כדי להתמודד מבפנים עם משה פייגלין ולגרוף את קולות הימין בבחירות – נתניהו אינו מחמיץ שום הזדמנות "להביא לנשיא אובמה את הסעיף". עד "נאום הקו האדום" בעצרת האו"ם הציג נתניהו את אובמה, בכל הזדמנות בינלאומית אפשרית, ככלי ריק – בהדגישו כי אינו סומך עליו בעניין האיראני. בדרך, הפך נתניהו גם לשחקן מרכזי במערכת הבחירות של מיט רומני והחל לככב בתעמולת הבחירות שלו לנשיאות. עכשיו הוא מתכוון לאשר בממשלה את ההמלצות המעשיות של דו"ח ועדת אדמונד לוי ולחשוב שהוא יכול לעשות את הבלתי אפשרי: ללכת עם ולהרגיש בלי. ללכת עם המאחזים הבלתי חוקיים, בלי לקומם עליו את הקהיליה הבינלאומית.

לנתניהו נשארו עוד כשלושה שבועות, כדי לשחק את המשחק המסוכן הזה – ובינתיים כדאי לו להתפלל חזק, שמיט רומני ידידו ינצח בבחירות. כי אם אובמה ייבחר לקדנציה שניה – אוי לו ואבוי לו לנתניהו.

אובמה – שהיה שבוי של נתניהו בתקופת מערכת הבחירות שלו ולא העז לצייץ ולא ציוץ אחד נגדו – ינקום! הוא לא ישקוט ולא ינוח, עד אשר ישפיל את נתניהו עד עפר וימרר את חייו. הוא יראה לו מאיפה משתין  הסופרטאנקר. איך אמר "הסנדק" דון קורליאונה? "הכל אישי!" והוא צדק. הכלל הזה נכון, במידה לא קטנה, אפילו ביחסים הבינלאומיים.

אחרי הזובור הצפוי לו מידי נשיא ארה"ב, נתניהו עלול להגיע לקו הסיום של הבחירות, ב-22 בינואר – כשהוא מרוט וחבול, כולו פצע וחבורה. לאובמה לא חסרות דרכים כדי להתעלל בנתניהו, לחבל במערכת הבחירות שלו – ולהמשיך ולדרוס אותו, גם אם ייבחר לראש ממשלת ישראל לעוד קדנציה. השמיים הם הגבול. האפשרויות הן כחול אשר על שפת הים. אובמה יוכל לעשות זאת בדליים גדושים ומלאים של חומר מצחין, שיישפכו על ראשו של נתניהו – או בכפיות קטנות, קטנות כמו בעינוי סיני. הוא יכול לעשות זאת בגלוי – או למשוך בחוטים מאחורי הקלעים. הכל לפי הצורך, הכל לפי הטקטיקה המתאימה לאותו רגע.

בתחום הפוליטי, עד לבחירות אצלנו, יוכלו אובמה וממשלו להפריח לאוויר אינספור הדלפות מביכות וספינים תקשורתיים – שיאלצו את נתניהו להתגונן, לתרץ ולהסביר את עצמו, מדי יום ביומו, עד ליום הבחירות. אובמה יוכל גם, בישורת האחרונה של הבחירות בישראל, להזמין אליו לבית הלבן את אחד מיריביו הפוליטיים של נתניהו, להאדיר את שמו, לפרוש בפניו שטיח אדום – ולהוריד ממנו בהזדמנות כמה מנדטים. הכל כיד הדמיון הטובה על מי שתחושת הנקם בוערת בקרבו.

בתחום המדיני יוכל אובמה, למשל, לרומם ולפאר את אבו מאזן, לקבלו בכבוד מלכים בוושינגטון ולהתייצב לצידו בכל מחלוקת עם ישראל. אם ירצה, הוא יוכל גם לעשות "הערכה מחדש" של מדיניות ארה"ב כלפי ישראל, כפי שעשה בשעתו הנשיא פורד. במקרה קיצוני יותר יוכל אובמה לאלץ את נתניהו לתת סחורה מדינית במטבע קשה, תמורת עצירת פרוייקט הגרעין של איראן. בקדנציה השנייה והאחרונה שלו יוכל אובמה לפעול כמעט ללא מגבלות: הוא כבר לא תלוי יותר בקולות היהודים וחופשי לגמרי משיקולים אלקטוראליים.

על רקע הנזק הכבד שנגרם ליחסי ישראל-ארה"ב – הבחירות בארה"ב הן קריטיות מבחינתה של ישראל. יתכן מאוד כי הבחירות שיכריעו מי יישב בבית הלבן אפילו חשובות יותר מהבחירות שיכריעו מי ירכיב את הממשלה בירושלים. מה שברור כבר כעת, כי עוד קדנציה לעומתית, שבה אובמה יהיה נשיא ארה"ב ונתניהו יהיה ראש ממשלה – היא בלתי נסבלת מבחינת האינטרס הישראלי. שיקום היחסים בין שתי המדינות במצב זה יהיה בלתי אפשרי. רק מעשה נסים יוכל לגשר על התהום בין שני האישים הללו. ומעשי נסים כיום ניתנים במשורה. תשאלו את הטייקונים ששמו את יהבם על עצותיהם של ה"רנטגנים" למיניהם.

ולסיכום: בדיחה. ישנה וחבוטה אמנם, אך מדגימה היטב את מצבו של ראש ממשלתנו:

מעשה בארנב שישב בקרחת היער, שייף את ציפורניו והודיע לכל מאן דהוא שעבר בסביבה: "אני הארנב הגיבור, העשוי ללא חת, מתכוון לעשות כהנה וכהנה ללביאה".

כך סיפר הארנב והגדיל להתרברב, לכל מי שעבר בסביבה: לפיל, לג'ירפה, לקוף, לצבוע, לנחש, לעטלף – ולמי לא? וכך התפשטה השמועה, כאש בשדה קוצים, עד שהגיעה גם לאוזנו של האריה.

רק שמע האריה על כך וקיבל חום. הוא מיהר אל קרחת היער כשמנוי וגמור אתו לחסל את החשבון עם הארנב השחצן. "מה אמרת?!", שאג אל הארנב. "זה נכון מה ששמעתי??"

הארנב לא התבלבל: "אני??", היתמם. "אני רק יושב בקרחת היער, עושה את ציפורני ומדבר שטויות…"

ומה יגיד נתניהו לאובמה???