחות כולסטרול ושומנים בדם. ולכן מי שחייו חשובים לו עליו לרדת במשקל ובכל מחיר. זה לא צחוק זה הימור על החיים עצמם.
    איך עושים זאת? פשוט מאוד:
    דבר ראשון לדעתי יש להוציא את המלה דיאטה מהלכסיקון הכתוב וזה שבעל פה. שהרי גם אלו שלא עושות דיאטות לפי מתכונת ומירשם, עושות זאת יום יום בוקר בוקר מחדש על ידי הבטחות עצמיות " מהיום אני מתחילה בדיאטה" או "מחר זה הדד ליין שלי" וכו' אלו הדיאטות הכי מסוכנות כי הן שורש הרע הן אלו שגורמות להשמנת יתר יותר מכל דיאטה כתובה.
    כלומר מחיקת המלה דיאטה והריגתה לנצח.
    דבר שני להתרגל לאכילה מבוקרת. ואכילה מבוקרת זו לא דיאטה. זוהי הפסקת הזלילה, הפסקת החטיפה של מה שבא ליד. כלי העזר לכך היא ההתאפקות. אדם מלמד עצמו להתאפק. הכלי השני הוא הזמן כלומר אכילה בזמנים קבועים.
    בקיצור: לא לעשות יותר דיאטה, לאכול בצורה מבוקרת, לא להישקל בכל יום, אלא אחת ל…, לא להתנזר מאכל אך לאכול מגוון. להשתדל לאכל אוכל בריא עד כמה שאפשר.
    לא לשכוח שאנו חיים פעם אחת והאוכל הוא אחד מתענוגות החיים ולכן לא להטיל חרם על האוכל. לכבד אותו אך כמו שהענווה מידה יפה היא להתנהגות עם בני אדם כך יפה היא להתנהגות באוכל. לאכול בצניעות ולהסתפק במועט.
    עד כאן.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן