עובדת שיטור עירוני בעיר פתח תקווה תפוצה בסכום של 55 אלף שקל על ידי מעסיקתה חברת "תום אבטחה בע"מ", מכיוון שהפלתה אותה על רקע מגדר ולא שיבצה אותה בסיורי ג'יפים.

השופט אילן איטח מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שקיבל את התביעה, קבע כי הסיבה היחידה בגינה לא שובצה התובעת לסיורים הרכובים נובעת מאפלייתה מחמת מינה.

"עדותה המהימנה של התובעת, כמו גם תמליל השיחה עם מנהל הנתבעת, מראים באופן חד-משמעי, כי מנהל הפרויקט מטעם העירייה הורה לנתבעת לא לשבץ נשים למשמרות הסיור הרכוב. אין זה משנה אם ההוראה הייתה של העירייה או של המעסיקה, התוצאה היא אותה תוצאה – התובעת לא שובצה לסיור ברכב רק מכיוון שהיא אישה," כתב השופט בפסק דינו..

"ההפליה שחוותה התובעת נעוצה עמוקות בסטריאוטיפ המגדרי. מצער לגלות שבתקופה בה נשים משרתות כטייסות, כלוחמות וכמאבטחות מגלות את יכולותיהן וכישוריהן בכל שדה ושדה חברתי, עדיין נמצאים להן 'כיסי עבר' חשוכים (ומעטים יש לקוות) שמקומם לא יכירם בחברה בת תרבות…", כתב השופט, "במקרה זה נהיה מוכנים להניח, כי האפליה שנקטה הנתבעת היתה פרי 'אילוץ' מצד ה'לקוח' ולא פרי כוונתה המקורית היא. אלא שבכל הכבוד, איננו סבורים שיש בכך משום 'נסיבה מקלה'…"

לפיכך נפסק, כי הנתבעת תפצה את התובעת ב-55,000 שקל, וכן תשלם לה הוצאות משפט של 3,000 שקל ו-12,000 שקל נוספים בגין שכר טרחתו של עורך דינה.

תחילתה של הפרשה בהתקשרות של עיריית פתח תקווה עם חברת האבטחה תום אבטחה בע"מ, לשם הקמת שירות שיטור עירוני בעיר, במסגרתו הפעילה שישה סיורים לאורך היממה, וסיור רגלי אחד בשוק העירוני בשעות הבוקר.

לטענת העובדת, שהתקבלה לתפקיד סיירת יחד עם 16 עובדים נוספים ממין זכר, היא היחידה שלא הורשתה לצאת לסיורים הרכובים, ושובצה אך ורק לסיור הרגלי בשוק. לטענתה, כששאלה מדוע לא משבצים אותה לסיור הרכוב, נענתה על ידי אחראי המשמרת, כי מנהלי הפרויקט אינם מעוניינים כי אישה תנהג בג'יפ.

עוד טענה העובדת, כי היא היחידה מבין כל הסיירים, שנדרשה לעבור מבחן נהיגה על רכב הסיור, כדי לבחון את התמצאותה במרחב, אלא שגם לאחר שעברה את המבחן, לא שובצה בסיורים הרכובים, ולפיכך התקשרה למנהל החברה בדרישה לעבוד בסיורים אלה, אולם הוא דרש ממנה לעבור מבחן נהיגה נוסף.

משסירבה לעבור את מבחן הנהיגה השני, ופניותיה למעסיקה לא נענו, הגישה, כאמור תביעה לפיצוי לביה"ד האזורי לעבודה בת"א.