Skip to content

קולנוע, מהומות והעולם החופשי

סין כבר החליטה, ואזרחיה נאלצים לחיות בסוג של ניתוק וירטואלי מהעולם הגלובאלי. המדינות המוסלמיות, שטרם הצטרפו לסין, יותר ממוזמנות. אבל למנוע את חופש הביטוי בהיקף כלל עולמי יהיה שקול ללקיחת צעד אחורה. לא משנה כמה כואב לנו לקרוא "you stinky Jew" כתגובה לפוסט או לסרטון, עולם שלא יאפשר את זה יהיה עולם חסום ומוגבל
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בשבוע החולף, העולם המערבי היה כמרקחה כאשר מוסלמים מכל העולם איבדו את השפיות בגלל סרט. כיוון שטרם ראיתי אותו, אתן להם את יתרון הספק ואניח שאכן מדובר ביצירה הכי מעליבה ופוגענית שנעשתה אי פעם. גם אם כך המצב, האם ישנה הצדקה להתנהגות אלימה בקנה מידה כה גדול? האם ישנה הצדקה לרצח? ודאי שלא, אבל זה קרה. מוסלמים מכל העולם נפגעו עדי כדי כך שלא יכלו להסתפק במענה מתורבת, דוגמת הפגנה לגיטימית או בקשה לאיסור הקרנה של הסרט. במקום, הם זעזעו את העולם וגרמו נזק עצום. ללא ספק, תגובה מופרזת וחסרת כל פרופורציות לדעה של איזה קולנוען חובב על מוחמד.

קיצוניות אף פעם לא הייתה דבר טוב, ולצערי בכל דת יש קבוצה קיצונית שיוצרת ומצדיקה דעות שליליות על אותה הדת. קבוצה קיצונית זו תמיד נפגעת בקלות, ולא בוחלת בשום אמצעים בדרך להגנה על כבוד הדת, הדת שלה כמובן. הקבוצה הזו קיימת ביהדות, בנצרות ובכל דת אחרת, אבל הקיצוניות האסלאמית בעיני היא ללא ספק הגרועה ביותר מהבחינה הזו: לשם התחלה, קיימים יותר אנשי איסלאם קיצוניים בעולם מאשר קבוצות מקבילות בנצרות וביהדות (גם בגלל כמות המוסלמים בעולם, אבל גם באופן יחסי לכלל המוסלמים). שנית, הם פועלים בתדירות ובעצמה גבוהות יחסית (כלומר, התגובות שלהם לרוב יטלטלו את העולם).

מהומות ושריפת דגלים בירדן (צילום: Jordan Pix/ Getty Images)
מהומות ושריפת דגלים בירדן (צילום: Jordan Pix/ Getty Images)

אני יודעת שציינתי בתחילת הפוסט שאני מוכנה להעמיד פנים שהסרט הוא יצירת האמנות המחאתית המעליבה ביותר אי פעם, אבל שיניתי את דעתי. למה? כי זה לא יכול להיות. אנחנו, היהודים, נתקלים בסרטים, מאמרי דעה וקריקטורות בעלי אופי מעליב על בסיס יומי. אנחנו מתמודדים עם תדמית "היהודי" כבר מאות שנים, ונכפה עלינו להיחשף לאמונות חשוכות, שלצערי מאמינים להן גם במאה ה-21. למעשה, אותן אמונות, כפי שכולנו זוכרים ויודעים, כמעט גרמו להשמדת העם היהודי בשנות הארבעים של המאה הקודמת. אז לא, הסרט לא יכול היה להיות פוגעני עד כדי כך.

אני בטוחה שבמרוצת השנים היו יהודים שהגיבו באופן קיצוני לפגיעה במי שהם או במנהיגים הרוחניים שלהם, אך אם זכרוני אינו מטעה אותי, אנחנו לרוב יושבים בשקט ובולעים את הגלולה המרה. החלק הלא-כל-כך-מצחיק הוא, שרוב הפעילות הפוגענית כלפי יהודים מגיעה ממוסלמים קיצוניים. לפחות פעם בשבוע, אנחנו נאלצים בעל כורחנו לצפות בדגל ישראל, צבוע בצבעי הטלית ועם מגן דוד תפור במרכזו, עולה בלהבות בהפגנה אחת מיני רבות שמתקיימת באחת מהמדינות השכנות או ברחבי אירופה. אנחנו גם עדים לאינספור קריקטורות בעלות אופי פוגעני שבהן מתואר "היהודי", ונאלצים לשמוע קריאות "מוות ליהודים" יותר מקריאות שלום. אלה בלבד שוללים מהם כל זכות להרס ולהרג רק כי יוצר סרטים אחד  הביע את דעתו השולית, ואם כבר הספקתם לשכוח, הוא הואשם מייד בכך שהוא "יהודי מטונף". הרי למה לפספס הזדמנות למנף מהומות נוספות כדי לפגוע עוד בתדמית של היהודים?

השורה התחתונה היא, שהעולם עלה בלהבות, תרתי משמע, במשך יותר משבוע. המעשה לא הוצדק על ידי איש פרט למציתים, ואזרחים רבים איבדו את חייהם עקב תגובה אלימה. כל אלה מובילים אותי לבעיה הגדולה ביותר, לדעתי, באירועי השבוע שחלף: תגובת העולם המערבי.

חיפוש אינטרנטי מקיף במטרה למצוא תגובה ראויה ממנהיגי העולם למהומות – העלה חרס. הממשל האמריקני, שמונהג על ידי אדם הנושא את הכותר הכה מחייב: "מנהיג העולם החופשי", רק שלח תגובה שאומרת שהאלימות הזו לא מוצדקת. למעשה, אובאמה פנה למתפרעים וביקש, אם הם יכולים, במטותא, להפסיק את מה שהם עושים תוך איומים חוזרים ונשנים לא לתת להם סוכרייה על מקל אחרי ארוחת הערב.  לא גינוי, אפילו לא הבעת פנים זועמת…

אני לא יודעת מה הסיבה לתגובה הזו: יכול להיות שמדובר בסיבה אישית, בתוצר של חשיבה מקיפה עם צוות יועצים, או בניסיון להשיג עוד קולות בקלפי. אני לא יודעת, ולמען האמת – לא אכפת לי. הדבר היחיד שאני יכולה להגיד בבטחון מלא הוא שהתגובה היתה פשוט מגוחכת, ומעבר לזה – לא הוגנת בהשוואה לקלות הבלתי נסבלת של גינויי אובאמה למעשים ישראלים שלא מדגדגים את הבוהן של מה שהלך בעולם השבוע. לגבי האומות המאוחדות, אני חייבת לציין שידעתי שלא אמצא שום תגובה מניו-יורק הרחוקה.  אחרי הכל, מדובר בארגון שפתח וועדת חקירה למצב הרוח של הפלסטינים בשטחים בזמן שבסוריה טבחו באזרחים. אך כיוון שקפצתי למסקנות הללו במהרה, אציין שייתכן שפספסתי איזה גינוי של המועצה לזכויות האדם בחיפושיי ב"גוגל", אבל אני בספק.

באותו העניין, צף ועלה מחדש דיון "חופש הביטוי בכל מחיר". כישראלית יהודייה, שנתקלת, כאמור, בעבודות אמנות פוגעניות בלשון המעטה בכל לחיצה על אייקון האינטרנט, אגיד שהמלחמה בזה היא הפסד ידוע מראש. לאנשים יש הרבה העלבות באמתחתם. את חלקן הם משאירים במסגרת החברים והמשפחה, וחלקן מתורגמות לאמנות על כל סוגיה. ניסיון לחסום את כל אלה יהיה ניסיון לחסום את חופש הביטוי, וזוהי החלטה שכל מדינה צריכה להחליט בעצמה.

סין כבר החליטה, ואזרחיה נאלצים לחיות בסוג של ניתוק וירטואלי מהעולם הגלובאלי. המדינות האסלאמיות, שטרם הצטרפו לסין, יותר ממוזמנות. אבל למנוע את חופש הביטוי בהיקף כלל עולמי יהיה שקול ללקיחת צעד אחורה. לא משנה כמה כואב לנו לקרוא "you stinky Jew" כתגובה לפוסט או לסרטון, עולם שלא יאפשר את זה יהיה עולם חסום ומוגבל.

אני יודעת שרוב התגובות הפוגעניות באינטרנט נחסמות, וזה יותר מבסדר, אבל כיוון שאין ביכולתנו לעקוב אחר כל שורה בעלת נימה לא נעימה, עדיף להשאיר את התגובות האלה במרחב הקיברנטי, מאשר לחסום את כל הרשת. לפעמים, כך אני מאמינה, כתיבה של תגובה כזו אונליין מהווה סיפוק עבור אותו אדם שכתב אותה, שאחרת היה פועל מחוץ לרשת…

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן