במקום להותיר לנו פנאי לתווך לילדים את משחקם החופשי כדי לבסס כישורי חברה, כישורי שיג ושיח ותקשורת יעילה, אנחנו עסוקות ברשימות ורישומים בגלל החוק החדש מאת גננת מתוסכלת מאז נפלה עלינו גזירת "אופק חדש", מבית מדרשו של יוסי וסרמן, חיינו, ילדי הגן והגננות, הפכו לבלתי נסבלים. יולי תמיר ניסחה בזמנו עם ד"ר שמשון שושני מתווה […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
במקום להותיר לנו פנאי לתווך לילדים את משחקם החופשי כדי לבסס כישורי חברה, כישורי שיג ושיח ותקשורת יעילה, אנחנו עסוקות ברשימות ורישומים בגלל החוק החדש
מאת גננת מתוסכלת
מאז נפלה עלינו גזירת "אופק חדש", מבית מדרשו של יוסי וסרמן, חיינו, ילדי הגן והגננות, הפכו לבלתי נסבלים.
יולי תמיר ניסחה בזמנו עם ד"ר שמשון שושני מתווה חדש לשיפור איכות ההוראה הבארץ, ומשום מה כללה את הגנים בתוכנית שיועדה לבתי הספר, אלא שזה לא בדיוק מתאים! אז מה? אז ככה. שיהיה.
הילדים הקטנטנים האלה, שעדיין לא נגמלו כולם מחיתולים (בני 2.8 עד 4) מצטופפים 35 בחלל אחד עם גננת וסייעת. אם בדור קודם נסגר הגן ב-13:00, כעת הוא נסגר ב-14:00, תחת מסווה של "למידה יעילה וניצול זמן מיטבי", שזה קשקוש מקושקש. מי מהקטנים האלה יכול בכלל לקלוט משהו בשעה זו? שלא לדבר על ארוחת הצהריים, שמתאחרת ל-14:15-14:30. האם את מכירה מבוגר , שר חינוך, עובד משרד ועוד שיושב לאכול צהריים בשעה כזו? זו שעה שילד רך צריך לישון בה! האבסורד הוא, שהשנה נבחר נושא "תזונה נכונה" ללמידה בגן, וכפתרון לרעב המציק ב-13:00 נתבקשנו לתת … ביסקוויט. אכן – בריאות לשמה.
היכן כל מומחי רפואת הילדים? הנוירולוגים? הפסיכולוגים?
הקטנטנים האלה מסתובבים בגן (במקרה הטוב) או בחצר, בימות החמה (במקרה הרע) כמו זומבים, נרדמים על הרצפה, על מיטת הבובות, על הכרית או השטיח בספרייה, ואנחנו פשוט לא יודעות את נפשנו.
היכן כל מומחי רפואת הילדים? הנוירולוגים? הפסיכולוגים? האם זה מה שלמדו בפקולטה לרפואה ולהתפתחות הילד?
ילדים שנשארים בצהרון עד 16:30, מגיעים הביתה לאחר "יום עבודה" מלא בן שמונה וחצי שעות, מרוטים, עצבנים, מתוסכלים, ונרדמים מול הטלויזיה ב-17:30.
האם זו הילדות שהיתה לנו? האם זוהי קידמה? האם לכך התכוון המשורר?
אין במדינות העולם המפותח כזה יחס לא אנושי ולא הגיוני של אנשי צוות מול כמות ילדים בגיל רך כמו שיש בישראל.
האם לא דובר על חשיבות הפעילות הגופנית בגיל הרך?
בנוסף, במסגרת החלת "האופק החדש", כביכול, קיבלנו חוברת "מתנ"ה" – חוברת עם שלל משימות, אבחונים ושאר ירקות, ותיעודם בכתב של כל מיני תהליכי למידה מוכוונים. האם פיאז'ה לא דיבר לפני אי-אלו שנים על למידה אמיתית שנובעת מתוך סקרנות? האם לא דובר על חשיבות הפעילות הגופנית בגיל הרך? למה צריך להושיב אותם כל הזמן?
אנחנו אמורות לעשות "עבודה בקבוצות" שלוש פעמים ביום, כל יום! לרשום, לתעד ולתייק את כל מה שעשינו. בנוסף, עלינו לקיים "שיחה אישית" עם כל ילד אחת לכמה זמן. על מה בדיוק נדבר איתו? על יחסי אובמה ישראל?
במקום להותיר לנו פנאי לתווך לילדים את משחקם החופשי כדי לבסס כישורי חברה, כישורי שיג ושיח ותקשורת יעילה, אנחנו עסוקות ברשימות ורישומים.
והכי גרוע ופוגע, שלמרות כל המטלות החדשות שקיבלנו, והשעות הנוספות שאנחנו נותנות במסגרת החוק החדש, (20 שעות בחודש), את שעות האוויר שהיו לנו במשרה כל השנים (152 בשנה, שזה מעולם לא הספיק כדי לנהל את הגן בצורה נאותה) פשוט לקחו לנו. למה? "כי אתן ממילא לא עושות כלום בגן".
יפה, לא?
אז הם פוגעים בילדים, פוגעים בתנאי העבודה של הגננות שנמצאות עם קבוצת ילדים מ-08:00-14:00, אין להן דקה לעצמן, לשתות קפה, לאכול כריך, ללכת לשירותים, כי תמיד מישהו צריך עזרה. בניגוד למורים, שלהם יש הפסקה בחדר המורים, ושעת העבודה שלהם מחושבת לפי 45 דקות, לנו מחושבת שעה כ-60 דקות מלאות.
בקיצור, הרעו לנו את התנאים, ועוד כבלו לנו את הידיים והרגליים, ובעת החתימה על ההסכם הקיבוצי הנפלא הזה נוסף סעיף קטן וממזרי, של איסור קיום שביתה והבטחת שקט תעשייתי עד 2013.
אז אנחנו:
הולכות לדואר כדי לשלם לחוגי הילדים שבגן, מכינות תוכנית עבודה חודשית ושבועית, יושבות עם היועצת ועם הורים במקרים של ילדים עם צרכים מיוחדים, הולכות להשתלמויות פעם בשבועיים אחר הצהריים, מטלפנות לילדים חולים, לעירייה, להזמין אנשי מקצוע לתיקונם שונים, נוסעות לוועדות השמה ולמכוני התפתחות הילד, והכל- על חשבון הזמן הפרטי שלנו.
מה חטאו ומה פשעו הילדים בעלי הצרכים המיוחדים?
למה? כי יש לנו מצפון. בניגוד להוראת האיגוד המקצועי שלנו, שמורה לנו לא לבוא ולא לקיים פגישות אישיות עם הורים ויועצות. כי מה חטאו ומה פשעו הילדים בעלי הצרכים המיוחדים? פשוט פשע.
- קבוצת מחאת הגננות
גנניה
28 בינואר 2012 @ 16:46
יעקובסון, אדון נכבד?
מה רצית להשיג בדבריך?
האם להתסיס?
האם התכוונת באמת למה שכתבת?
לדעתי הכנה חסרות לך מס' שנים של ניסיון בכדי להבין את עולמה של הגננת ואז להגיב בהתאם
בינתיים כמו שלי אין מושג כיצד מתנהלת עבודתך בפועל, גם לך אין מושג כיצד עובר יום בגן ילדים
תן קצת כבוד ורסן את התלהמותך
גילי
26 בינואר 2012 @ 1:47
התגובה שלך לא ראויה ופוגענית,.
ראוי שתתנצל על תגובתך הארסית.
חנה
25 בינואר 2012 @ 20:44
אדון יעקובסון היקר,
אין לי אלא לרחם עליך ועל שכצומתך, על שאינך יודע לקרוא, או שאינך מבין את שכתוב בכתבה, או שפשוט..אתה שליח מוסווה של מישהו ממשרד החינוך.
גננת
24 בינואר 2012 @ 17:12
אדון ש, יעקבסון, אתה פשוט חוצפן! בגלל הורים כמוך גם הילדים מדברים אלינו בחוסר כבוד משווע.
טובת הילדים ורק היא לנגד עינינו, כי משכורת מעליבה אינה משהו שאנו לא מורגלות בו, ולמדנו חינוך ביודענו מה שכרה הממוצע של גננת במשק.
סייעות פעוטונים? האמן לי שאני הייתי שם… ואכן עבודתן קשה מאוד ולרוב אינה מתגמלת כספית. אבל הן עובדות ביחס של אשת צוות אחת לארבעה עד שבעה ילדים, ויכולות ללכת להתפנות או לאכול בתורנות, בשקט.
אני נמצאת בהריון מתקדם. לעיתים קרובות מידי יום שלם עובר עד שאני יכולה להתפנות לעשות את צרכיי. לאכול? לא זוכרת מתי היו לי חמש דקות שהופנו רק לאכילה. תמיד יהיה מישהו שצריך אותי עכשיו וזקוק לתשומת לב.
