בשנים האחרונות מתנהל ויכוח ער באקדמיה ומחוצה לה, לגבי השאלה אם ישנם הבדלים מולדים בין המינים בהעדפות צבע. בעולם המערבי, נראה שמגיל צעיר בנים מעדיפים או מכוונים להעדיף צבע כחול, בעוד בנות מעדיפות, או מנותבות, להעדיף צבעים ורודים. מי שנכנס לחנויות בגדים וצעצועים יכול לראות בבירור שרוב מוחלט של המוצרים לבנים יהיו בצבע כחול או בצבעים אחרים שאינם ורוד או אדום. לעומת זאת, חלק ניכר מהבגדים והצעצועים לבנות הם בצבע ורוד. האם העובדה שיש דיכוטומיה כל כך ברורה בצבעים בין בנים ובנות מבטאת העדפות ביולוגיות אמיתיות, או שהתרבות המערבית פשוט מכתיבה העדפת צבעים מגדרית?

בשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים בנושא שמנסים להבין מה מקור ההעדפת הצבעים, וכתבה שפורסמה באחרונה במוסף כלכליסט סוקרת בצורה טובה חלק גדול מהם. ההסבר האבולוציוני להפרדה בצבעים מתבסס על אורח החיים השונה של גברים ונשים בפלייסטקון, התקופה שבה בני אדם התפתחו אבולוציונית וחיו כציידים לקטים.

על פי התיאוריה האבולוציונית, נשים לקטיות פיתחו אסטרטגיות לחיפוש מזון שונות מאלו של הגברים, אסטרטגיות שבין השאר היו רגישות יותר לצבעים. מחקרים מראים שבאופן כללי נשים מסוגלות להבחין במגוון גדול יותר של צבעים, שזו יכולת אדפטיבית למלקטות שצריכות לדעת אם פרי מסוים בשל או לא. הצבע האדום מסמל במקרים רבים פרי בשל, ועל כך מתבססת במידה רבה ההשערה האבולוציונית להעדפת הצבע האדום על ידי נשים (גברים טובים יותר במעקב אחרי תנועות מהירות של עצמים במרחב, מה שעוזר להם בצייד).

לא במקרה כנראה, נשים סובלות פחות מעיוורון צבעים. מחקרים שפורסמו ממש עכשיו מראים שנשים וגברים רואים אפילו צבעים בצורה שונה, כשנשים מבחינות טוב יותר בין גוונים שונים של צבע (הדשא אצל נשים אכן ירוק יותר). העיבוד השונה של צבעים יכולים לבוא לידי ביטוי בצורות שונות בחיי היום, וסקרתי בעבר איך הם משפיעים בין השאר על חוויות הקניות בעולם המודרני, כשנשים מבחינות הרבה יותר מגברים בהבדלים בין מוצרים על בסיס הצבע שלהם.

מחקרים מאשרים שהעדפת הצבע הכחול על ידי גברים וצבע ורוד או אדום על ידי נשים חוצה תרבויות, כולל תרבויות לא מערביות כמו סין, ושההעדפה הזו עשויה לנבוע מסיבות אבולוציוניות (אם יש השונויות בתוך כל תרבות לא זהות). נראה שההעדפות האלה מתחילות לבוא לידי ביטוי בגיל שנתיים בערך, גיל שבו בנות מתחילות להעדיף ורוד ובנים מתחילים להירתע ולהמנע מהצבע הזה.

המתנגדים להסבר האבולוציוני מתבססים בעיקר על הסבר אחד מרכזי. הטיעון הוא שאולי היום נראה שיש העדפת צבעים מגדרית ברורה, אבל זה לא היה ככה לאורך ההיסטוריה, בטח לא במערב (או ליתר דיוק בארה”ב). יותר מזה, כדי להוכיח שאכן העדפות הצבע שרירותיות לגמרי, חוקרים מצביעים על כך שבעבר, בתחילת המאה ה-20, העדפות הצבע היו הפוכות לגמרי! בנים העדיפו ורוד ובנות כחול. איפשהו במחצית השנייה של המאה ה-20 חל מה שנקרא היפוך מגדרי, והעדפות הצבע הן מה שאנחנו רואים היום.

