Skip to content

סטטוס "אין א ריליישנשיפ" או שלט "זהירות, חבר נושך!"

יש לתגית המתנוססת מתחת התמונה הרבה יותר מאגו. יש פה דירבון עולמי-חברתי-פייסבוקי לזוגיות ועידוד נורמות באמצעי שהוא כביכול שלנו, במגרש המשחקים הביתי הממוחשב
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

סוף סוף הגענו לתחושת הנינוחות המרגיעה, הוא שלי ואני שלו, זוגיות נינוחה. אז למה לי לפרסם את זה בפייסבוק שכל העולם יידע?

תגידו, שאלתם את עצמכם פעם מה בעצם אנחנו מנסים להשיג באמצעות אותו ססטוס / עדכון בפרטינו האישיים בפייס? מה זה בעצם אומר עלינו? ומה מניע אותנו לעשות את זה?
האם אלה התגובות של חברינו הווירטואליים שכבר מיומנים במחמאות בנושאי זוגיות ותינוקות, מדוע ה"מהממים" הזה בתגובה שמתחת לעדכון "in a relationship" כל כך חשוב לנו?

יחסים ממוחשבים (צילום: FreeDigitalPhotos.net)

כל התגובתיות הזו היא אישור חברתי של "כל הכבוד, אתה בדרך הנכונה" – מי אמר? אנשים שחיים בתוך מחשב? אולי אנחנו מתפתים להגדרות פייסבוקיות בנושא מערכות יחסים כי זה מנפח את האגו, אולי מעצם העובדה שכשאנחנו "אינ-א-ריליישנשיפ" עם לב ורוד בצד, זה אוטומטית הופך אותנו ליותר טובים, כי יש מי שרוצה בנו? אולי זו סתם רברבנות לשמה, אבל כיוון שכולם עושים את זה, אז זה הפך בסדר ומקובל?

נראה כי כל התשובות נכונות. הפייסבוק מעודד אגו, ואפילו אגו טריפ של להעלות תמונות, סטטוסים ועוד, שהם בעצם תחנונים של "תראו אותי!" "אני כאן" "אני מבלה" "אני יפה" ו"יש לי חיים", "יש לי חברים". מביני דבר יידעו לקרוא מבעד לפוסטים ויגידו שככל שאתה מעלה יותר בפיד, המסקנה היא אחרת – אין לך חיים, גם לא חברים, אחרת כבר היית אצלם בבית, או שאתה כבר אצלם בבית, מתעדכן במחשב, ולמעשה אתה מעדיף להיות עם החברים הווירטואליים שלך.

אני חושבת שיש לתגית המתנוססת בראש העמוד מתחת התמונה הרבה יותר מאגו. יש פה דירבון עולמי-חברתי-פייסבוקי לזוגיות ועידוד נורמות באמצעי שהוא כביכול שלנו, במגרש המשחקים הביתי הממוחשב. גם ככה נראה שלאט לאט, בזהירות אבל בטוח, אנחנו ממירים את החיים שלנו לחיים אינטרנטיים, המתנהלים על צג המחשב שלנו ושל כולם. מאבדים את האישיות המשתנה בהתאם להגדרות המשחק, שכבר הפך להרבה יותר ממשחק.

אבל שימו לרגע קונספירציות בצד, ונחזיר את הכוח לידים שלנו. ה"אינ-א-ריליישנשיפ" הוא למעשה שלט "אין כניסה" או "אל תתקרבו" / "זהירות חבר נושך". זוהי בעצם השיטה שלנו להודיע לאחרים שהבחור/ה שלנו ואין להם מה לפלרטט איתו/ה. רכושנות גרידא. כי בעולם אינטרנטי, בו הוודאות גם היא הולכת לאיבוד, זה המעט שיש ביכולתנו לעשות כדי להשאיר את בן/בת הזוג איתנו, במחוזותינו.

אפשר גם לתלות כזה שלט ולהרחיק אנשים סתם אם לא בא לך שיתחילו איתך, סטייל הענק ועמוד הפייסבוק שלו, ואבוי לזר שיזרוק כדור של רמז, נידנוד, קריצה או חלילה מילה כתובה על הדף הריק שלו/ה.

תסלחו לי, חברים, לפעמים עצוב לי שאנחנו חיים בכזאת קהילה. גם אם אין לי משולש אזהרה על הקיר, זה לא אומר שאני פנויה.

קצת לפני סיום שאלה: אם לבויפרנד שלי אין פייסבוק, האם נכון או לא נכון להעלות את הסטטוס המיוחל, זה שירגיע את ההורים, החברים והמשפחה ויצהיר בריש גלי שגם אני נורמלית כמו כולם, או שאראה פאתטית אם אין בנמצא לינק לאותו בן זוג, ואולי אני בכלל מבלפת?

ואם יש לו פייסבוק, אבל גם שעון חול וירטואלי, והוא חושב שברגע שנצא בהצהרות החול יתחיל לזרום ולנבא את סוף הריליישנשיפ שלנו?

בקיצור, עד כמה זה הכרחי, כל עניין ה"אינ-א-ריליישנשיפ" הזה? שווה ללחוץ עליו?

בכלל לא, אם תשאלו אותי. אני יודעת שזה כבר ממש לא פופולרי, אבל אני מעדיפה לנהל את היחסים שלי בעולם האמיתי.

צילום אילוסטרציה: FreeDigitalPhotos.net
error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן