בחדר ארוך וצר, בגלריה "ליאונרדו" בבית התנועה הקיבוצית בתל אביב, מצאתי אתנחתה נפלאה, שאיפשרה לי  לגלוש במנהרת הזמן ולהתרפק על ימי ילדותי, על אגדות ילדים מקסימות שבהן תמיד הרעים נענשו, הטובים ניצחו וחיו באושר ועושר עד עולם. גלישה נהדרת למבוגר ומפגש לילד עם עולם נפלא.

התערוכה הצנועה כללה מספר לא גדול של יצירות של בוגרי הקורסים לאיור בהנחיית יאנה בוקלר. נושא התערוכה: אגדות ילדים. העבודות נוצרו בטכניקות שונות, קולאז', אקוורל, גואש ועוד. 

מצאתי עצמי מרותקת בעיקר לשישה איורים של קרובת משפחתי אלינור קולומבוס, המכונה פיצ'י. ידעתי שהיא עוסקת בנושאים הקשורים לחינוך הגיל הרך, אך לא ידעתי עד כמה רבגונית היא. האיורים גילו פן נוסף באישיותה ובכשרונותיה. איורים מרהיבים בצבעוניותם ובתוכנם, כל איור אגדה אחרת.

המוזיקאים מברמן ("מקהלת החיות"), אגדה מאת האחים גרים, הוא קולאז' יפהפה של בעלי חיים.

היצירה Puff the magic dragon  מבוססת  על השיר המפורסם של שלישיית פיטר, פול ומרי.

יצירה מקסימה אחרת מבוססת על האגדה רפונזל, ממעשיות האחים גרים.

היצירה תיבת נוח מאיירת את התקשורת בין החיות השונות, כמו קשר העין בין הג'ירף והדג, היחיד שנמצא במים ולא על התיבה.

אגדת כיפה אדומה צוירה בעפרונות צבעוניים, כאשר כל הקווים נוטים לכיוון אחד.

היצירות הצבעוניות והתמימות האירו את הגלריה הצרה והאפורה, כאילו רמזו שאפשר וכדאי להוציא אותן למקום גדול ומואר יותר. ויותר מזה: אולי שאת החיבה שבין החיות השונות מן האגדות יכולים בני האדם לחקות.

אלינור, אישה קטנה מלאה כרימון, חייכנית עם עיניים מאירות, זכתה מצד בן זוגי לכינוי "סופגניה". גם כינוייה, "פיצ'י", משמעו אפרסק, פרי אהוב עליי ביותר, אם כי סופגניה מתאימה לה לא פחות – מתוקה, רכה, עם קישור לחג  האורות.

פיצ'י שוחרת מוזיקה ואמנות ומוצאת זמן לבישולים ולניהול ביתה בענתות. היא נשואה לבן דודי, עמי קולומבוס, רואה חשבון במקצועו, שגם שימש יו"ר מצטיין של אגודת חולי סיסטיק פיברוזיס (CF) ונסע בתוקף תפקידו לשליחויות בחו"ל כדי לקדם את מודעות הנושא ולגייס תרומות לחקר המחלה ולמציאת תרופות חדשות.

עמי נחשב לחולה המבוגר ביותר בעולם ומשמש דוגמה נפלאה, אור ותקווה לחולים במחלה זו. הסיסמה של האגודה לסיסטיק פיברוזיס היא "אנו צריכים לקנות אוויר שאתם נושמים בחינם". חלק מן האוויר שעמי נושם הוא ללא ספק של "פיצ'י" שלו, ואילו היא מתעודדת מתעצומות הנפש שלו. דמות מקסימה  ומעיין בלתי נדלה של אנרגיה ויצירה.

מאחורי יד האמן של פיצ'י יש גם מטען השכלתי ויישומי מכובד. יש לה תואר ראשון בקלינאות תקשורת מאוניברסיטת אינדיאנה ושני תארי מאסטר, האחד בחינוך לגיל הרך מבוסטון והשני בלימודי אמנות יהודית במכון שכטר למדעי היהדות, עם פרס הצטיינות. באמתחתה  עשרות השתלמויות, כולל קורס הסמכה להוראה בישראל למורים עולים במקצועות עבריים, קורס אמנות הסיפור בבית אריאלה, אמנות וחינוך בסמינר הקיבוצים בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה ועוד.

בפועל היתה מדריכה ומרצה במכון כרמל, המרכז הבינלאומי להכשרה ע"י גולדה מאיר בחיפה, יועצת וכותבת תוכניות לימוד בפרויקט של הג'וינט בפיתוח גני ילדים יהודיים והכשרת גננות במדינות חבר העמים.  משנת 2001 היא מדריכה פדגוגית לגננות תל"י (תגבור לימודי יהדות) במכון שכטר.

פיצ'י נשלחה מספר פעמים לבנגקוק, תאילנד, להעברת קורס בנושא הגיל הרך, שלוש פעמים לפיליפינים,  שם העבירה סדנאות בנושא חשיבה ביקורתית ויצירתית בגיל הרך, וגם נשלחה לארה"ב כמורה/שגרירה מטעם הסוכנות היהודית, שם העבירה סדנאות לצוות של גני ילדים יהודיים בסטנפורד, קונטיקט.

ב-1979, השנה הבינלאומית של הילד בגיל הרך, ביקש ממנה מכון כרמל לכתוב ספר באנגלית קלה על הדרכה לגננות בארצות מתפתחות, וכך מצאה פיצ'י את עצמה עם שני הריונות – הריון הספר והריון בנה. ואכן, באותה שנה היו שתי לידות מוצלחות, הראשונה לידת בנה מיכה, והשנייה לידת הספר מטעם מכון כרמל, שכותרתו IS IT TOMORROW YET? (האם כבר הגיע מחר?). הספר תורגם לחמש שפות, 200 עותקים נרכשו ע"י האו"ם ועותק אחד נמסר במתנה לג'יהאן סאדאת. ב-2002 פורסם ספר נוסף של אלינור, "ושמחת בחגיך", ספר הדרכה לגננות בגני ילדים יהודיים בחבר העמים (יצא לאור בתרגום רוסי מטעם המחלקה הרוסית של הג'וינט).

התערוכה המלבבת של אגדות ילדים היא התחלה חדשה של חלום נוסף של פיצ'י:  כתיבה ואיור של ספר ילדים. אין לי ספק שהוא יקרום עור וגידים בעתיד הקרוב.

[related-posts title="כתבת קודמת מאת שיה מלכין"]

__________________________________________________________________________________________________

שיה מלכין היא יו"ר בית הויז מיסודה של ויצ"ו העולמית המשמש אכסניה וסדנאות למפגשים בנושאים בשרות הקהילה. חברת הוועד המנהל של ויצ"ו העולמית, בעבר שחקנית תיאטרון ומוזיקאית.