Skip to content

תערוכה חדשה: מה מתבשל במטבח של סיגלית לנדאו

בתערוכתה האישית ביותר עד היום נוגעת סיגלית לנדאו בכאב ובגעגוע, וחושפת סיפורי חיים מרתקים של נשים, שקולן בוקע מתוך תנור בישול. בתערוכה, שנפתחה במוזיאון הנגב בבאר-שבע, מוצג לראשונה פסלה הגדול ביותר של לנדאו – "מקלט", לפני שימריא למרסיי, בירת התרבות ב-2013
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
"זיכרונות אהבה". לנדאו. צילום: אלדד קרין, ויקיפדיה

שבע שנים לאחר תערוכתה  "הפתרון האינסופי" בביתן הלנה רובינשטיין של מוזיאון תל אביב, ולאחר שהציגה תערוכות יחיד באירופה ובארה"ב וייצגה את ישראל בביאנלה בוונציה ב-2011, מציגה סיגלית לנדאו  תערוכת יחיד במוזיאון הנגב לאמנות בעיר העתיקה בבאר שבע.

את ההשראה לשמה של  התערוכה, "קריאטידה", שאבה  לנדאו מהקריאטידות, אותן דמויות נשים בפסלים הקלאסיים במקדשים היווניים, הנושאות על ראשן את גג הבית, אם לא את הבית כולו.

החיבור בין תקרה ורצפה, כמו גם נושא הבית, הופיעו כבר בעבר בעבודתה של לנדאו. אולם תערוכה זו, האישית ביותר שלה עד היום, נוגעת גם בהקשרים אישיים ומשפחתיים שלה, וחושפת זיכרונות כאובים של יתמות, שכול ופרידה. התערוכה כוללת פסלים, מיצבים, עבודות וידיאו וקול – סיפורי חיים מרתקים.

בתערוכה נחשף לראשונה הפסל "מקלט" (2011), פסלה הגדול ביותר של לנדאו עד כה, העשוי ברונזה, שמתנשא לגובה של כמעט -5 מטר. הפסל, שנבנה לפי דגם של מקלט ישן, כמו נעקר ממקומו המקורי ברחוב לוינסקי בדרום תל אביב, ועולה כולו על פני האדמה בתפקיד חדש, מטאפורי, בחצר המוזיאון בעיר העתיקה, בין שני מבנים היסטוריים הבולטים בעיצובם האדריכלי מן התקופה העות'מאנית. לאחר התערוכה הפסל ייצר למרסיי, שתהיה בירת התרבות של אירופה בשנת 2013. 

               

דימוי חדש למקלט הישן. "מקלט". צילום: יותם פרום, באדיבות סיגלית לנדאו

                                                                           

דליה מנור, מנהלת המוזיאון ואוצרת התערוכה: "הנכונות שלנו לתמוך בהצגת הפסל 'מקלט' הייתה העוגן להתגבשות התערוכה סביב מוטיב הבית והאישה. זוהי בלי ספק התערוכה המורכבת והשאפתנית שלנו עד היום".

בקומת הקרקע של המוזיאון מוצגים  פסלי דמויות נשים מעיסת נייר וברונזה, שיצרה לנדאו בעשור האחרון מאז תערוכתה פורצת הדרך The Country בגלריה אלון שגב ועד היום. המפגש המחודש עם הדמויות מציע הזדמנות נדירה להתבונן בהתפתחותה האמנותית של לנדאו בפיסול.  

"ארבע אימהות". צילום: יותם פרום. באדיבות סטודיו סיגלית לנדאו

בתערוכה מציגה לנדאו לראשונה בישראל מיצב ועבודת סאונד שנוצרו ב-2007 לתערוכת יחיד גדולה בברלין. החלל בקומה השנייה של המוזיאון הוסב ל"מטבח" ול"סלון" של דירת שיכון טיפוסית משנות ה-60-70 עם פריטים שבחלקם נמצאו ובחלקם שוחזרו.

מן התנור שבמטבח, ביצירה "ארבע אימהות", בוקעים קולות של ארבע נשים, שמספרות את סיפור חייהן, תוך כדי שירה, ותיאורי מתכונים של מאכלים שהביאו מהארצות שבהן נולדו. הנשים, כולן דמויות משמעותיות בחייה של לנדאו, הוקלטו בנפרד, אך קולותיהן מתחברים בחלל הקומה השנייה של המוזיאון לשיחה רבת קולות.

הקהל מוזמן לווסת את עוצמת הקול ולשלוט בבחירת הקול של דמות אחת או אחרת, באמצעות כפתורים שנמצאים על שרפרפי עץ סמוך לתנור, בדומה לאלה המווסתים את עוצמת האש במבערים של תנור הגז הביתי.

סיגלית לנדאו: "התערוכה הזו עבורי היא מפגש מוחשי בין זמנים ופרויקטים, דמויות, פסלים וקולות של נשים. מחוות, תנוחות, מחוללות, מאכלסות את הקומה התחתונה. ומטבח שוקק דיבור ושיחה של נשים אשר שרדו את הנשייה ואת הנשיות בקומה השנייה. דודי, ששמו היה ישראל לנדאו, אחי אבי, ניצול שואה ויוצא עליית הנוער, מאכלס, על ידי כתיבה על חייו הקצרים, את סלון הבית הריק מאדם וממלא אותי בזיכרונותיו האחרונים. זיכרונות אהבה".

בתערוכה מוצגת גם לראשונה בישראל עבודת הווידאו "עץ עומד" (2012), שצולמה במטעי הזיתים של קיבוץ רביבים בנגב. את התערוכה מלווה ספר אמן של סיגלית לנדאו בעיצובה הגרפי של מיכל סהר. בחוה"מ מתקיימות במוזיאון סדנאות יצירה לכל המשפחה בהשראת התערוכה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן