"חיותה וברל": אפילו המצלמה בוכה

רבקה גור ויוסף כרמון נוגעים ללב בתפקיד זוג קשישים רומנטיקנים, שמדינת ישראל שכחה אותם. סרט כואב, רגיש ולירי, והישג יפה לבמאי והתסריטאי עמיר מנור על סרטו הראשון באורך מלא

"חיותה וברל": אפילו המצלמה בוכה

רבקה גור ויוסף כרמון נוגעים ללב בתפקיד זוג קשישים רומנטיקנים, שמדינת ישראל שכחה אותם. סרט כואב, רגיש ולירי, והישג יפה לבמאי והתסריטאי עמיר מנור על סרטו הראשון באורך מלא

★★★★

הסרט הישראלי, "חיותה וברל", מביא לקדמת המסך זוג קשישים שנשכחו מאחור. הם היו חלוצים, אידאליסטים, רומנטיקנים ואפילו סוציאליסטים, אבל איפשהו במהלך הדרך לא הצליחו להדביק את התקדמות הזמן ולהסתגל לשינויים החברתיים בארץ. לאחר שנים של מאבק והישרדות כלכלית, הם מחליטים להיפרד משגרת היום הקשה, מתקוות שיתופיות לעתיד טוב יותר בארץ ואפילו מתוכנית להקים "מעגל" רווחה בישראל. זוג הקשישים מוקף בסבל פיזי ורוחני עד יומם האחרון.

חיוך של חמלה. כרמון וגור

"חיותה וברל" הוא סרט איטי, קודר וכואב, אך עשיר ומלא בתוכן המציג את הריקנות הדואבת של זקנים, אי שם בדירה בשכונת עוני של תל-אביב.

 זהו סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי והתסריטאי עמיר מנור, שהושפע ממותם של סבו וסבתו לפני מספר שנים. כשהציג את הסרט בפסטיבל ונציה, אמר מנור: "רציתי להגיד משהו על ארצי, אבל היה לי יותר חשוב להגיד משהו על האנשים שארצי שכחה". כפי שמנור ניסח היטב את המשפט הזה, גם הדיאלוגים בסרט מצוינים. "חיותה וברל" אינו סרט מהנה במובן הבידורי, כיוון שהוא מביט באספקלריית הממסד והחברה הישראלית, המייתרים את קשישי הארץ.

השחקנים הראשיים, ברל (יוסף כרמון) וחיותה (רבקה גור) המצויינים, זכו בפרס השחקן והשחקנית הטובים ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, ושניהם היו מועמדים לפרס "אופיר", האוסקר הישראלי, עבור השחקן והשחקנית הטובים ביותר לשנה זו. הם לא זכו, אבל העניקו את אחד הפרסים וזכו לתשואות ממשוכות, כאשר הקהל באולם עמד על רגליו. 

בהופעות אורח קצרצרות מבליחים איתי תורג'מן, ירון ברובינסקי, אפרת בן צור, שי אביבי, אורלי זילברשץ, הגר בן אשר, נתן זהבי ועוד. שחקני המשנה עוזרים לחשוף את האדישות האנושית סביב תופעת הזקנה שבחברה שלנו, ולעיתים אף גורמים להעלות חיוך של חמלה ברגעים הקשים.

תשואות באוסקר הישראלי. גור

ההישג החשוב ביותר בסרט הוא הצילום הנקי והמדויק של גיא רז, בו מבחינים בפרטים הקטנים, בניואנסים – מהקמטים בפניהם של בני הזוג עד לתמונת המאקרו של נפשם הדואבת, החודרת ללב הצופים. התרגום הוויזואלי לרגשותיהם של ברל וחיותה והמרתם לתנועת מצלמה רגישה, שכמעט בוכה יחד עם המתבוננים במסך, מצליחה לצבוע את המסך בעצב ובבדידות חברתית, במגע רגיש ולירי.

הסרט הופק בחברה העצמאית "נורמה הפקות", ויוקרן רק ברשת בתי קולנוע לב.

★★★★

הסרט הישראלי, "חיותה וברל", מביא לקדמת המסך זוג קשישים שנשכחו מאחור. הם היו חלוצים, אידאליסטים, רומנטיקנים ואפילו סוציאליסטים, אבל איפשהו במהלך הדרך לא הצליחו להדביק את התקדמות הזמן ולהסתגל לשינויים החברתיים בארץ. לאחר שנים של מאבק והישרדות כלכלית, הם מחליטים להיפרד משגרת היום הקשה, מתקוות שיתופיות לעתיד טוב יותר בארץ ואפילו מתוכנית להקים "מעגל" רווחה בישראל. זוג הקשישים מוקף בסבל פיזי ורוחני עד יומם האחרון.

חיוך של חמלה. כרמון וגור

"חיותה וברל" הוא סרט איטי, קודר וכואב, אך עשיר ומלא בתוכן המציג את הריקנות הדואבת של זקנים, אי שם בדירה בשכונת עוני של תל-אביב.

 זהו סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי והתסריטאי עמיר מנור, שהושפע ממותם של סבו וסבתו לפני מספר שנים. כשהציג את הסרט בפסטיבל ונציה, אמר מנור: "רציתי להגיד משהו על ארצי, אבל היה לי יותר חשוב להגיד משהו על האנשים שארצי שכחה". כפי שמנור ניסח היטב את המשפט הזה, גם הדיאלוגים בסרט מצוינים. "חיותה וברל" אינו סרט מהנה במובן הבידורי, כיוון שהוא מביט באספקלריית הממסד והחברה הישראלית, המייתרים את קשישי הארץ.

השחקנים הראשיים, ברל (יוסף כרמון) וחיותה (רבקה גור) המצויינים, זכו בפרס השחקן והשחקנית הטובים ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, ושניהם היו מועמדים לפרס "אופיר", האוסקר הישראלי, עבור השחקן והשחקנית הטובים ביותר לשנה זו. הם לא זכו, אבל העניקו את אחד הפרסים וזכו לתשואות ממשוכות, כאשר הקהל באולם עמד על רגליו. 

בהופעות אורח קצרצרות מבליחים איתי תורג'מן, ירון ברובינסקי, אפרת בן צור, שי אביבי, אורלי זילברשץ, הגר בן אשר, נתן זהבי ועוד. שחקני המשנה עוזרים לחשוף את האדישות האנושית סביב תופעת הזקנה שבחברה שלנו, ולעיתים אף גורמים להעלות חיוך של חמלה ברגעים הקשים.

תשואות באוסקר הישראלי. גור

ההישג החשוב ביותר בסרט הוא הצילום הנקי והמדויק של גיא רז, בו מבחינים בפרטים הקטנים, בניואנסים – מהקמטים בפניהם של בני הזוג עד לתמונת המאקרו של נפשם הדואבת, החודרת ללב הצופים. התרגום הוויזואלי לרגשותיהם של ברל וחיותה והמרתם לתנועת מצלמה רגישה, שכמעט בוכה יחד עם המתבוננים במסך, מצליחה לצבוע את המסך בעצב ובבדידות חברתית, במגע רגיש ולירי.

הסרט הופק בחברה העצמאית "נורמה הפקות", ויוקרן רק ברשת בתי קולנוע לב.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן