עתירה נגד כליאת מבקשי המקלט מסודאן

אתמול (ד') הוגשה עתירה נגד כליאתם של מבקשי המקלט מסודאן השוהים בישראל. נציבות האו"ם לפליטים: "להצהרות בהן נטען כי אזרחי סודאן החיים בישראל אינם פליטים אין בסיס עובדתי או חוקי"

עתירה נגד כליאת מבקשי המקלט מסודאן

אתמול (ד') הוגשה עתירה נגד כליאתם של מבקשי המקלט מסודאן השוהים בישראל. נציבות האו"ם לפליטים: "להצהרות בהן נטען כי אזרחי סודאן החיים בישראל אינם פליטים אין בסיס עובדתי או חוקי"

מבקשי מקלט מסודאן, האגודה לזכויות האזרח בישראל וארגונים למען זכויות פליטים עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים נגד הוראת שר הפנים לעצור מבקשי מקלט מסודאן החל מ-15 באוקטובר. כזכור, שר הפנים אלי ישי הורה לפתוח במעצרים למי שלא "יעזוב מרצון" ואף אמר: "אני אכלא אותם ואמאיס עליהם את חייהם".

העתירה הוגשה נגד שר הפנים, שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה ובה התבקש שר הפנים לבטל את החלטתו בדבר המעצרים ולהאריך את רשיונות הישיבה (הוויזות) שלהם כבעבר.

"אין בסיס להצהרות כי אינם פליטים" (צילום: שרית פרקול)

בנוגע להחלטת המעצרים נטען: "משמעות הדברים אינה רק ציד אדם וכליאה המונית, בתנאים קיצוניים ולפרק זמן בלתי מוגבל, של אלפי מבקשי המקלט הסודנים השוהים בישראל, על ילדיהם וטפם. משמעותם גם שלילת רישיונות הישיבה בהם הם מחזיקים, המאפשרים להם לכלכל את עצמם. כלומר, מי שלא ייכלאו צפויים להיקלע למשבר הומניטרי חמור".

בהמשך נטען כי הכוונה לכלוא מבקשי מקלט המתגוררים בישראל, חלקם אף שש שנים, עומדת בניגוד להצהרות של פקידי רשות האוכלוסין וההגירה בנוגע להקמת מתקן הכליאה, אז הצהירו שאינו מיועד למי שכבר שוהים בישראל אלא לאלה העתידים לבוא. בהצהרותיהם אלה השתמשו כדי לאפשר חריגות בבנייה ואישור התוכנית.

לעתירה צורפה עמדתה של נציבות האו"ם לפליטים בישראל, ובה הביע ראש הנציבות "דאגה עמוקה" לנוכח החלטת שר הפנים: "להצהרות בהן נטען כי אזרחי סודאן החיים בישראל אינם פליטים אין בסיס עובדתי או חוקי. מאזרחי סודאן בישראל נמנעה הגישה להליך ה-RSD) Refugee Status Determination), שכיום נערך על ידי רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, אשר כפופה למשרד הפנים. עד לאחרונה, נהג משרד הפנים להנפיק אשרת 'שחרור בתנאים' לאזרחי סודאן לאחר ריאיון זיהוי. אזרחי סודאן, אשר נכנסו למדינה, נעצרו עם הגעתם, ולאחר שהשלימו את ההליך הזיהוי המתואר, הם שוחררו וקיבלו מעמד זמני בישראל.

"מדיניות זו מכירה באופן מלא את הסיכונים האפשריים העשויים לעמוד בפני אזרחי סודאן עם שובם לאחר שהגישו בקשת מקלט בישראל, והיא באה לידי ביטוי בפועל בהענקת הגנה זמנית… חזרה מרצון של מבקשי מקלט מסודאן הינה אפשרית אם תתבצע בדיסקרטיות ובתנאים המבטיחים כי ההחלטה לשוב הייתה לגמרי וולונטרית והתקבלה ללא הפעלת לחץ, ללא איומים בגירוש ושלא בכפייה".

מבקשי המקלט מסודאן, שנמנים עם העותרים, פירטו את קורותיהם כדוגמה לסיפוריהם של מבקשי המקלט מסודאן בישראל. כך משפחה מחבל דארפור שבמערב סודאן: "בשנת 2002 בשל רצח העם בדארפור נמלטו העותרים (המשפחה, ש"ל) מסודאן. הוריו ואחיו של אב המשפחה נהרגו. אביה, שני אחיה ואחותה של האם נהרגו גם הם. המשפחה הגיעה לקהיר שבמצרים, ופנתה למשרדי נציבות האו"ם לפליטים. הם קיבלו תעודות רישום של פליטים, ובהתאם ניתנו להם אשרות שהייה במצרים. ואולם, במצרים לא התנהל כל הליך מקלט. ההורים לא עבדו וילדיהם לא למדו. הם המתינו משך שנים ליישוב מחדש במדינה אחרת.

[related-posts]

בשנת 2005, כיוון שמשרדי נציבות האו"ם לפליטים חדלו לטפל בבקשות מקלט ולבדוק אותן, פרצו במצרים מהומות, שבמהלכן הרגו כוחות הביטחון המצרים פליטים רבים ועצרו מאות פליטים. היה חשש שפליטים יוחזרו לארצותיהם, ובתוך כך גם אזרחי סודאן יגורשו לסודאן. אף העותרים (המשפחה) נעצרו. העותרת (האם) היתה אז בהיריון עם ילדם השלישי של בני הזוג. העותרים הוחזקו יומיים במעצר ונחקרו באלימות ובעינויים.

בשנת 2006 נולד בנם השלישי… העותרים הוסיפו לשבת במצרים בלי שעניינם טופל באופן כלשהו, ללא אפשרות לעבוד, ללא מסגרת לימודית לילדים, וכשהם סובלים מגזענות ומהתנכלויות של אזרחים מצרים.

על רקע דברים אלה, הגיעה המשפחה בחודש יולי 2007 לישראל דרך סיני. עם כניסתם הודיעו להם החיילים שפגשו, שיעבירו אותם לרצועת עזה, ושמשם יהיה עליהם לחזור למצרים. בסופו של דבר לא עשו זאת. הם נלקחו לבאר-שבע, וממנה לרהט, ומשם לירושלים, ולאחר מכן לכפר הסטודנטים 'איבים' הסמוך לשדרות, שם הוחזקו כשלושה חודשים. בהמשך לכך, באחד הימים לפנות בוקר, הגיעו כוחות ביטחון רבים ל'איבים'. הם נלקחו עם כל מבקשי המקלט ששהו במקום לכלא קציעות, שם הוחזקו כארבעה חודשים.

הם שוחררו בראשית שנת 2008, וקיבלו מסמכים מנציבות האו"ם לפליטים בישראל, ולפיהם הם מבקשי מקלט. הם עברו להתגורר בתל אביב, ומאז הם נמצאים בה".

סיפורו של עותר אחר, מדרום קורדופן שבסודאן, מתאר רדיפה בידי השלטונות בגלל התנגדותו למשטר, כליאה ועינויים. למרות כל זאת, עד היום לא ניתנה להם, כלשאר מבקשי המקלט מסודאן (ומאריתריאה) גישה להליך בירור מעמד ולכן לא הוכרו כפליטים.

"חשופים לפגעי מזג האוויר, ללא חינוך, ללא תעסוקה, ללא סעד". מחנה הכליאה "נחל רביב" (צילום: מתוך העתירה)

כמו כן טענו העותרים כי החוק החדש למניעת הסתננות, שלפיו לכאורה הורה שר הפנים על הכליאה, הוא בלתי חוקתי, וכן נטען כי גם לו היה חוקתי אין בסמכות שר הפנים להורות על מעצרים לפי החוק, שכן זה בסמכות שר הביטחון בלבד. עוד תוארו תנאי הכליאה המצפים לעצורים:

"זו משמעות הכליאה, בהתבסס על הקורה בבית הסוהר 'סהרונים' ובבית הסוהר 'קציעות' כיום: אלפי מבקשי מקלט, בהם קורבנות סחר ועינויים, יחד עם ילדיהם, ביניהם פעוטות בני יומם, מוחזקים בצפיפות, רבים מהם באוהלים, חשופים לפגעי מזג האוויר ולתנאיו הקיצוניים – חום כבד מנשוא בקיץ וקור מצמית בחורף ובלילות המדבריים.

"אלפי גברים, נשים וטף מצטופפים בתורים לחלוקת מעט מדי מזון, למעט מדי מקלחות ולמעט מדי תאי שירותים. אלפים ללא פרטיות, ללא מקום לאפסן בו חפצים, ללא תעסוקה, ללא פעילות, ללא חינוך ראוי, ללא סעד נפשי, ללא סעד סוציאלי, ללא שירותי בריאות מספקים ודרושים, למשל, בתחומי הגניקולוגיה, הפסיכיאטריה, השיקום ורפואת הילדים.

"לדיון בבית המשפט מובלים הכלואים ב'זינזאנה', כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם, ומוחזקים בתאי העצורים עד לשמיעת עניינם… נשים בכלא מופרדות מבני זוגן, ילדים מעל אבותיהם. סגורים למשך שנים, מוקפים חומות, גדרות, תיל ושערי מתכת נעולים".

מעצר לתקופה בלתי מוגבלת. מחנה הכליאה "נחל רביב" (צילום: מתוך העתירה)

העתירה מפרטת את האיסור לכלוא פליטים ועל האיסור להחזיקם במעצר שלא למטרת גירוש אפקטיבי: "על פי ההנחיות, מעצר יהיה אמצעי אחרון בלבד, ולפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי. מעצר ייתכן לצורך ריאיון ראשוני של מבקש המקלט, ובלבד שאי אפשר לקיים את הריאיון שלא במסגרת מעצר.

חל איסור על החזקת מבקש המקלט במשך כל ההליך של בחינת בקשתו, לצורך הטיפול בבקשה. זאת ועוד, ככלל – מעצר אינו יכול להיות מפלה, ואין לעצור דווקא בני קבוצה מסוימת. ההנחיות מציינות במפורש, כי אין לעצור מבקשי מקלט לשם הרתעת מבקשי מקלט עתידיים".

 

מבקשי מקלט מסודאן, האגודה לזכויות האזרח בישראל וארגונים למען זכויות פליטים עתרו לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים נגד הוראת שר הפנים לעצור מבקשי מקלט מסודאן החל מ-15 באוקטובר. כזכור, שר הפנים אלי ישי הורה לפתוח במעצרים למי שלא "יעזוב מרצון" ואף אמר: "אני אכלא אותם ואמאיס עליהם את חייהם".

העתירה הוגשה נגד שר הפנים, שר הביטחון והיועץ המשפטי לממשלה ובה התבקש שר הפנים לבטל את החלטתו בדבר המעצרים ולהאריך את רשיונות הישיבה (הוויזות) שלהם כבעבר.

"אין בסיס להצהרות כי אינם פליטים" (צילום: שרית פרקול)

בנוגע להחלטת המעצרים נטען: "משמעות הדברים אינה רק ציד אדם וכליאה המונית, בתנאים קיצוניים ולפרק זמן בלתי מוגבל, של אלפי מבקשי המקלט הסודנים השוהים בישראל, על ילדיהם וטפם. משמעותם גם שלילת רישיונות הישיבה בהם הם מחזיקים, המאפשרים להם לכלכל את עצמם. כלומר, מי שלא ייכלאו צפויים להיקלע למשבר הומניטרי חמור".

בהמשך נטען כי הכוונה לכלוא מבקשי מקלט המתגוררים בישראל, חלקם אף שש שנים, עומדת בניגוד להצהרות של פקידי רשות האוכלוסין וההגירה בנוגע להקמת מתקן הכליאה, אז הצהירו שאינו מיועד למי שכבר שוהים בישראל אלא לאלה העתידים לבוא. בהצהרותיהם אלה השתמשו כדי לאפשר חריגות בבנייה ואישור התוכנית.

לעתירה צורפה עמדתה של נציבות האו"ם לפליטים בישראל, ובה הביע ראש הנציבות "דאגה עמוקה" לנוכח החלטת שר הפנים: "להצהרות בהן נטען כי אזרחי סודאן החיים בישראל אינם פליטים אין בסיס עובדתי או חוקי. מאזרחי סודאן בישראל נמנעה הגישה להליך ה-RSD) Refugee Status Determination), שכיום נערך על ידי רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, אשר כפופה למשרד הפנים. עד לאחרונה, נהג משרד הפנים להנפיק אשרת 'שחרור בתנאים' לאזרחי סודאן לאחר ריאיון זיהוי. אזרחי סודאן, אשר נכנסו למדינה, נעצרו עם הגעתם, ולאחר שהשלימו את ההליך הזיהוי המתואר, הם שוחררו וקיבלו מעמד זמני בישראל.

"מדיניות זו מכירה באופן מלא את הסיכונים האפשריים העשויים לעמוד בפני אזרחי סודאן עם שובם לאחר שהגישו בקשת מקלט בישראל, והיא באה לידי ביטוי בפועל בהענקת הגנה זמנית… חזרה מרצון של מבקשי מקלט מסודאן הינה אפשרית אם תתבצע בדיסקרטיות ובתנאים המבטיחים כי ההחלטה לשוב הייתה לגמרי וולונטרית והתקבלה ללא הפעלת לחץ, ללא איומים בגירוש ושלא בכפייה".

מבקשי המקלט מסודאן, שנמנים עם העותרים, פירטו את קורותיהם כדוגמה לסיפוריהם של מבקשי המקלט מסודאן בישראל. כך משפחה מחבל דארפור שבמערב סודאן: "בשנת 2002 בשל רצח העם בדארפור נמלטו העותרים (המשפחה, ש"ל) מסודאן. הוריו ואחיו של אב המשפחה נהרגו. אביה, שני אחיה ואחותה של האם נהרגו גם הם. המשפחה הגיעה לקהיר שבמצרים, ופנתה למשרדי נציבות האו"ם לפליטים. הם קיבלו תעודות רישום של פליטים, ובהתאם ניתנו להם אשרות שהייה במצרים. ואולם, במצרים לא התנהל כל הליך מקלט. ההורים לא עבדו וילדיהם לא למדו. הם המתינו משך שנים ליישוב מחדש במדינה אחרת.

[related-posts]

בשנת 2005, כיוון שמשרדי נציבות האו"ם לפליטים חדלו לטפל בבקשות מקלט ולבדוק אותן, פרצו במצרים מהומות, שבמהלכן הרגו כוחות הביטחון המצרים פליטים רבים ועצרו מאות פליטים. היה חשש שפליטים יוחזרו לארצותיהם, ובתוך כך גם אזרחי סודאן יגורשו לסודאן. אף העותרים (המשפחה) נעצרו. העותרת (האם) היתה אז בהיריון עם ילדם השלישי של בני הזוג. העותרים הוחזקו יומיים במעצר ונחקרו באלימות ובעינויים.

בשנת 2006 נולד בנם השלישי… העותרים הוסיפו לשבת במצרים בלי שעניינם טופל באופן כלשהו, ללא אפשרות לעבוד, ללא מסגרת לימודית לילדים, וכשהם סובלים מגזענות ומהתנכלויות של אזרחים מצרים.

על רקע דברים אלה, הגיעה המשפחה בחודש יולי 2007 לישראל דרך סיני. עם כניסתם הודיעו להם החיילים שפגשו, שיעבירו אותם לרצועת עזה, ושמשם יהיה עליהם לחזור למצרים. בסופו של דבר לא עשו זאת. הם נלקחו לבאר-שבע, וממנה לרהט, ומשם לירושלים, ולאחר מכן לכפר הסטודנטים 'איבים' הסמוך לשדרות, שם הוחזקו כשלושה חודשים. בהמשך לכך, באחד הימים לפנות בוקר, הגיעו כוחות ביטחון רבים ל'איבים'. הם נלקחו עם כל מבקשי המקלט ששהו במקום לכלא קציעות, שם הוחזקו כארבעה חודשים.