לפני שאתה משווה אותנו ליאנו'ש קורצ'אק, בוא בבקשה לעבוד יום אחד בגן, עם 35 ילדים ועוד איש צוות נוסף אחד…
אולי אז תלמד לפרגן ולא תתאכזב מאיתנו…
אתי
22 בינואר 2012 @ 22:14
אין לבכות על חלב שנישפך יש למצוא פתרונות ולתקן לסגור ולהשבית את הגנים ואז תבוא הגאולה….
לילך זיגל
22 בינואר 2012 @ 11:08
מר ש.יעקובסון הנני גננת צעירה במערכת החינוך. בכל בוקר אני מדלגת בשמחה אל הגן עם שק האהבה והערכים אותם אני מעניקה לילדים ללא לאות! אך את העובדות העולות מן השטח לא ניתן להסוות: ילדים נרדמים במפגש הסיום. ילדים רעבים כי מנת תפוח או בננה אמנם בריאה אך אינה מספקת. דרישות המערכת אינן ריאליות אם הן לא משיגות את מטרתן, והן לא! ואם יורשה לי לבטא פן תסכול נוסף קטנטן שכר גננת מתחילה אינו עולה בהרבה על שכר מזכירה
ש, יעקובסון
21 בינואר 2012 @ 19:20
גננת מתוסכלת, כנראה הגעת לפרשת דרכים בחייך, וזה הזמן לפרוש מתפקידך כגננת לנפשות טהורות שלא צריכים לחוות את חייהם מאחת שהיא מתוסכלת. לצערי נראה מדברייך, שזה כבר מעט אחרי השיא. נכון, תפקיד גננת זו משימת התמסרות של חיים. בעבר, כשאני הייתי קטן ראיתי בכן ה-כ-ל, ראיתי בכן רוך וטוב, ראיתי בכן אלוהים שלנו הקטנטנים, ראיתי בכן אמהות מסורות לעבודת חיים ולא לכסףףף ולא לכיףףףף ולא לאגו האישי שלכן, ראיתי בכן אמא דואגת לי (ולא לעצמה כל הזמן), ראיתי בכן עולם של ערכים ולא חבורת "קוטריות"…ולגופו של עניין: הממלכה שלכן – הגן, יכול ללבוש את צבע חוברת "מתנה" וללבוש את צבע ההשגיות והלימוד…ויכול ללבוש צבע של מקום חמים, ומקום בו המשחק הוא העיקר והשאר קיים ונמצא, אך הוא הטפל. תפסיקו להיות כל היום טיפוס "בכיין", אם הייתי מסוגל הייתי מכריח אתכן כמו בארצות נהורות להתחיל מספר שנים כעוזרת גננת ורק את המוצלחות שבכן, רק את המסורות שבכן, רק את המנהיגות שבכן הייתי מפקיד לנהל גן. תלכו לעבוד כמה שנים כסייעת בפעוטונים ותבינו מה זה חוסר תנאים – "על באמת"! אתן אלופות בלדעת את החוקים והתנאים ולדבר על כך שהורידו לכן שעות אוויר ושעות רוח ושעות שלא מעניין אותנו השמות שלהם, מעניין אותנו שהפקרנו את ילדינו בידיכן, גננות מתוסכלות, המתדלקות את עצמן בתסכול הולך וגובר ומדפרסות את ילדינו בהאשמות קבועות נגד הגוף המעסק אתכן – נגד משרד החינוך (שבלי קשר גם הוא גוף מתוסכל המחפש את עצמו ביצירת חוברות ותורות שונות ומשונות חדשות לבקרים). גננת יקרה הרימי ראשך! או לכי לשלום לעבוד עם ניירות וחשבונות. הילדים אצלך לא יכולים להגיע מחר לגן ולקבל עוד מישהי מתוסכלת שתגלה להם עולם במבט מתוסכל ואיום ונורא כפי שניבט מדברייך האנטליגנטיים ונהורים כל כך. ולכן גננות שקוראות את דברים אלו – תפסיקו כל הזמן להתבכיין, החיים שלכן נפלאים, הפקידו בידכן קבוצה של נשמות טהורות והמשימה שלכן היא נעלה לקדם אותם, לחזק את נפשם ולהיות להם דמות ומופת. החיים שלכן נפלאים גם בצד הפיננסי, אין לכן מושג איך וכמה מרוויחות חברותיכן במעונות היום והסייעות שלכן (שלעתים הרבה יותר רציניות מכן, והטעות שלהן בחיים – שלא למדו לתואר ראשון כמוכן). התנאים שלכן, החופשות שלכן, הפנסיה שלכן…. דיייי נמאס כבר כל היום לשמוע את ההתבכיינות שלכן על אופק חדש ועוד כל מיני שמות שנולדו ונוצרו בתכלס כדי להוסיף לכן עוד ועוד מזומנים לכיס… ואתן ממשיכות לבכות ולמרר בבכי של תנין.. הרי גם אם הייתן מרוויחות את שכר מנהל הבנק שלכן, הייתן מוצאות סיבה לבכות ולקטר באנטליגניות על כך שאתן מגלות אוזלת יד בעשייה עליו אתן מופקדות והשונה כ"כ מכל תחום אחר. תתחילו לחייך ולהיות דמות ומופת, כי לכך נועדתן…אל תתבלבלו את המוח לכולם ובעיקר לחדשות שבכן, שיעלו עליכן וישנו את האווירה הזוועתית של המתוסכלות שבכן. אני מנסה בדמיוני להשוות אתכן – המתוסכלות שבכן- ליאנוש קורצ'אק ואני לא מוצא כל קשר בינכן. זו דמות החינוך האמיתית …תתעוררו לפני שאנחנו ההורים נעורר אתכן ונעיף אתכן לכל הרוחות
רג'ין
21 בינואר 2012 @ 18:37
מאת רג'ין אני מגיעה מחינוך כיתות א-ב 26 שנה לגן שזו שנתי השנייה בו. בחרתי להגיע לגן מתוך אותם סיבות נעלות שציינה כל אחת מכן. להעניק אהבה, להיות יד מתווכת, להקנות ערכים, לתת להם עוד רגע קט לפני הכניסה למסגרת שבו יוגדרו כמספר, לחוות את התום את הסקרנות, את ההנאה ובדיוק כמו כל אחת מכן אני חשה בדיוק אותו דבר. גיל הילדות נלקח מהם.כששאלו אותי בשנה שעברה (טרום אופק)היכן טוב יותר בגן או בבית הספר השבתי: גן. היום אני כבר חושבת אחרת. אם הגן כבר הפך לבית ספר, לפחות שם יש הפסקה, ובדיוק כפי שציינתם כאן שעה היא 45 דקות. עצוב לי שלא מופעלת חשיבה הגיונית ויותר מכך שאמנסים לחקות את מה שיש בחוץ לארץ אולם לא מתאים כלל לאורח החיים שלנו.
ש, יעקובסון
21 בינואר 2012 @ 19:22
אני מנסה בדמיוני להשוות אתכן – המתוסכלות שבכן- ליאנוש קורצ'אק ואני לא מוצא כל קשר בינכן. זו דמות החינוך האמיתית …תתעוררו.
עינת
20 בינואר 2012 @ 14:14
חשוב לזכור שגננת רגועה ונינוחה שמעבירה לילדים תכנים חינוכיים , מוסריים חברתיים , מציידת את הילדים במיומנות חברתיות ודרכי תקשורת מכבדים מנהלת גן באופן רגוע ומהווה לילדים הרכים אי של ביטחון, מקום שבו הילדים עושים מתוך חדווה , סקרנות התנסות ואהבה עדיף בעיני אלף מונים מילדים החווים גננת לחוצה , לא נושמת שרצה בין קבוצה לתיעוד על מנת להראות כלפי חוץ שהיא בסדר.
כואב הלב לראות את הילדים הרכים שהיו עד כה בפעוטון אכלו בשעה 12 וב-12.30 הלכו לישון , כיום נרדמים בכל פינה, רעבים, עצבניים וחסרי סבלנות בשל חוסר הבנת המבוגרים את צורכיהם הבסיסיים !
לפני שאנו ממלאים את ראשם בידע שאותו יקבלו כל חייהם עלינו להבין את שלבי ההתפתחות הנכונים של הילד שהרי ילד בן 3 או 4 איננו מבוגר שיכול להתמודד עם מצבים שמחסירים ממנו אוכל ושינה כאשר הוא זקוק להם. זה זמן רב אני כואבת את העוול שנעשה לילדינו, רואה כיצד הם נרדמים במפגש האחרון בשעה 13.30 נופלים זה על כתפו של חברו או גרוע מכך כמעט נופלים על הרצפה כאשר כוחותיהם לא מצליחים להחזיקם ערים, אני שומעת אותם אומרים שהם רעבים והגננות עומדות ליד האוכל החם שהגיע כבר בשעה 11 חסרות אונים כי קיבלו הוראה שמותר לאכול רק משעה שתיים… מרגיעות את רעבונם בבסקוויט או משהו דומה..
אני שואלת , האם החינוך מתמקד בהעברת ידע ? או שאנו רוצים לגדל ילדים מאושרים ובריאים בנפשם?
נעמה
20 בינואר 2012 @ 14:12
תודה על המייל שהביאני למאמר זה. כל מילה בסלע, למרבה הצער. "אופק חדש" היא רפורמה שבאה להיטיב עם המורים ועם תנאי העסקתם, אך ההסכם נחתם באוויר, ללא דאגה אמיתית ליישום ההמלצות, המסקנות ול"איך" לעשות את הדברים. רואים את זה גם בבתי הספר, ובגן עוד יותר.
הכל קוסמטי ולא אמיתי, ובמקום לסמוךך על הגננות שתעשנה את עבודתן נאמנה, מצמידים להן שורה של פיקוח מכל הרמות ומכל הסגנונות, עם עוד ועוד דרישות לא רציונאליות ובעיקר טפלות, שכובלות את ידינו עוד יותר, ומניחת מקלות בגלגלים.
בקיצור, לא יכולתי לומר זאת טוב יותר. אני אפיץ הלאה, לכל מי ששואל אותי מדוע אני מדברת ברצינות על מעבר לחינוך הפרטי, מדוע קשה לי עם דברים שקורים במשרד החינוך. שיקראו ויבינו. כמה עצוב…אני חשבתי בעבר שזו זכות להיות גננת במשרד החינוך, להשפיע על החינוך הממלכתי. אך לצערי, הכיוון כרגע הוא אחר…וזה אבסורד שדווקא הסכם שכוונתו הייתה לשפר את החינוך הממלכתי, מביא לכך שיותר ויותר אנשי חינוך מאלה ש"אכפת להם", מוציאים את עצמם כלאחר יד מן המערכת הרקובה מן היסוד הזו, ומוצאים את ייעודם באפיקים חדשים באמת.
תודה על שהעלית הכל על הכתב!
שרון
19 בינואר 2012 @ 20:15
כל כך נכון, ראיתי את התוכנית על פינלנד וחשבתי לעצמי כמה חבל שבמדינה נאורה כמו שלנו כל כך עיוורים בצורה פושעת.
נילי גלמב
19 בינואר 2012 @ 20:01
אני כבר הגבתי, ורוצה לקוות שאולי מישהו סוף סוף ידאג לגננות שעובדות בתנאיים בלתי אנושיים עם 35 ילדים, כולל ילדים עם קשי התנהגות.
נילי גלמב
19 בינואר 2012 @ 19:56
עצוב לי ובא לי גם לבכות, איך הגענו למצב כזה, למה שתקנו לפני שחתמו על האופק החדש.?
כלום לא יעזור לנו כעת, אין כאן שום התחשבות בגננת, אין תנאים, מספר הילדים לא פחת, אין כוח עזר במיוחד כשמדובר על הילדים הקטנים, שזקוקים להמון עזרה…. ההתעללות עלינו חוגגת…. ואף אחד לא חושב טיפה לשפר את התנאים הבלתי אנושיים…. שלא נדבר על דרישות הגוברות של ההורים והפיקוח….
חנה
18 בינואר 2012 @ 21:12
כואב הלב..איך לוקחים לילדים את הילדות.
אם פעם ילד היה תמים עד כתה ג-ד, היום זה נעלם.
התקשורת חושפת הכל, קוד הלבוש ולחצי האופנה [של האמא] הופכים את הילד למבוגר עוד לפני שמלאו לו שנתיים, וכעת גם מערכת החינוך ה"משכילה" נוטלת את מעט התום שנותר לו, ומכניסה אותו לסד של לחצים, שינון, וכל דבר המשניא ואתו מללמוד..עוד לפני שהגיע לבי"ס.
חבל מאוד שאלה הם המוחות היושבים במשרד והוגים כאלה תוכניות "מוצלחות".
שמחה
16 בינואר 2012 @ 21:57
נכון מאוד לצערנו המערכת בדרך לקריסה
החינוך יפגע מאוד החינוך נפגע הילדים צריכים כבר בגיל צעיר זה להתחיל את המרוץ הנוראי למצויינות באו נזכור אנו מדברים על ילדים קטנים