★★★★★

הבמאי פול תומאס אנדרסון ידוע בעיקר ביצירות המופת שלו, כגון "מגנוליה", "זה ייגמר בדם" ו"לילות בוגי". הסרט "המאסטר" מציג שני שחקנים הנותנים הופעה יוצאת מן הכלל, וגם צילומים מרהיבים, בזמן שהעלילה נאבקת להציג נושא שנוי במחלוקת, על גבול הטאבו.

למרבה הצער זה מתמצת את כל העניין בסרט "המאסטר". למען הכנות, עם הרבה ציפייה לסרט כה מדובר ובעיקר לאחר שגרף את פרס חבר השופטים בפסטיבל ונציה האחרון ואף פתח את פסטיבל חיפה, מאכזב להיווכח, כי לסרט אין עלילה מתמשכת בייחוד כשהוא מדדה ונמתח ל-137 דקות. וגם אינו מביא איזו דעה או ביקורת על הנושא המדובר.

חואקין פניקס ("הגלדיאטור", "סיינס") מגלם את הדמות של פרדי קוויל, חייל אשר רק השתחרר ממלחמת העולם השנייה, וחוזר לעולם במצב של הלם קרב. כאדם טמפרמנטי הנוטה לשתות, הוא לא מוצא את מקומו באף מקום עבודה מסודר או במערכת יחסים. לאחר מפגש מקרי הוא הופך במהרה למאמין עיוור של לנקסטר דוֹד (פיליפ סימור הופמן, "הכישרון של מר ריפלי"), המייסד כת חדשה הנקראת "התכלית" (The Cause).

אף אדם, כולל אשתו של דוֹד, פגי (איימי אדאמס, "החבובות"), לא יכול להבין למה אדם מתורבת כמו לנקסטר מסתובב עם קבצן כפוי טובה כמו פרדי. אבל זו מערכת יחסים שפורצת כסילון – והיא בעצם תמצית עלילת הסרט.

ברור שדמותו של לנקסטר דוֹד וכת "התכלית" מבוססים באופן ישיר על ל. רון הובארד ותורת הסיינטולוגיה, אך הסרט מציג זאת ככת עדינה, בטוחה, המחצינה את חסרי הביטחון– אם כי אין כאן שמץ של אמירה ביקורתית על הנושא.

אם הסיפור היה מתמקד ביוצר הכת, לנקסטר דוֹד, הסרט היה שם במרכז דמות מעניינת, מובילה וכריזמטית, אבל הבמאי בחר להתמקד בסיפורו של פרדי ה"לוזר", ועל כן מקפיד להרחיק את הקהל מהזדהות במטרה, בדמות או בעלילה.

שני השחקנים הראשיים מופלאים מתמיד: הופמן כנראה בתפקיד חייו. הוא אמנם מגלם תפקיד שמעט מבוגר לגילו האמיתי, אך דמותו כה כריזמטית, חביבה, משכנעת, כך שאין ספק שיהיה ברשימה הקצרה למועמדים לאוסקר.

באשר לפניקס, זהו התפקיד החשוב הראשון שלו, מאז שהקריירה שלו כמעט הוכחדה, לאחר שטען שהוא מפסיק לשחק. לאחר מכן השתגע וגידל זקן פראי ולבסוף יצר סרט דוקומנטרי בדיוני על קריירת ראפר שהמציא לעצמו. ב"מאסטר" הוא חוזר עם חלק משאריות שנות "החירפון" שלו, ונותן הופעה מרשימה במיוחד, לדמות שממש לא ניתן להזדהות איתה.

אין הרבה מקום בסרט לשאר השחקנים: איימי אדאמס – אשתו של לנקסטר דוֹד, נבלעת ברקע; ג'סי פלמונס ("שובר שורות") – בנו של לנקסטר, בלתי מנוצל בעליל; ואפילו לורה דרן המגיחה לרגע כחברת הכת המוזרה, מוסתת הצידה כשהיא מגלה מספר תובנות אודות אמונתה.

הצילום של מיהיי מאלאיימר פשוט יפהפה, כנראה המרשים מכל סרטיו של אנדרסון, והסרט אף צולם ב-65 מ"מ (אך בישראל לצערנו, אין אף קולנוע היכול להקרין בטכנולוגיה זו, על כן אנו נאלצים להסתפק בהקרנות דיגיטליות רגילות). לבסוף, חשוב גם להזכיר את המוזיקה יוצאת הדופן של גיטריסט להקת רדיו-הד, ג'וני גרינווד, שקם בוקר אחד והחליט להלחין סרטים.

"המאסטר" כולל מספר סצנות עוצמתיות מסקרנות ביותר, שאולי אף יכנסו לפנתיאון כלשהו יום אחד. אך באופן כללי, אפילו מעריצים שרופים של פול תומאס אנדרסון, יאבדו את אמונם מן המאסטר שלהם, לאחר שהשתחוו להרפתקה קולנועית מנופחת.