Skip to content

שררה של גברים על נשים מולידה פריצות, לא צניעות

אני מוצאת שיש להפריד הפרדה מושכלת בין נושאים הקשורים ישירות, או כמעט ישירות, להתנהלות הלכתית, לבין הגמוניה המוּנעת משוביניזם צרוף במסווה "הלכתי". אני מרשה לעצמי לטעון כאן שלמרות שהרב קוק פסק לפני יותר ממאה שנים שאין מקומה של אישה בפוליטיקה, כאשר טענה זו באה היום מרב כמו הרב אבינר עיקרה נובע מטעמים הגמוניים ומכוערים

שררה של גברים על נשים מולידה פריצות, לא צניעות

אני מוצאת שיש להפריד הפרדה מושכלת בין נושאים הקשורים ישירות, או כמעט ישירות, להתנהלות הלכתית, לבין הגמוניה המוּנעת משוביניזם צרוף במסווה "הלכתי". אני מרשה לעצמי לטעון כאן שלמרות שהרב קוק פסק לפני יותר ממאה שנים שאין מקומה של אישה בפוליטיקה, כאשר טענה זו באה היום מרב כמו הרב אבינר עיקרה נובע מטעמים הגמוניים ומכוערים

בשנה האחרונה נמנעתי כמעט לחלוטין מכתיבה בנושאים הקשורים להדרת נשים, למרות שזהו נושא שקרוב לליבי ולאורחות חיי. הסיבות לכך היו מגוונות, אבל אולי העיקרית שבהן נעוצה בעובדה שהשיח הציבורי על הנושא, לטעמי, נבע בעיקר מקריאת תיגר על האורתודוקסיה, שמצאה את ביטויה החדש-ישן בדאגת יתר של הציבור הכללי והליברלי כלפי ציבור הנשים החרדיות, ואולי גם כלפי הציבור החרדי-לאומי. אין צורך להזכיר את הסערה שפרצה בעקבות היציאה ההפגנתית של מספר בני ישיבות הסדר ממופע של נשים, וכלה בהפרדה באוטובוסים שמיועדים ברובם לציבור החרדי, ואיך לא נזכיר את המהומות בבית שמש. מדובר בהשתלחות רבתי של התקשורת ושל פוליטיקאים, שרוממות טובתן של נשים חרדיות עלתה מגרונן ולא נשמעה כנה, בלשון המעטה.

תהליכי הקצנה באמת נצפים בחברה חרדית שחוששת מן ההתערבבות באורחות החיים החילוניים, ואשר במשך הזמן יש לה כאילו פחות מה להציע לציבור שלה, זולת "חוּמרות" מהיטמעות באפיונים חילוניים.

הניצול של גורמים אינטרסנטיים כדוגמת המרכז לפלורליזם ודומיו, או בואו נקרא לילד בשמו – כל המוסדות והתנועות שממומנים ישירות על ידי האיחוד האירופי – גרם לי להדיר את עצמי מכתיבה על הנושא. חשתי שיש מספיק מי שרוצים לקעקע את רוח ישראל סבא, ואין לי סיבה מספקת להוסיף שמן למדורה הזו. אולי צריך גם להזכיר את הסערה האחרונה בנוגע ל"נשות הכותל" – נושא נדוש, שרק מעצר בפועל בעקבות התפרעות הצליח להעיר אותו מתרדמתו. בג"ץ פסק כבר מה שפסק, ועם יד על הלב, המזור של נשים לא יגיע דווקא מגחמות בנוסח שירת נשים קולנית בעזרת הנשים שסמוכה לעזרת הגברים, נוהג (ההפרדה) שמתרחש כבר אלפי שנים.

דבורה הנביאה (צייר: גוסטב דורה)
דבורה הנביאה (צייר: גוסטב דורה)

אני מוצאת שיש להפריד הפרדה מושכלת בין נושאים הקשורים ישירות, או כמעט ישירות, להתנהלות הלכתית, לבין הגמוניה המוּנעת משוביניזם צרוף במסווה "הלכתי". אני מרשה לעצמי לטעון כאן שלמרות שהרב קוק פסק לפני יותר ממאה שנים שאין מקומה של אישה בפוליטיקה, כאשר טענה זו באה היום מרב כמו הרב אבינר עיקרה נובע מטעמים הגמוניים ומכוערים. ברגע שאני שומעת הבלחה כמו זו של אבינר, מתחשק לי לעמוד על פודיום משמעותי ולשיר בקול גדול: "עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ‍ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם". כן, ברור לי שלשון הנקבה של הפסוק לא ממש מכוונת לאישה פיזית, אבל זה פשוט בלתי נשלט. שררה של גברים על נשים מולידה פריצות, לא צניעות.