הם שוחררו בראשית שנת 2008, וקיבלו מסמכים מנציבות האו"ם לפליטים בישראל, ולפיהם הם מבקשי מקלט. הם עברו להתגורר בתל אביב, ומאז הם נמצאים בה".

סיפורו של עותר אחר, מדרום קורדופן שבסודאן, מתאר רדיפה בידי השלטונות בגלל התנגדותו למשטר, כליאה ועינויים. למרות כל זאת, עד היום לא ניתנה להם, כלשאר מבקשי המקלט מסודאן (ומאריתריאה) גישה להליך בירור מעמד ולכן לא הוכרו כפליטים.

"חשופים לפגעי מזג האוויר, ללא חינוך, ללא תעסוקה, ללא סעד". מחנה הכליאה "נחל רביב" (צילום: מתוך העתירה)

כמו כן טענו העותרים כי החוק החדש למניעת הסתננות, שלפיו לכאורה הורה שר הפנים על הכליאה, הוא בלתי חוקתי, וכן נטען כי גם לו היה חוקתי אין בסמכות שר הפנים להורות על מעצרים לפי החוק, שכן זה בסמכות שר הביטחון בלבד. עוד תוארו תנאי הכליאה המצפים לעצורים:

"זו משמעות הכליאה, בהתבסס על הקורה בבית הסוהר 'סהרונים' ובבית הסוהר 'קציעות' כיום: אלפי מבקשי מקלט, בהם קורבנות סחר ועינויים, יחד עם ילדיהם, ביניהם פעוטות בני יומם, מוחזקים בצפיפות, רבים מהם באוהלים, חשופים לפגעי מזג האוויר ולתנאיו הקיצוניים – חום כבד מנשוא בקיץ וקור מצמית בחורף ובלילות המדבריים.

"אלפי גברים, נשים וטף מצטופפים בתורים לחלוקת מעט מדי מזון, למעט מדי מקלחות ולמעט מדי תאי שירותים. אלפים ללא פרטיות, ללא מקום לאפסן בו חפצים, ללא תעסוקה, ללא פעילות, ללא חינוך ראוי, ללא סעד נפשי, ללא סעד סוציאלי, ללא שירותי בריאות מספקים ודרושים, למשל, בתחומי הגניקולוגיה, הפסיכיאטריה, השיקום ורפואת הילדים.

"לדיון בבית המשפט מובלים הכלואים ב'זינזאנה', כשהם אזוקים בידיהם וברגליהם, ומוחזקים בתאי העצורים עד לשמיעת עניינם… נשים בכלא מופרדות מבני זוגן, ילדים מעל אבותיהם. סגורים למשך שנים, מוקפים חומות, גדרות, תיל ושערי מתכת נעולים".

מעצר לתקופה בלתי מוגבלת. מחנה הכליאה "נחל רביב" (צילום: מתוך העתירה)

העתירה מפרטת את האיסור לכלוא פליטים ועל האיסור להחזיקם במעצר שלא למטרת גירוש אפקטיבי: "על פי ההנחיות, מעצר יהיה אמצעי אחרון בלבד, ולפרק הזמן הקצר ביותר האפשרי. מעצר ייתכן לצורך ריאיון ראשוני של מבקש המקלט, ובלבד שאי אפשר לקיים את הריאיון שלא במסגרת מעצר.

חל איסור על החזקת מבקש המקלט במשך כל ההליך של בחינת בקשתו, לצורך הטיפול בבקשה. זאת ועוד, ככלל – מעצר אינו יכול להיות מפלה, ואין לעצור דווקא בני קבוצה מסוימת. ההנחיות מציינות במפורש, כי אין לעצור מבקשי מקלט לשם הרתעת מבקשי מקלט עתידיים".

 

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן