הצטרפותו של יעקב פרי למפלגת יש עתיד, מפלגתו של יאיר לפיד – הרכש החדש-נושן הזה, הנציג המובהק של הקבוצה השלטת כיום במדינה, הטיפוס הנהנתן, שישב בלב ליבו של המעגל המכונה הון-שלטון-ביטחון – חשפה באחת את ערוותה של ההרפתקה הלא המוצלחת הזו הנקראת "יש עתיד". לא עתיד, לא בטיח ולא שינוי.
>>> עוד מאמרים וכתבות בנושא בחירות 2013
פתאום קם אדם בבוקר ומרגיש שגילה את אמריקה, שיש לו תובנות שלאיש אין אותן, שכולם סביבו טיפשים והוא מבין ויודע מה נכון לעשות, וכשוטה הכפר הוא מפזז ברחבי ישראל ומציף אותנו במלל תפל ואינפנטילי, שבינו לבין הבנת הפרובלמטיקה היסודית של חיינו הציבוריים במדינה אין ולא כלום. זהו יאיר לפיד. זו הטעות הראשונה שלו, וממנה נגזר כל השאר.
הביטחון האישי שצבר, בתוקף הצלחתו העיתונאית, איננו הבטחה להצלחה בפוליטיקה. להפך, רב הסיכוי שביטחון זה יעמוד בדרכו ויהיה לו לרועץ – הוא יחסום אותו בפני הצורך ללמוד היטב היטב את מציאות החיים הישראלית, ובעיקר לרדת לעומקם של דברים באשר לתופעה הדורית הקשה הזאת, חולשת המערכת הפוליטית בישראל.
המהלך של יאיר לפיד לקוי מלכתחילה. הנחות היסוד שלו חסרות כל בסיס, וככך רב הסיכוי שהוא לא ישיג את המטרות שהציב בפניו.
ראשית לכל, יאיר לפיד הסתייע בחשיבה ובהיערכות לקראת היוזמה שלו באנשים שרובם קשורים לאליטות הקיימות כיום במדינה, ובמיוחד לקבוצה השלטת בה. קבוצה מאוד מצומצמת ומובחנת של אנשים, שמביטים כיום על המתרחש בארץ מלמעלה ומנותקים כליל מן היום יום. אותן אליטות מתנשאות, משתחצנות ומנותקות אשר הביאונו הלום ואשר נושאות באחריות למצב הקשה בו מצויה כיום הפוליטיקה הישראלית. יותר מכך, הן אינן מכירות באחריותן למצב שנוצר.
שנית, ואולי הדבר החשוב מכל, יאיר לפיד אינו מבין שעיסוק בענייני השלום והביטחון וחברה וכלכלה איננו העשייה הפוליטית לאשורה, והבעיות שלנו בהקשר זה נמצאות בכלל במקום אחר. הוא אינו מבין שהצפת מרחב הקשב שלנו בעוד פטפוט ועוד פטפוט בשתי קטיגוריות אלו של חיינו אינה מביאה גאולה לעולם. הדבר מוצה עד תומו, ומעתה עלינו להתמקד בשאלה כיצד אנחנו בונים בארץ ומפתחים עוצמה של חיים דמוקרטיים. כיצד אנחנו מבססים בתוכנו מציאות פוליטית חדשה – תרבות וערכים פוליטיים חדשים.
הרמת הדגל של שינוי שיטת הבחירות והממשל בישראל מעידה יותר מכל שיאיר לפיד מרוחק ומנותק, כמו רבים בקרבנו, משאלות האמת והיסוד של הפוליטיקה שלנו. זה עוד תרגיל יציר כפיה של האליטה השלטת כיום במדינה, ששואפת להנציח את הכוח ואת התגמולים בהם זכו חבריה. אילו ירד באמת לעומקם של דברים, היה מבין שהצעה זו היא בחזקת תרופה לסימפטום ולא למחלה עצמה, ויש בה ניסיון לעקוף את הפוליטיקה ולהתעלם מחולשותיה של זו.
ככך, אין זה פלא שהראשון להצטרף לרשימת יש עתיד הוא חבר מן המניין באליטה הישראלית ובבית הלורדים שלה: מר יעקב פרי. איזו בשורה של שינוי רוצה יאיר לפיד להעביר לציבור במהלך נלוז שכזה? תבונה ושכל ודאי שאינם גלומים פה. וכאמור, כוונות טובות אינן ערובה למעשים טובים. היוזמה של יאיר לפיד היא הולכת שולל והסחת דעת הציבור מן הדברים האמיתיים בכל האמור לחיינו הציבוריים.
מבלי דעת אימץ הבחור יפה התואר הזה, עוד בטרם נבחר, את דפוסי הפרדיגמה הישנה, בה נבחרי הציבור ניכסו את הפוליטיקה לעצמם, ניתקו אותה מן העם, ולמעשה הלאימו אותה. זו תמצית דרכו של יאיר לפיד. אפס השקעה בחשיבת עומק הנוגעת לשאלות היסוד והאמת של חיינו הציבוריים ואפס תעוזת הרוח. הרבה בלה בלה, יהירות גדולה, ובוודאי שלא מנהיגות מכוננת ברמה גבוהה.
[related-posts title="מאמרים קודמים מאת נמרוד נוי"]
_____________________________________________________________________________
שי סמואל
19 באוקטובר 2012 @ 21:05
נמרוד שלום, קראתי את הכתבה הזו, וגם התחלתי לקרוא את ספרך ומצאתי אותו מרתק. אני חייב לומר לכך שאני מסכים עם מרבית הניתוחים שלך שקראתי עד עתה, אבל אני מסתייג מהמסקנות שלך במאמר הנוכחי.
כמי שעבר כברת דרך בחיים (52), ושלם מחירים אישים כבדים למדינה (אבי נהרג במלחמת יום כיפור כשהיתי בן 13), אני מהמשתוקקים לשינוי. ברור לי שהשינוי לא שייך לתפיסה של ימין או שמאל, אלא למה מניע את האיש והחזון שלו. כל זמן שמה שמניע את הפוליטיקאים, הוא רצונם להיות חלק מהשכבה השלטת, זו שהעם משרת, כלום לא ישתנה. מה שצריך להשתנות, זה ההבנה מהי באמת מנהיגות?
בעיני מנהיגות היא שליחות של שרות. מנהיג הוא משרת העם. בעידן הנוכחי, מן הסתם, כבר לא קיים כמעט דור שמהרגע הראשון שם את הציבור לפני עצמו, אנשים כמו שמעון פרס, ולכן להבנתי, השינוי יכול לבוא רק מאותם אנשים שכבר מימשו את עצמם, קצרו הצלחות, יש להם רקרדוד של מנהיגות מוצלחת ומבוססים כלכלית. אם אנשים כאלה, מגיעים לנקודה שהם חשים שצריך לחצות את הקווים ולתרום למען העתיד, לא מתוך רצון לקחת אלא מתוך רצון לתת, אז יש לנו סיכוי טוב לשינוי.
השינויי שאנחנו מחפשים הוא ערכי. אני מאמין, ורק הזמן ישפוט, שאנשים כמו יאיר לפיד, יעקב פרי ואחרים שיצטרפו אליהם בקרוב, יכולים לשנות את הערך המוביל בפוליטיקה הישראלית של ה-20 / 30 שנים האחרונות. הם אנשים שבאים ומקריבים את הנוחות של ההצלחה שיש להם היום לטובת שליחות.
הדוגמאות שלך בספרך, מ-"קדימה" הם מצוינות. "קדימה" אכן היתה אותה גברת בשינוי אדרת. לא היה שם בהנהגה אף מנהיג אחד שלא עבר דרך המערכת והתחנך על ברכיה. הם היו שחקנים אולי קצת פחות מושחתים במערכת הקיימת. לא היה שם מישהו שלא היה זקוק לפוליטיקה כדי לבנות את עצמו, כמו שיש כיום ב-"יש עתיד".
אני מסכים אתך, שלפיד חייב להמשיך ולמשוך אליו אנשים שונים משכבות שונות ועם מטען שונה, שייצג נאמנה שכבות רחבות בציבור. המשותף לכולם צריך להיות אותו ערך של מנהיגות=שרות שיחליף את הערך של מנהיגות=נהנתנות.
אגב, אני מסתייג מהפופוליזם המקובל היוצא נגד כסף ועושר. אני מאמין שרק אנשים שמאמינים גם בכסף ובעושר יכולים באמת להצליח. אני מאמין שעוני אינו ערך עליון ושהעושר יכול שלא להלקח מאחרים, אלא להוות השראה להצלחה של אחרים. בעיני אנשים כמו יאיר לפיד ויעקב פרי הם אנשים שהרוויחו את עושרם ע"י יצירה ועבודה קשה ומסורה ומהוים בעיני היום דוגמא והשראה.
נסים גבאי
18 באוקטובר 2012 @ 10:56
כל מילה בסלע.