מעולם לא שמעתי על רוז'ישץ. עד שבספטמבר האחרון הגיעו לשם אהרון גוטליב ויורם זויברמן מישראל, כדי לעשות מעשה. על מפת העולם רוז'ישץ היא כפתור. עיירה קטנה במחוז לוצק באוקראינה. מה שפעם היה חבל ווהלין. בין מלחמות העולם הראשונה והשנייה הייתה שייכת לפולין וחיו בה כ-6,000 יהודים.

כיום נתלש הכפתור. אין ברוז'ישץ יהודים. אך לא כך בעיר המחוז לוצק. שם, כמו שקורה כעת באירופה כולה, יש התעוררות יהודית, גם של גויים, כדי  לדאוג לאתרים הקדושים שלהם, להחיות את מה שהזניחו הקומוניסטים אחרי המלחמה הנוראה ההיא. סרגיי שברדרובסקי, צעיר נמרץ עם כיפה, משמש ראש הקהילה במחוז לוצק וחולש על עיירות רבות. הוא  אומר שיש יהודים, יש בית ספר ובית כנסת ובהם חיים הומים, בעיקר בחגים. יש פעילות של בני נוער לשימור בתי קברות,  יש חוגים ופעילות קהילתית, רפורמית כנראה. בינתיים תקציבו מצומצם והוא מרבה להשתמש בתרומות. בהתרגשות רבה העניקו לו אהרון ויורם את ספר העיירה שהודפס בישראל.

אהרון ויורם רצו לבדוק בעיניהם מה קורה בבית הקברות היהודי ברוז'ישץ, מה מצב האנדרטה וכיצד אפשר לשמר את האתרים היהודיים הללו. באתרים אלה הושקעו כספים רבים על ידי ארגון יוצאי רוז'ישץ בישראל, ולמרות זאת, מצבם התדרדר בעשור האחרון.

כנציגי ארגון רוז'ישץ בישראל, ממש כמו חיים נחמן ביאליק ב-1903 בקישינייב, נסעו השניים לראות את עיר ההריגה שלהם ולדווח. בהתחלה הם הגיעו לבית הקברות: "הניסיון לפתוח את השער לא צלח. לא הצלחנו לפתוח את המנעולים בשער". בוגדן, ראש העיר לשעבר וחבר של ראש העיר הנוכחי, הוביל אותם לפרצה בגדר, שנראית כאילו באו עם מסור חשמלי וניסרו את שלבי המתכת של הגדר על מנת ליצור מקום כניסה נוח. "קצב התרבות הצמחייה מדאיג… לפחות בשלושה מקומות בגדר נראה שנחתכו השלבים. כחמישים מטר של גדר נעלמו לחלוטין ובמקומה שמו רשת פשוטה", נכתב בדוח.

גם הגדר סביב האנדרטה איננה שלמה. השער רופף וציריו נשברו. בשער אין מנעול. בוגדן ארגן פועלים שקצרו את הדשא וניקו את המקום טרם בוא האורחים מישראל. אך מצב האנדרטה עגום: "יש סכנה ממשית לקיומה. בסיסה המורכב מלוחות אבן או שיש לבנים מתפורר. לוחות האבן ניתקו והתגלה החלק הפנימי של הבסיס. גם הלוחות המרכיבים את המדרגות התחילו להישבר ולהתנתק", על פי הדוח. אהרון ויורם קיבלו הצעות מחיר לשיפוץ האנדרטה והעבודות יחלו באביב כנראה, לאחר שיימסו השלגים.

ראש עיריית רוז'ישץ, אולג אלייביץ' אלייב, הוא ממוצא אוזבקי. את אזרחותו האוקראינית קיבל כשנישא לרעייתו שאותה הכיר במכללת קייב. בזמן כהונתו של בוגדן כראש עירייה שימש אולג מנהל מחלקת הנדסה. לפני שלוש שנים התמודד וזכה בתפקיד ראש העירייה במקומו של בוגדן. הפגישה עם אולג הייתה לבבית. לדבריו: " העירייה מנקה כמה פעמים בשנה באזור האנדרטה בגיא ההריגה, אך זה נעשה בחרמש יד. אילו רק היו לו  כלים מכניים…. היה מתבצע ניקיון יסודי בשטח". לגבי בית הקברות, על פי החוק האוקראיני אפשר להזיזו אחרי כמה שנים: "חמישים שנה לאחר הקבורה האחרונה אפשר לבטל את בית הקברות ולפנותו לטובת מטרות עירוניות". כעת מובנת משיכתם של נדל"ניסטים באירופה לבתי קברות יהודיים. חלפו כבר יותר מחמישים שנה. רבים מהם מדמיינים מה יבנו שם. רק אם יוכרז בית הקברות כאתר מורשת היסטורי, אפשר יהיה להצילו ולשמרו.

כך נעשה למשל בבית הקברות הפולני-נוצרי שנמצא בקצה העיירה: "ממשלת פולין באמצעות הקונסול הפולני בלוצק ביקשו לשמר, על ידי קרן מיוחדת של השוק האירופי המשותף. הקרן העניקה כ-5,000 דולר מענק למטרה זו". כך  אמר ראש העירייה אולג. "גם בניין הקהילה היהודית בלוצק הוכרז כאתר מורשת היסטורי. האישור לכך עלה כ-6,500 דולר". כך סיפר סרגיי שברדרובסקי, ראש הקהילה היהודית  שעודד את הישראלים שלנו להתחיל בתהליך השימור ברוז'ישץ.

ביום האחרון לביקורם, 12 בספטמבר, הלכו אהרון גוטליב ויורם זויברמן לחנות כלי עבודה בעיר לוצק. הם קנו מסור חשמלי מכני עם מנוע בנזין חזק במיוחד ב-650 דולר. הדגם הטוב ביותר שיכול להיות, של חברת STHILL.  בבניין העירייה ברוז'ישץ בחזית, כבר חיכו למתנה: ראש העיר, סגניו, מנהל המחלקה הטכנית, בוגדן וגם עיתונאי וצלם של העיתון המקומי. ראש העיר קיבל לידיו  את הכלי. עכשיו יוכלו לקצור את הדשא והעשב בבית הקברות היהודי, ובעיירה בכלל. כמו תמיד במקרים כאלו, נערך טקס. היו חיבוקים. נשיקות. היו הבטחות לשימור המקומות הקדושים ליהודים.  וכמובן שתהיה גם כתבה, למען ידעו כל תושבי העיירה האוקראינים, שהיהודים מישראל צאצאי רוז'ישץ הם אלו שקנו במתנה לעירייה את המסור החשמלי.

עוד על ארגון יוצאי רוז'ישץ באתר הארגון http://www.rozyszcze.org/