אחוז ההצבעה צפוי לזנק בעשׂרה אחוזים ויותר - לפחות עוד עשרה מנדטים על השולחן. 28 מנדטים של קדימה נמצאים על כף המאזניים. 758,032 איש ואישה שהצביעו לקדימה בבחירות הקודמות הם קולות צפים. לדעתי, חזרת העבודה לשלטון אפשרית כבר לאחר הבחירות הבאות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
ראשית דבר, גילוי נאות: כותב שורות אלה חבר במפלגת העבודה, רוצה לראות בחזרתה לשלטון, ומאמין שחילופי שלטון כאלה יוכלו להניע מהלך תיקון, שיבטיח את המשך קיומה של מדינת ישׂראל ברווחה, כבוד וביטחון, לפחות עוד שניים-שלושה דורות.
כתומך מפלגת העבודה, הבעתי באחרונה את דעתי לרוב כי חזרת העבודה לשלטון – מהפך! – אפשרית כבר לאחר הבחירות הבאות. דעה זו נתקלת ברוב המקרים (לא בכולם) בהשתאות ובחוסר אמונה יסודי וגורף. כתשובה לתגובות אלה נכתבים הדברים הבאים.
נקודת המוצא לקראת הבחירות הבאות היא חלוקת המנדטים בכנסת הנוכחית (ה-18). השאלה הראשונה העולה על שולחן הניתוחים היא, כמובן, קדימה. הולדתה של קדימה במשבר הגדול שנוצר סביב הנסיגה מרצועת עזה, באמצע העשׂור הקודם. קדימה נולדה מתוך פרישה המונית של תומכי-התנתקות מהליכוד, בראשות ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בתוספת פרישה מקבילה מתוך מפלגת העבודה, בראשות נשׂיא המדינה כיום, שמעון פרס. באחרונה הצליח שאול מופז לדרדר מפלגה שניצחה לכאורה בבחירות הקודמות אל ספו של אחוז החסימה. המשמעות המיידית לקראת הבחירות הבאות: 28 מנדטים של קדימה נמצאים על כף המאזניים. 758,032 איש ואישה שהצביעו לקדימה בבחירות הקודמות הם כרגע בבחינת קולות צפים.
הנושׂא השני בחשיבותו נוגע לאחוזי ההשתתפות בבחירות הכלליות. מאז הבחירות לכנסת השביעית (1969), הראשונות לאחר מלחמת ששת הימים, ועד אלה לכנסת ה-15 (1999), עמד אחוז ההצבעה הממוצע באופן יציב על כ-78%. מאז קריסת הסכמי אוסלו והאינתיפאדה השניה צנחו אחוזי ההצבעה באופן תלול לממוצע של כ-65%, וזאת מבלי לכלול את אחוזי ההצבעה לבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001 (שרון נגד ברק) – 62.3%.
כאן יש לומר שני דברים. ראשית: בעיית הכיבוש עדיין לא נפתרה ולא קרובה להיפתר. המצב הבסיסי שהיה קיים בבחירות לכנסות 7-15 בעינו עומד. שנית, יש להביא בחשבון את אירועי המחאה הגדולה בקיץ שעבר, שהיו בבחינת שעון מעורר צלול ורענן עבור הדור מוכה ההלם שלנו. אם די בקיץ המחאה כדי לתקן את העיוות בשיעורי ההצבעה שגרמו קריסת הסכם אוסלו והאינתיפאדה השנייה, הרי שאחוז ההצבעה צפוי לזנק בעשׂרה אחוזים ויותר. במילים אחרות, לפחות עוד 10 מנדטים (ואולי יותר) על השולחן.
למפלגת עם שלם של הרב אמסלם יש סיכוי למשוך קולות
גורם שלישי, שלדעתי לא זוכה למלא ההערכה לה הוא ראוי, הוא מפלגת עם שלם, של הרב חיים אמסלם. בסיס ההצבעה הטבעי של מפלגה זו מגיע בראש ובראשונה על חשבון ש"ס, אך יש לו סיכוי למשוך קולות גם ממצביעי/ות הליכוד בציבור המסורתי (ויש הרבה כאלה), כמו גם מחוגים חרדיים אחרים. סוד קטן הוא שההנהגה הפוליטית החרדית לא מיטיבה לענות על מצוקות המגזר שהיא מייצגת (והיא אינה יוצאת דופן בזה, כמובן). בתנאים של הצבעה חשאית, תוכל מפלגת עם שלם, שהיא לא רק תורנית אלא אפילו בהנהגה חרדית, להפוך לאבן מושכת לקולות מחאה. קולות אלה לא יופיעו בסקרים, אלא ביום הבחירות עצמו. מה יהיה המספר בערבו של יום, קשה לומר.
כך או כך, יוצא מכל זה שלקראת הבחירות הבאות יש 40 או יותר מנדטים, שהם כרגע קולות צפים. בתנאים כאלה, אפשרי בהחלט להביא מהפך!
משום מה, רווח בקרב השׂמאל הלך רוח לפיו ביבי הוא "בלתי-מנוצח"
ובכל זאת, מכשול גדול עומד בדרך – מכשול האמונה. משום מה, רווח בקרב השׂמאל הלך רוח לפיו ביבי הוא "בלתי-מנוצח", ואילו מצביעי/ות הליכוד שומרות ושומרים על נאמנות בלתי-מתפשרת למפלגה. "הליכוד הוא בית, ובית לא עוזבים" וכל זה. אלא שכפי שהראה באחרונה אבישי מתיה (Avishai Matia בפייסבוק), מדובר בתפישה שגויה לגמרי. רק לפני שתי מערכות בחירות, ב-2006, צנח הליכוד מ-38 מנדטים (שׂיא כוחו מאז הניסוי בבחירות ישירות לראשות הממשלה באמצע שנות ה-90) ל-12, המפלה הגדולה ביותר מאז יסוד המפלגה. מאלפת לא פחות הדוגמה מ-1999, אז צנח הליכוד מ-32 מנדטים ל-19, בתגובה לכהונתו הראשונה של נתניהו כראש ממשלה.
כל זה לא מבטיח, כמובן, דבר לגבי כמות הקולות הצפים שתעבור ביום בחירה למפלגת העבודה, או לגוש השׂמאל בכלל. ראש הממשלה יכול להפוך הכל על פיו ברגע אחד באמצעות תקיפה באיראן, ומה יקרה אז מי ישורנו. הצלחה, או תדמית של הצלחה, עלולה להביא לגל פטריוטיזם מקומי, שיישׂא את נתניהו על כנפיו לכהונה נוספת. מצד שני, הכרזה של נשׂיא איראן על קיומה של תוכנית הגרעין, שתשודר על רקע דיווחים מבתי הטייסים השבויים, בתי חולים שיקרסו מעומס הנפגעים ושירותי הצלה שיקרסו נוכח הריסות בתים ושׂרפות יערות, עלולים להביא לכעס ציבורי שינחיל לליכוד עוד מפלה מהדהדת.
מכיוון אחר, קשה לחזות מה תהיה הצלחתם של לפיד-אולמרט. ידיעות אחרונות ו-ynet יעניקו סיקור תקשורתי אוהד במיוחד, וידיים נעלמות תשלופנה ארנקים שמנים מכיסים עמוקים למימון מערכת הבחירות. ובכל זאת, יש כאן חלון הזדמנויות עבור מפלגת העבודה, לחזור ולהוביל את המדינה לימים טובים יותר, כפי שעשׂתה, בגלגוליה השונים, לקראת קום המדינה ובעשׂורים הראשונים לקיומה. כיצד? נושׂא לטור אחר.
|
בחירות לכנסת ה…. |
אחוז הצבעה |
מנדטים לליכוד |
|
1 (1949) |
87 |
|
|
2 (1951) |
75 |
|
|
3 (1955) |
80.6 |
|
|
4 (1959) |
81.6 |
|
|
5 (1961) |
79.2 |
|
|
6 (1965) |
83 |
|
|
7 (1969) |
78.2 |
|
|
8 (1973) |
78.6 |
39 (מערך 51) |
|
9 (1977) |
79.2 |
43 |
|
10 (1981) |
78.5 |
48 |
|
11 (1984) |
78 |
41 |
|
12 (1988) |
79.7 |
40 |
|
13 (1992) |
77 |
32 |
|
14 (1996) |
79.3 |
32 |
|
15 (1999) |
78.7 |
19 |
|
16 (2003) |
67 |
38 |
|
17 (2006) |
63.5 |
12 |
|
18 (2009) |
64.7 |
27 |
2001: בחירות מיוחדות לראשות הממשלה (שרון-ברק) 62.3%
____________________________________________________________________________
ד"ר אוֹרי אמיתי הוא מרצה בחוג להיסטוריא כללית, אוניברסיטת חיפה.