בהרצלייה פיתוח – רוצים אתיופים?

פעיל חברתי, מבני העדה האתיופית, ניגש היום לשכור דירה בהרצליה פיתוח. ג'רמיה, ששירת ביחידה מובחרת, מאבטח במשטרת ישראל וסטודנט לתקשורת ומדעי המדינה: "כשהבעלים קלט שאני אתיופי, השתנתה כל הגישה"

מאת אליק מאור 

שקטים מדי, לא אגרסיביים. ג'רמיה ארטיה

באחד מערוצי הטלוויזיה החליטו היום לערוך תחקיר קטן על נכונות תושבים בהרצלייה פיתוח להשכיר דירות לישראלים ממוצא אתיופי. התחקירנית מצאה דירה נחמדה, שבעליה פירסם שהוא מעוניין להשכירה, בשכונה יוקרתית בעיר. התחקירנית שוחחה עם הבעלים ושאלה אם הדירה פנויה להשכרה מיידית ואם אפשר להיכנס אליה מיידית.

הבעלים השיב באופן חיובי והיא סיפרה לו שהדירה מיועדת לאחיה והוא זה שיגיע לראות את הדירה.
ואכן, היום בשעות הצהריים הגיע ג'רמיה ארטיה (29), מאבטח במשטרת ישראל, סטודנט לתקשורת ומדעי המדינה, תושב נתניה, לכתובת המיועדת. לדבריו, כשהבעלים הבחין בעובדת היותו אתיופי, השתנתה הגישה. "הוא קלט אותי ולשנייה היסס", מספר ג'רמי, "כאילו אני איזה רוצח שהגיע אליו". "הצגתי את עצמי לפניו ואמרתי לו שאני האדם שאחותי התקשרה לגביו, ראיתי שהוא מהסס ולפתע אמר לי: שמע, אתה יכול לראות את הדירה, אבל בעצם הבטחתי אותה למישהו אחר והוא יתן לי תשובה תוך שבוע. צלצל אלי אז ונראה".

ג'רמי, הרגיש את אי הנוחות של המשכיר, "ראיתי שהוא מתפתל", הוא אומר, "חיפש לו דרך לצאת מהעניין בדיפלומטיות".

– הוא בדק איתך את מקורות ההכנסה שלך והעמיד לפניך דרישה לערבויות כמקובל?

"לא הגענו לזה. כשהגעתי, הבעלים היה בגינה. הוא קלט אותי ואז ממש הרגשתי שהוא נבהל. מרגע זה, זה היה תהליך של איך לצאת מהבוץ בלי לצעוק: אני גזען".

– ואז מה קרה?

"פשוט הסביר לי שהדירה כבר מובטחת, אבל למען הנימוס, הניח לי לראות את הדירה על שלושת חדריה וזהו זה. בסגנון: אל תתקשר אלי, אם אצטרך, אתקשר אליך".

ב-1990 כשהיה בן שש, ג'רמי עלה לישראל מאזור אדיס אבבה. הוא סיים את לימודיו בתיכון והתגייס לצה"ל. שם שירת ביחידה מובחרת (פלח"ן נח"ל) וסיים בהצטיינות את שירותו. מעבר ללימודיו האקדמיים, הוא סיים לאחרונה קורס מנהיגות חברתית וכעת נמצא בקורס נוסף למנהיגות פוליטית. הוא זועם: "שירתי ביחידה מובחרת כלוחם קרבי (פלח"ן נח"ל), עבדתי ומימנתי את לימודי. כמו שלושת אחיי. לא ביקשתי לעצמי במתנה דבר וכל מה שביקשתי לעשות ועשיתי, בכוחות עצמי עשיתי.  אבל הגזענות הזו מוציאה אותי מדעתי. אחד הדברים שטענתי בנאומי מעל הבמה בהפגנה בקרית מלאכי היה, שאנו, כעדת יוצאי אתיופיה, שקטים מדי, נחמדים מדי. לא אגרסיביים  ולכן לא משתינים עלינו".

"אתן לך דוגמה לחינוך לגזענות במדינה הזו," הוא נאנח. "לפני כשבועיים הייתי בגינה באזור מגורי. ישבה שם אישה צעירה על ספסל ובנה הקטן  שיחק לידה. הוא ראה אותי וצעק לאמו: אימא, הנה כושי סמבה. לא אמרתי מילה, אבל הבטתי לעבר האם. היא צחקה בנחת לחוכמתו של בנה. תגיד לי אתה, מהיכן ילד כבן ארבע יודע כבר לומר לאתיופי, כושי סמבה?"