זהו, נגמר, אין יותר גשרים, ארוחות, נסיעות אידיוטיות

תחביאו את המצלמות. תנסו לקרוא משהו. תסבירו לילדים שלכם שזה לא צחוק, שהחיים מסובכים יותר ממה שזה נראה בפסטיבל הגמבה ברעננה או במופע המשוכלל של יובל המבולבל. הימים מתקצרים. הזמן מתקצר. צריך את כל האנרגיות הטובות במקומות הנכונים. זה לא הולך להיות קל

זהו, נגמר, אין יותר גשרים, ארוחות, נסיעות אידיוטיות

תחביאו את המצלמות. תנסו לקרוא משהו. תסבירו לילדים שלכם שזה לא צחוק, שהחיים מסובכים יותר ממה שזה נראה בפסטיבל הגמבה ברעננה או במופע המשוכלל של יובל המבולבל. הימים מתקצרים. הזמן מתקצר. צריך את כל האנרגיות הטובות במקומות הנכונים. זה לא הולך להיות קל

היה FUN ?

זהו.

זה נגמר.

מהיום אין לכם תירוצים לשים בפייסבוק את התמונות האידיוטיות האלה של גשם בתל אביב. וואלאק? גשם בתל אביב? מה אתם אומרים? לא האמנו: גשם בתל אביב. שמיים, עננים, גשם. כאן אצלנו!!! מיליון וחצי תמונות. ראיתם את הגשם. והתמונות האלה, עם האפקטים של אינסטגרם, הגשם היה סגול בתל אביב. וירוק. ונורא לירי. סתיו, לא?

רידינג - שפך הירקון (צילמה: שרית פרקול)
עננים, מים ושמיים - שפך הירקון, תל אביב בסתיו (צילמה: שרית פרקול)

יה, יה. בטח סגול. צבע של אבק היה לו, חמש דקות של טינופת והופ – איננו.

והארוחה אתמול בנמל? ראיתם איזה ארוחה? תראו את הצלחות. 'סתכלו על המנות. במיוחד צילמנו לכם. ישר לפייס. ראיתם כמה אנחנו מאושרים? עירית לקחה את האוסובוקו, רונן ירד על הדג, לא נשאר כיסא בכל הנמל. היה FUN.

וזה היה אחרי הארוחה בבית, עם הילדים, עם ההורים, שולחן באורך קילומטר. אז זהו – תבינו – השולחן באורך קילומטר לא מעניין אותנו. תסגרו את השולחנות. תניחו את הטלפונים המזורגגים האלה בצד, ותפסיקו לצלם את הילדים במגלשה, בחוף הים, בטיול שלא נגמר לאורך נמל תל אביב, כמה פעמים אפשר להסתובב כך בנמל? צפונה, דרומה, הילדים לא נרדמים, תיכנסו איתם למים, זה מה שכדאי לכם לעשות. תירטבו, תתעוררו.

צפונה, דרומה, הילד לא נרדם. מרתק.

זהו – נגמר. אין יותר גשרים. אין ארוחות. אין נסיעות אידיוטיות לכרתים רק כי צריך לנסוע, אחרת מה נעשה? שוב נלך לאורך הטיילת, צפונה – דרומה – הילד לא נרדם? וההורים. מה נעשה עם ההורים? נסעו לאוזבקיסטן? לקוטב? וואלה, הורים הורים. כי מה יש להם לעשות? לשבת בבית ולחכות שתשלחו להם את התמונות מהטלפון? ראיתם איך הקטנה עומדת? אנחנו נראה כשנחזור. אנחנו בקוטב. מצאנו את המקום ששם שמים את הזקנים על הקרח אחרי שהסגירו את המספר הסודי של הבנק.

מצידי שלא יחזרו.

זה נגמר. תחביאו את המצלמות. תנסו לקרוא משהו. תסבירו לילדים שלכם שזה לא צחוק, שהחיים מסובכים יותר ממה שזה נראה בפסטיבל הגמבה ברעננה או במופע המשוכלל של יובל המבולבל. תגידו להם את האמת, שזה הולך להיות קשה, יהיה הרבה 'אין' והם יצטרכו לעזור. לדאוג לעצמם. תתחילו לכתוב לעניין, החגים שלכם לא מעניינים, גם כל השטויות של התמונות הכי יפות בעולם, כן, ראיתם את הציפור הזאת איך היא עומדת באוויר? עוד פעם שאני אקבל את התמונות האלה אני אצרח. והתפוח. והתולעת. ולבבות אדומים. ומשפטים נוטפי דבש. זה מה שיש לכם להגיד? ושנה טובה מכולנו.

מכולכם? תודה.

הימים מתקצרים. הזמן מתקצר. צריך את כל האנרגיות הטובות במקומות הנכונים. זה לא הולך להיות קל. חודש החגים הזה טמטם לכם את השכל, אבל זה נגמר. תכניסו את הראש לכר, תבכו קצת, אחר כך תרדו למטה ותלכו לבד בחושך ותשאפו אוויר, מחר הכל מתחיל מחדש, וזה לא הולך להיות דומה לאף תמונה ששלחתם בחודש האחרון.

מספיק עם התמונות האלה. גם התמונה הזאת, תל אביב, ערב, עננים, ירח, ואין כסא פנוי במסעדה.

מספיק עם התמונות האלה (צילם: אליעזר יערי)

תודה.

עמוד הפייסבוק של אליעזר יערי

היה FUN ?

זהו.

זה נגמר.

מהיום אין לכם תירוצים לשים בפייסבוק את התמונות האידיוטיות האלה של גשם בתל אביב. וואלאק? גשם בתל אביב? מה אתם אומרים? לא האמנו: גשם בתל אביב. שמיים, עננים, גשם. כאן אצלנו!!! מיליון וחצי תמונות. ראיתם את הגשם. והתמונות האלה, עם האפקטים של אינסטגרם, הגשם היה סגול בתל אביב. וירוק. ונורא לירי. סתיו, לא?

רידינג - שפך הירקון (צילמה: שרית פרקול)
עננים, מים ושמיים - שפך הירקון, תל אביב בסתיו (צילמה: שרית פרקול)

יה, יה. בטח סגול. צבע של אבק היה לו, חמש דקות של טינופת והופ – איננו.

והארוחה אתמול בנמל? ראיתם איזה ארוחה? תראו את הצלחות. 'סתכלו על המנות. במיוחד צילמנו לכם. ישר לפייס. ראיתם כמה אנחנו מאושרים? עירית לקחה את האוסובוקו, רונן ירד על הדג, לא נשאר כיסא בכל הנמל. היה FUN.

וזה היה אחרי הארוחה בבית, עם הילדים, עם ההורים, שולחן באורך קילומטר. אז זהו – תבינו – השולחן באורך קילומטר לא מעניין אותנו. תסגרו את השולחנות. תניחו את הטלפונים המזורגגים האלה בצד, ותפסיקו לצלם את הילדים במגלשה, בחוף הים, בטיול שלא נגמר לאורך נמל תל אביב, כמה פעמים אפשר להסתובב כך בנמל? צפונה, דרומה, הילדים לא נרדמים, תיכנסו איתם למים, זה מה שכדאי לכם לעשות. תירטבו, תתעוררו.

צפונה, דרומה, הילד לא נרדם. מרתק.

זהו – נגמר. אין יותר גשרים. אין ארוחות. אין נסיעות אידיוטיות לכרתים רק כי צריך לנסוע, אחרת מה נעשה? שוב נלך לאורך הטיילת, צפונה – דרומה – הילד לא נרדם? וההורים. מה נעשה עם ההורים? נסעו לאוזבקיסטן? לקוטב? וואלה, הורים הורים. כי מה יש להם לעשות? לשבת בבית ולחכות שתשלחו להם את התמונות מהטלפון? ראיתם איך הקטנה עומדת? אנחנו נראה כשנחזור. אנחנו בקוטב. מצאנו את המקום ששם שמים את הזקנים על הקרח אחרי שהסגירו את המספר הסודי של הבנק.

מצידי שלא יחזרו.

זה נגמר. תחביאו את המצלמות. תנסו לקרוא משהו. תסבירו לילדים שלכם שזה לא צחוק, שהחיים מסובכים יותר ממה שזה נראה בפסטיבל הגמבה ברעננה או במופע המשוכלל של יובל המבולבל. תגידו להם את האמת, שזה הולך להיות קשה, יהיה הרבה 'אין' והם יצטרכו לעזור. לדאוג לעצמם. תתחילו לכתוב לעניין, החגים שלכם לא מעניינים, גם כל השטויות של התמונות הכי יפות בעולם, כן, ראיתם את הציפור הזאת איך היא עומדת באוויר? עוד פעם שאני אקבל את התמונות האלה אני אצרח. והתפוח. והתולעת. ולבבות אדומים. ומשפטים נוטפי דבש. זה מה שיש לכם להגיד? ושנה טובה מכולנו.

מכולכם? תודה.

הימים מתקצרים. הזמן מתקצר. צריך את כל האנרגיות הטובות במקומות הנכונים. זה לא הולך להיות קל. חודש החגים הזה טמטם לכם את השכל, אבל זה נגמר. תכניסו את הראש לכר, תבכו קצת, אחר כך תרדו למטה ותלכו לבד בחושך ותשאפו אוויר, מחר הכל מתחיל מחדש, וזה לא הולך להיות דומה לאף תמונה ששלחתם בחודש האחרון.

מספיק עם התמונות האלה. גם התמונה הזאת, תל אביב, ערב, עננים, ירח, ואין כסא פנוי במסעדה.

מספיק עם התמונות האלה (צילם: אליעזר יערי)

תודה.

עמוד הפייסבוק של אליעזר יערי

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן