במקום נורות הליבון הקלאסיות, עלינו להשתמש מעתה בגירסאות זוועתיות במיוחד של נורות פלורסנט מסולסלות, שמתיימרות להיות מאוד טובות לסביבה. זהו, שלא בטוח

מאת תמי זילברג

הטכנולוגיה של המאה ה-21 הופכת את כל המוצרים לקטנים יותר, מוצלחים יותר וזולים יותר. לזה כבר התרגלנו. נכון, למגמה הזו יש מחיר סביבתי וחברתי כבד – במיוחד מבחינת אלו שחיים במקומות שבהם מייצרים את המוצרים האלה, ומדובר בדרך כלל בעולם העני, השלישי, המתפתח. אבל האחרים יכולים ליהנות מירידת המחירים ושיפור האיכות. עכשיו, כך נראה, נצטרך להתרגל למגמה הפוכה: עליית מחיר ואיכות ירודה.

במה דברים אמורים? בנורות, האמורות להאיר את חיינו בשעות הלילה.

במקום נורות הליבון הקלאסיות, עלינו להשתמש מעתה בגירסאות זוועתיות במיוחד של נורות פלורסנט מסולסלות, שמתיימרות להיות מאוד טובות לסביבה, למרות שהן יקרות בצורה בלתי רגילה.

מתברר, שנורות הליבון הן האויב הסביבתי הגדול מכל! לא פליטות הזיהום של המפעלים הגדולים; לא ענני הפיח של משאיות ישנות ואוטובוסים מתפרקים; לא נפיחות הפרות והכבשים; לא לגיונות כלי הרכב הפרטיים, שאין תחבורה ציבורית שתחליף אותם; ואפילו לא זלילת החשמל של מזגנים, מדיחי כלים, מכונות כביסה, נורות חיווי, מחשבים, מערכות קולנוע ביתיות, מערכות סטריאו משוכללות, מקפיאים גדולי מידה, מקררים רגילים. לא, כל אלו אינם אשמים. האשמה כולה נעוצה בנורת הליבון הקטנה והמסכנה, זו שזוללת את כל החשמל הרב, ומגלה חוסר יעילות מוחלט עם פחות מ-20% פריון עבודה!

כן, על נורת הליבון יצא הקצף.

על נורת הליבון, ועל כולנו – האזרחים הרגילים, שמאוד משתדלים לנסוע באופניים, לשלשל בקבוקי פלסטיק לבתי-הרשת הגדולים, לסייע בכלכלת העולם התחתון עם מחזור הבקבוקים האחרים, לחנך את הילדים למחזר נייר ולהתחשב בסביבה. אנחנו, שבפרפרזה על סיסמאות המחאה הגלובלית אפשר להגיד עלינו שאנו מהווים אולי 99% מהחגיגה, אבל גורמים בקושי ל-1% מהנזק – אנחנו צריכים לשלם את המחיר. שוב.

האור הקר והמנוכר של הנורות ה"חוקיות"

נשלם את המחיר עם האור הקר והמנוכר של הנורות ה"חוקיות", שעם כל הרצון הטוב של היצרנים שלהן, הם לא מצליחים לשפר להן את האור ולהפוך אותו לנעים יותר ורצוי יותר לנשמה שלנו.

נשלם את המחיר עם העלויות המטורפות של הנורות ה"חוקיות", שאיש עוד לא הצליח להוכיח בחישובים משכנעים שהן באמת כדאיות יותר גם לכיס שלנו.

נשלם את המחיר עם הסיכונים הבטיחותיים של הנורות ה"חוקיות", שמכילות כספית מסוכנת ורעילה, ואם חלילה הן יישברו לנו בבית, צריך לפנות חיש מהר את כולם מהחדר ולנקוט צעדים מאוד מוגדרים כדי לאסוף בזהירות רבה את השברים (עם כפפות), להיעזר בנייר דבק כדי להיפטר מאבקת הכימיקלים שהתפזרה, לנגב טוב טוב, ולארוז את השברים ואת המטליות בשקית ניילון אטומה (רצוי כפולה). לי זה נשמע כמו חזרה גנרלית למלחמת המפרץ הבאה.

הגרוע מכל הוא, שנשלם את המחיר כנראה גם בבריאותנו היומיומית. פרופ' אברהם חיים מהחוג לביולוגיה אבולוציונית וסביבתית באוניברסיטת חיפה כבר הגדיר את הבעיה היטב לפני שנים אחדות, במכתב שפורסם ב-ynet, שבו כתב כי הוא "מסכים בהחלט שיש חשיבות עליונה בהפחתת גזי החממה, אך האם עלינו להחליף צרה אחת בצרה בריאותית נוראית?", וקשר את הסכנה הבריאותית באורך הגל המשתחרר מהנורות החסכוניות.

סכנה של סרטן עור ופגיעה באנשים עם מחלות עור מסוימות

כשנה וחצי מאוחר יותר פורסמה ב-ynet התרעתו של ד"ר אלי שטרן מהמרכז להערכות סיכונים במכון גרטנר בפני משרד הבריאות, לפיה מי שחשוף לנורות החסכונית יותר משעה כשהוא במרחק של עד30 ס"מ מהנורה, עלול להיחשף לקרינה אולטרה סגולה (UV) שהיא חלק מהקרינה המזיקה של השמש מעל לספים הבינלאומיים המותרים. החשיפה לקרינה כזו ידועה כאחד הגורמים לסרטן העור.

אגב, לאנשים עם מחלות עור מסוימות ורגישויות לקרינת UV אסור בכלל להימצא בתאורת פלורסנט – בין אם זו נורה מהסוג הישן ובין אם זו נורה משוכללת ומפותלת, המתכנה "חסכונית".

כשמדברים על הנושא בשיחות סלון, תמיד יש מישהו שאומר, ש"משרד הבריאות בדק ואמר שזה בסדר".

זהו, בואו נסמוך. נסמוך על משרד הבריאות, נסמוך שהם בדקו וחקרו, נסמוך שהם יודעים טוב יותר. נסמוך, עד ועדת החקירה הבאה. זו תהיה, כנראה, ועדה גלובלית, כי את תרגיל האיוולת הזה ביצעו לא רק אצלנו, אלא גם במדינות רבות אחרות בעולם, למגינת ליבם של התושבים שומרי החוק, שנאלצים להתמודד עם הנורות "החוקיות" שהורסות להם את החיים.