Skip to content

דברים שאפשר לעשות רק כשאיש לא רואה

תינוקת בת שלושה חודשים כלואה עם אִמה, שנחטפה בידי סוחרי בני אדם. האם מספרת שהתינוקת למדה מן החוטפים: היא מלטפת את פני אִמה בעדינות ואז לפתע סוטרת לה בכוח, בדיוק כפי שנהג בה המבריח
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

יש דברים שאפשר לעשות כשלא רואים. למשל, לעצור תינוקת בת שנה ושלושה חודשים לתקופה של שלוש שנים. פגשנו את אמבט* הקטנה אתמול בכלא סהרונים. תינוקת פעלתנית בבגד אדום בזרועות אִמה. ישבנו בחום מעיק של למעלה משלושים מעלות במשך שעה ארוכה ובזמן שראיינו את אִמה, ניסתה אבמט הקטנה לשעשע את עצמה מסביבנו. מהדסת בהנאה של מי שגילתה את ההליכה לא מזמן, נשכבת על הבטן כדי להציץ מתחת לקראוון, סורקת את הרצפה, אולי יימצא שם איזה שעשוע בשבילה.

הן נמצאות בכלא הזה, המוקף גדרות, מגדלי שמירה ותיל כבר יותר משלושה חודשים. כלואות באוהל עם עוד שש נשים ושישה ילדים. ספק אם אִמה של אמבט, בת 23 בסך הכול, יודעת שכאן הן צפויות להעביר את שלוש השנים הבאות של חייהן.

מתקן הכליאה סהרונים (צילום: לסה פסה)

אמבט ואִמה זביב* כלואות בגין "הסתננות לישראל". בחודש ינואר השנה תוקן החוק כדי לאפשר מעצר מנהלי של "מסתננים" למשך תקופה של שלוש שנים. הכול לצורך הרתעה של "מסתננים" עתידיים מלהגיע לישראל. אלא שזביב, אִמה של אמבט, מעולם לא רצתה ולא התכוונה להגיע לישראל. זביב נולדה בכפר קטן באריתריאה. שם הכירה את בעלה, ושם נישאה. בעלה של זביב גויס לצבא וזביב נותרה בכפר, מתפרנסת בקושי רב ממכירת מזון. את בעלה ראתה רק פעם בחצי שנה. בעת שהיתה בחודש השישי להיריונה עזב בעלה את משמרתו וערק לסודן, שם הוא נמצא גם היום. לאחר הולדת בתה, עזבה זביב את אריתריאה עם בתה הקטנה במטרה להתאחד עם בעלה בסודן. בסמוך לאחר חציית הגבול נחטפו השתיים באיומי נשק על ידי מבריחים, ושם החל מסע ארוך ומייסר.

זביב ואמבט הועברו מיד ליד במסע הארוך לסיני. לעתים נסעו בשכיבה בארגזי מטען של מכוניות, לפעמים בבטן סירות, אנשים מבוגרים שהיו עמן התקשו לעמוד בתנאים הקשים והתעלפו, לא ברור כיצד שרדה אמבט הקטנה. לבסוף הובאו למחנה מבריחים בסיני. רגליה של זביב הושמו באזיקים ושם החלו החוטפים לדרוש כופר בסך 25 אלף דולר מאת משפחתן עבור שחרורן.

כאן הפכה התינוקת מגן לאִמה. בזמן שנשים אחרות נאנסו ועברו התעללות מינית, ספגה זביב "רק" מכות והלקאות. החוטפים נהגו לטלטל את אמבט הקטנה לנגד עיני אִמה מבעד לחלון ולאיים להשליכה, או לסטור לה כשבכתה. זביב מספרת שאמבט למדה מן החוטפים: היא מלטפת את פני אִמה בעדינות ואז לפתע סוטרת לה בכוח, בדיוק כפי שנהג בה המבריח.

הן שהו שם כחמישה חודשים ארוכים, סביבן מתו חלק מן העצורים מן ההתעללות והתנאים הקשים, אך לבסוף, לאחר שמשפחתה מכרה את כל רכושה, שוחררו השתיים. עם חציית הגבול לישראל הובהלה אמבט הקטנה לסורוקה שכן סבלה מתשישות ומתת-תזונה. כעת היא עם אִמה בכלא סהרונים והעתיד שנפרש לפניה מבהיל: זו תינוקת שלא תדע טעמו של חופש, של טיול בפארק או בחוף הים. בשנים הקרובות היא תשב פה עם אִמה מאחורי סורגים, קורבן למדיניות כללית שנוקטת מדינת ישראל, בלי שיש לה או לאִמה כל קשר לדבר. ספק אם תכיר את אביה שבסודן או אם תוכל להתאחד עמו בעתיד. יהיה מעניין לראות איזו התנהגות תאמץ לעצמה בעקבות הכלא הישראלי.

כשנפרדנו היא הפריחה אלינו נשיקות, למזלה היא צעירה מכדי להבין את שצפוי לה.

(* השמות בדויים)

[related-posts]

המאמר פורסם ב"laissez passer". הכותבת היא עורכת דין, ראש התכנית לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב 

1 Comment

  1. ronen
    30 בספטמבר 2012 @ 22:28

    נחטפה בסודאן והובאה בכח דרך מצריים עד ישראל???
    איזה עוד סיפורים הזויים תביאו?

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן