Skip to content

כמה שנים אפשר לדבר על זה, שעה קדימה, שעה אחורה?

מתחשק לי, כחימום ליום הכיפורים הקרוב לשאת תפילת חרטה גדולה, להכות על לוח ליבי ולומר: אני מתבייש! אני מתחרט! אני לא יודע איפה לקבור את עצמי! רק משום שאני מפונק ואוהב לקום עם הנץ החמה לעמלי, ולפנות ערב לטייל בהרי ירושלים, בגלל זה כל עם ישראל צריך לסבול?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מפעם לפעם, ובעיקר בעשרת ימי תשובה, במסגרת חיבוטי הנפש וההתמרקות לקראת יום הכיפורים, אני נזכר בדברים שאני לא מוכן לעשות יותר: יהיה מה שיהיה, אני לא מוכן עוד לבזבז את זמני על שטויות. חטא גדול הוא לבזבז את הזמן, במיוחד בגילי, שבו הזמן ממילא נעלם בין האצבעות כגרגירי חול יבש. משום כך גזרתי על עצמי שתיקה, שבמסגרתה לא תשמעו ממני מילה על שעון הקיץ. לפני כמה שעות הוא נכנס לתוקפו? שיהיה, אבל בלעדיי.

ברצינות, כמה שנים אפשר לדבר על הדבר הזה, שעה קדימה, שעה אחורה. נכון, בכל העולם החליטו אחרת, אבל הם גויים שונאי ישראל, ואני בגויים לא אתחשב. כמה פעמים אני צריך עוד לכתוב ששעון הקיץ טוב כי זה סתם נעים? אנשים מתפתחים, מתקדמים בחיים, גם לי מגיע. מילה לא. ובכלל – למי איכפת אם זה נעים או לא?

שעון חורף (צייר: יונתן שתיל)
יש ממשלה בירושלים, הם יודעים בדיוק מה טוב! (צייר: יונתן שתיל)

[related-posts title="קיצור תולדות הזמן"]

מתחשק לי, כחימום ליום הכיפורים הקרוב לשאת תפילת חרטה גדולה, להכות על לוח ליבי ולומר: אני מתבייש! אני מתחרט! אני לא יודע איפה לקבור את עצמי! רק משום שאני מפונק ואוהב לקום עם הנץ החמה לעמלי, ולפנות ערב לטייל בהרי ירושלים, בגלל זה כל עם ישראל צריך לסבול? זאת באמת גישה אנוכית ואכזרית. אברכים ותינוקות בית רבן? עוללים ובתולות? מה רע הם עשו? הגיע הזמן שגם אתם, כמוני, תפנימו את זה: יש ממשלה בירושלים, הם יודעים בדיוק מה טוב, אתם יכולים להירגע.הנה – רק לפני שנה מאות אלפים עשו כאן מהפיכה לכאורה. והשנה? דממה. אתם רואים? כולם אדישים, זה לא רק אני. בסך הכל אני לא מוכן לשמוע או להשמיע עוד מילה אחת על שעון הקיץ.

נושאים נוספים המצריכים אדישות וקשיחות אכזרית

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, ההחלטה שלא להוציא מילה על סיום שעון הקיץ לא נשארת מבודדת, ובעצם הימים האלה אני מצרף אליה נושאים נוספים המצריכים אדישות רבתי וקשיחות אכזרית:

אני לא הולך להגיד מילה על כך שהטייקונים מיחזרו את כספנו בלי קץ עד שנשחק לתוך כיסיהם, ומאות אנשים שעובדים עבורם יעופו מעבודתם לאלתר. לא איכפת לי מהתנהגות הממשלה בעניין התקציב, ומהעימות עם ארצות הברית. בטלוויזיה אני רואה רק כדורגל, ובאינטרנט קורא טורים מצועפים של חברי הפייסבוק שלי. לא תשמעו ממני מילה על תג מחיר ולא על מחירו של התג, שישרפו מסגדים ומנזרים, אני לא חייב לסחוב את כל העולם על הכתפיים, בטח לא את המנוולים האלה, אני בעניין של רונלדו ומסי יותר מאשר בדברי ההגות של השר להגנת העורף או שרת התרבות. לא תשמעו ממני ציוץ על מערכת החינוך, ואפילו לא רמז על האלימות בכבישים.

אומרים שהריחוק הזה הוא סגולה לאריכות ימים, ובגילי פוזלים לאריכות הזאת ומנסים להתחבב עליה. אני מוכן ומזומן להתפלל עם העבריינים, נדריי אינן נדרים, ושבועותיי אינן שבועות, המהפכות היו וחלפו, לי לא איכפת, לאף אחד אחר לא איכפת, אפשר להזיז את השעון גם שעתיים לאחור, השמש תשקע כבר בשלוש, הלבנה תזרח בשתים בצהריים, איזה כיף יהיה, סוף סוף יש קונצנזוס וההחלטות מתקבלות בשיקול דעת ובשקיפות מלאה: כך הן מתקבלות בעניין שעון הקיץ, וכך גם בעניין מלחמה קטנה במרחק 2,000 קילומטריםמכאן, הממשלה אמרה אז הממשלה יודעת, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים, כך אומרים, את רוע הגזירה.

גמר חתימה טובה!

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן