אדווין וילסון, איש סוכנות הבין המרכזית שהורשע בהברחת נשק ללוב בשנות השמונים, הלך לאחרונה לעולמו בגיל 84. קרייג אמיק, מנהל בית הלוויות בעיר סיאטל שבה התגורר וילסון, לאחר סיבוכים שנגרמו עקב ניתוח להחלפת שסתום לב.

וילסון נולד למשפחת חקלאים ענייה באיידהו. הוא עבד כימאי בצי הסוחר, ולאחר מכן למד לתואר בפסיכולוגיה באוניברסיטת פורטלנד. ב-1953 הצטרף לחיל הנחתים והספיק להשתתף בימים האחרונים של מלחמת קוריאה. הוא הצטין בשירותו, ולאחר שחרורו גוייס לסי.איי.אי, סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית. תפקידו המרכזי בסוכנות היה להקים חברות קש שישמשו כסות להעברות נשק חשאיות שבוצעו על ידי הסוכנות. במהלך עבודתו צבר לעצמו הון אישי רב כתוצאה מעסקים אלה. ב-1971 הועבר למודיעין הצי, ורתם אליו את ניסיונו בסחר בנשק ובשימוש בחברות קש בינלאומיות לצרכים מודיעיניים. הוא פרש רשמית ב-1976, אף הוסיף לנהל מבצעים עבור סוכנות הביון המרכזית, כשהידועה בחברות הקש שניהל עבורה היא "קונסאלטנטס אינטרנשיונל". ככל הידוע, צבר לפחות עשרים מיליון דולר מעסקים אלה, כשבחלקם עדיין המשיך להעביר נשק עבור הסוכנות.

אבל את עיקר פרסומו קנה וילסון בשנות השמונים, כשנודע על חלקו בהברחת הנשק הגדולה ללוב. את קשרי הסחר עם לוב רקם עוד בעשור שקדם לכך. וילסון סיפר כי בכיר בסוכנות, תיאודור שאקלי, הורה לו לצאת ללוב כדי להשגיח מקרוב על פעילותו של הטרוריסט קרלוס, שהתגורר שם באותה תקופה. באותן שנים הייתה לוב שרויה תחת חרם כלכלי בינלאומי, שהוטל עליה בשל מעורבותו של משטר קדאפי בארגון מעשי טרור ברחבי העולם, והיא הייתה מוכנה לשלם כסף רב תמורת כלי נשק ותחמושת. וילסון הפך מעורב במשא ומתן עם הלובים וסיפק להם כלי נשק ומדי צבא. הוא אף גייס חבורה של לוחמי מארינס מנוסים, רובם בוגרי מלחמת וייטנאם, כדי לאמן את צבא לובואת שירותי המודיעין של קדאפי.

הלובים עשו שימוש בווילסון כדי לאמן תאי טרור לייצר מתקני נפץ הטמונים במכשירי רדיו. אחד הארגונים שזכו ללמוד מהידע הרב שלו ושל אנשיו היה "החזית העממית לשחרור פלסטין – המפקדה הכללית", ארגונו של אחמד ג'יבריל. ארגון זה נחשד שהיה מעורב בפיצוץ המטוס מעל העיר הסקוטית לוקרבי ב-1988. ב-1979 ירו הלובים למוות במתנגד משטר בבון, ולאחר מעשה התברר כי האיש נקטל בידי רובה שהוברח על ידי וילסון. שנה לאחר מכן חיסל אחד מהנחתים שגויסו על ידו מתנגד משטר נוסף, הפעם בקולורדו. וילסון הצהיר מאוחר יותר, כי הוא מתנצל על פעולות אלה, וטען כי לא ידע עליהן מראש. לדבריו, גם באותן שנים עבד למעשה עבור הסי.איי.אי וכל פעולותיו נעשו על פי תכנון מגבוה, שמטרתו הייתה להתקרב ללובים ולהוציא מהם מידע מודיעיני רב ערך.

שמו של וילסון נודע בציבור לאחר שנחשפה מעורבותו בהברחת עשרים טונות של חומר נפץ פלסטי ללוב. הייתה זו כמות אדירה של חומרי נפץ, שהייתה שקולה כנגד כל הכמות בה נעשה שימוש ברחבי ארצות הברית בשנה תמימה. וילסון עדיין הוסיף ליצור את הרושם כי הוא עובד עבור הסי.איי.אי, וכך זכה לסיוע מגורמים אמריקניים רבים, הגם שהיה זה מבצע פרטי לחלוטין. חומרי הנפץ יוצרו על ידי חברה בקליפורניה והוחבאו בחביות שבהן בוץ שהופק מהאדמה בקידוחי נפט. לאחר מכן הועלו החביות על מטוס סילון והועברו באמצעותו ללוב.

וילסון היה מעורב בשערורייה נוספת כשחברה שהקים העבירה סיוע צבאי אמריקני למצרים והוציאה לשם כך ממזכירות המדינה במירמה שמונה מיליוני דולרים. תומאס קליינס, בכיר נוסף בסוכנות הביון המרכזית, היה שותף בכיר בחברה הזו. וילסון טען, שגם הגנרל ריצ'ארד סיקורד היה מערוב בחברה זו כשותף שקט, אך סיקורד הכחיש. כיום ברור, כי וילסון, קליינס וסיקורד עבדו כולם יחד בקיץ 1984, שעה שהקולונל אוליבר נורת' יזם את עסקת רכישת הנשק על ידי ארצות הברית והעברתו למורדים הפרו-מערביים בניקרגואה, ה"קונטראס".

חקירה שנפתחה נגד וילסון הובילה להאשמתו בהפרות על חוקי הסחר בנשק. כאשר הוגשו נגדו האישומים, הוא שהה בלוב, ומאחר שידע כי ייעצר עם הגיעו לארה"ב, סירב לחזור אליה. הלובים, מצדם, גילו כלפיו חשדנות רבה, והוא חשש לביטחונו. על רקע זה הצליח הסי.איי.אי לשכנעו, באמצעות איש קשר, לטוס לרפובליקה הדומיניקנית, שבה יהיה בטוח יותר. וילסון טס לסנטו דומינגו, אך נעצר עם רדתו מהמטוס והוסגר מיד לידי האמריקנים.

הוא הועמד לדין ארבע פעמים. וילסון טען כי פעל בשליחות סוכנות הביון המרכזית גם לאחר פרישתו הרשמית ממנה, אך זו הכחישה. הוא נידון לעשרות שנות מאסר, ובסך הכול בילה 22 שנה בכלא. הוא שוחרר ב-2004, ואת השנים האחרונות בילה בביתו בסיאטל.