עדות מנצחת לכך שהכוחות החברתיים חשובים הרבה יותר ומשפיעים יותר

על פי תיאוריית ההיפוך המגדרי, העובדה שההעדפה לצבעים מסוימים השתנתה במאה השנים האחרונות היא עדות מנצחת לכך שהכוחות החברתיים חשובים הרבה יותר ומשפיעים יותר. השרירותיות שבה בנים ובנות אוהבים צבע מסוים היא הוכחה ניצחת לכך שמקור ההעדפה תרבותי ולא ביולוגי.

כדי לתמוך בטענה הזו, מובאות דוגמאות מכתבות בעיתונים שהתפרסמו במחצית הראשונה של המאה הקודמת. הדוגמאות האלה כוללת כתבה במגזין טיים שהמליצה להורים להלביש בנים בוורוד ובנות בכחול, וכתבות דומות נוספות שמוזכרות בכתבה בכלכליסט. האם הדוגמאות האלה מפריכות את ההסבר האבולוציוני שמקור ההבדלים בהעדפות הצבע הוא מולד?

לא כל כך מהר, טוען מרקו דל גיודיס במכתב למערכת כתב העת Archives of Sexual Behavior. דל גיודיס בוחן את הראיות להיפוך המגדרי (או טענה חלשה יותר שההעדפות היו לפחות לא ברורות או קבועות), ומסקנתו היא שהן חלשות למדי.

נקודת המוצא של דל גיודיס היא שאם אכן היו העדפות הפוכות לצבעים, אז אנחנו צריכים לראות את רישומן בספרים, עיתונים, מגזינים וכו’. חייב להיות תיעוד מקיף להעדפות השונות. אבל רגע, האם אין אכן תיעוד כזה? כמו שציינתי קודם, יש כתבות במגזינים על העדפות הפוכות, אז מה הבעיה?

הבעיה הראשונה היא שבאופן מחשיד למדי, כל הדוגמות המשמשות לביסוס תאוריית ההיפוך המגדרי דומות למדי, למעשה זהות ממש, ומגיעות מאותו המקור, חוקרת בשם ג’ו בי פלאוטי (Jo B. Paoletti) שפירסמה באחרונה ספר בנושא,Pink and Blue: Telling the Boys from the Girls in America. הספר מבוסס על שנים של מחקרים בערכה בתחום זה, המצוטטים על ידי חוקרים אחרים כתמיכת בטיעון ההיפוך המגדרי. אותן דוגמאות שמופיעות בכתבה בכלכליסט ומתבססות על ראיון עם החוקרת מופיעות אחת לאחת גם במאמר לעיל ובמקורות רבים נוספים שמצטטים אותם כעובדה בלתי ניתנת לערעור. השאלה המרכזית היא, עד כמה הדוגמאות האלה אכן מייצגות? האם הן משקפות נאמנה את רוח התקופה כמו שתיאוריית ההיפוך המגדרי גורסת, או שהן דוגמאות מבודדות שנבחרו בעמל רב כדי לחתור נגד התיאוריה שיש הבדלים מולדים בהעדפות הצבע?

כיצד ניתן לבחון את הנושא בצורה שיטתית יותר, כמותית, כזו שתתן ייצוג הולם יותר לעיתוני וכתבי העת של התקופה? בשביל זה יש את האח הגדול גוגל. באחרונה השלימה גוגל סריקה של יותר מחמישה מיליון ספרים שאותם הם מעמידים לשימוש לשירות הציבור הרחב. מנוע החיפוש  מאפשר חיפוש בתוך הספרים האלה, ומה שיותר חשוב – השוואות של ביטויים שונים. זהו אמנם לא מאגר שמקיף את כל אמצעי התקשורת הכתובים, אבל הוא גדול מספיק כדי לשקף מגמות שונות, או במקרה שלנו – נורמות של העדפת צבע. מה שצריך לעשות זה להשוות מונחים כמו “blue for boys” ל“blue for girls”, ולראות כמה כתבו עליהם בכל תקופה (אלו מונחים מקובלים, אבל אפשר להשתמש גם באחרים). אם אכן הייתה פעם העדפת צבע הפוכה, נצפה שהביטוי "כחול לבנות" יהיה לפחות שווה ערך במספר האיזכורים לביטוי “כחול לבנים”, ורק ב-50 השנה האחרונות יהיה יתרון לבנים. מכיוון שההיפוך הזה התקיים לכאורה בארה”ב, החיפוש נעשה על הקורפוס של ספרים אמריקנים בלבד, אבל התוצאות דומות בכל מאגר שתבחרו. הנה הגרף המשווה את הביטויים כחול לבנים (צבע כחול) לכחול לבנות (אדום):

והנה הגרף המשווה ורוד לבנות (בצבע אדום) לעומת ורוד לבנים (כחול):

כפי שאפשר לראות, התייחסות לצבעים החלה ב-1900 לערך, ובצורה שלא משתמעת לשתי פנים הייחוסים זהים לאורך כל התקופה מאז, כחול לבנים, ורוד לבנות. אפשר לראות שאין כמעט איזכורים של כחול לבנות או ורוד לבנים וכמו כן, ההבדלים גדלו מאוד בתקופה שאחרי 1950. דפוס זהה לגמרי נמצא בקורפוס הספרים הבריטי, ואתם יכולים לגשת לאתר ולבחון את הנושא בעצמכם תוך שינוי חלק מהמילים ואפילו בחינה של כל הנושא בעברית (שם התוצאות לא ממש ברורות, כנראה מפני שמספר ספרים קטן למדי).

הדפוס של העדפות הצבע מראה עקביות גדולה לאורך יותר ממאה שנים

כפי שאפשר ללמוד מהגרפים, אין שום תמיכה לטענה שהיה היפוך מגדרי של תפישת הצבעים. יותר מזה, הדפוס של העדפות הצבע מראה עקביות גדולה לאורך יותר ממאה שנים. המסקנה ההכרחית היא שלא התקיים שום היפוך מגדרי, והטענה הזו נשענת על ראיות חלשות מאוד ובעיקר אנדקוטיות.

זהו אות אזהרה חשוב, שמלמד אותנו שתמיד צריך לבדוק את טיב הראיות שתומכות בתיאוריה מסוימת, במיוחד אם היא מתבסס על מקור או מחקר בודד שמרבים לצטט אותו כאילו היה עובדה שלא ניתנת לערעור. במיוחד צריך להיזהר במקורות שאינם מסתמכים על מחקרים מדעיים. בכל תקופה אפשר למצוא אנשים שיכתבו על כל נושא מזוויות שונות, אבל אין זה אומר שהם מייצגים את הנורמות החברתיות של התקופה. אפשר להציג כמעט כל דעת מיעוט כמייצגת תקופה כלשהיא אם בוחרים את המקורות בצורה סלקטיבית ולא בוחנים אותם בשיטתיות או תוך הסתמכות על מדד כמותי כלשהו. זה גורם למיתוסים מסוימים להתקבל כעובדות בלתי ניתנות לערעור, מה שמשתרש בתפישה שלנו כמשהו נכון, וזה למרות שהעדויות האמפיריות שתומכות בתאוריה בפועל קלושות למדי.

לסיכום, נראה שיש יסוד להניח, אם כי הדבר לא ודאי לגמרי, שלהעדפת צבע כחול על ידי בנים, ורוד או אדום על ידי בנות, יש בסיס אבולוציוני. נראה שאלמנט הבחירה בצבע אינו שרירותי לגמרי, ובכל מקרה אינו תרבותי בלבד. עם זאת, אין גם ספק שגם אם יש יסוד אבולוציוני להעדפות הצבעים, ההעדפות האלה מועצמות עשרות מונים על ידי התרבות, במיוחד זו המערבית, בדיוק כמו שתעשיית היופי נבנית על העדפות יופי שבסיסן אבולוציוני, והתרבות לוקחת אותה לקיצוניות (ראו כאן להרחבה).

• באדיבות הבלוג הומו סאפיינס