צריך להבין שכשהרב קוק אמר את הדברים, אפילו מוסדות "בית יעקב" לא היו מבוססים. נשים בקושי ידעו לקרוא. איך אפשר להשוות בין נשים ביישוב הישן לבין נשים חרדיות ודתיות לאומיות כיום, שמעורבות בכל תחומי החיים? האם הרב אבינר מעז לומר דבר או חצי דבר לאשתו של הרב דרוקמן, שעשתה דוקטורט ברפואה? האם הוא אומר משהו לנשים שעומדות בראש חברות מסחריות, הייטק, חינוך ומה לא?

אולי מבקש הרב אבינר שנלך אחורה עד הרמב"ם, שפסק שלאישה מותר לצאת מביתה רק אחת לחודש? ואולי מישהו יגיד לי במה, למען השם, שונה העיסוק בפרקמטיא (מסחר) שבו התהדרו נשות ישראל מקדמא דנא, לעיסוק בפוליטיקה? הרי זה מסחר וזה מסחר! אם ראשי הציבור החרד"לי רוצים להציב סייגים לעניין ה"שררה" (שהוא לב האיסור לפי הפוסקים ולפי הרב קוק: שאישה לא תעסוק בשררה) אפשר לפתור את זה בקלות: יתקבצו כל הרבנים מאחורי מועצה אחת, והנשים שיתמנו לתפקידי שירות יתחייבו לפעול לפי המלצתם. נדמה לי שהבעיה תהיה למצוא פתרון לתנאי הראשון, ולא לשני.

למלא בנשים את החלל הפוליטי

עוד אני ממליצה בחום לרב אבינר: פזול נא לעבר מעשיו של ת"ח כמו הרב מרדכי אויירבעך מתל אביב, שהתיר לרמה בורשטיין לביים ולהפיק סרט. סרט שחרדים – גברים ונשים עבדו בו יחד על הסט, בצניעות מירבית. מה שעמד לנגד עיניו של הרב היה נתון אחד: יראת השמים של הגב' בורשטיין. התוצאה לא איחרה לבוא: קידוש שם שמיים גדול. אני בטוחה שנשים דתיות יראות שמיים שייבחרו לכנסת יוכלו להביא בשורה אמיתית לא פחות מאשר "למלא את החלל". גם את זה הפוליטי.

בשנה האחרונה נמנעתי כמעט לחלוטין מכתיבה בנושאים הקשורים להדרת נשים, למרות שזהו נושא שקרוב לליבי ולאורחות חיי. הסיבות לכך היו מגוונות, אבל אולי העיקרית שבהן נעוצה בעובדה שהשיח הציבורי על הנושא, לטעמי, נבע בעיקר מקריאת תיגר על האורתודוקסיה, שמצאה את ביטויה החדש-ישן בדאגת יתר של הציבור הכללי והליברלי כלפי ציבור הנשים החרדיות, ואולי גם כלפי הציבור החרדי-לאומי. אין צורך להזכיר את הסערה שפרצה בעקבות היציאה ההפגנתית של מספר בני ישיבות הסדר ממופע של נשים, וכלה בהפרדה באוטובוסים שמיועדים ברובם לציבור החרדי, ואיך לא נזכיר את המהומות בבית שמש. מדובר בהשתלחות רבתי של התקשורת ושל פוליטיקאים, שרוממות טובתן של נשים חרדיות עלתה מגרונן ולא נשמעה כנה, בלשון המעטה.

תהליכי הקצנה באמת נצפים בחברה חרדית שחוששת מן ההתערבבות באורחות החיים החילוניים, ואשר במשך הזמן יש לה כאילו פחות מה להציע לציבור שלה, זולת "חוּמרות" מהיטמעות באפיונים חילוניים.

הניצול של גורמים אינטרסנטיים כדוגמת המרכז לפלורליזם ודומיו, או בואו נקרא לילד בשמו – כל המוסדות והתנועות שממומנים ישירות על ידי האיחוד האירופי – גרם לי להדיר את עצמי מכתיבה על הנושא. חשתי שיש מספיק מי שרוצים לקעקע את רוח ישראל סבא, ואין לי סיבה מספקת להוסיף שמן למדורה הזו. אולי צריך גם להזכיר את הסערה האחרונה בנוגע ל"נשות הכותל" – נושא נדוש, שרק מעצר בפועל בעקבות התפרעות הצליח להעיר אותו מתרדמתו. בג"ץ פסק כבר מה שפסק, ועם יד על הלב, המזור של נשים לא יגיע דווקא מגחמות בנוסח שירת נשים קולנית בעזרת הנשים שסמוכה לעזרת הגברים, נוהג (ההפרדה) שמתרחש כבר אלפי שנים.

דבורה הנביאה (צייר: גוסטב דורה)
דבורה הנביאה (צייר: גוסטב דורה)

אני מוצאת שיש להפריד הפרדה מושכלת בין נושאים הקשורים ישירות, או כמעט ישירות, להתנהלות הלכתית, לבין הגמוניה המוּנעת משוביניזם צרוף במסווה "הלכתי". אני מרשה לעצמי לטעון כאן שלמרות שהרב קוק פסק לפני יותר ממאה שנים שאין מקומה של אישה בפוליטיקה, כאשר טענה זו באה היום מרב כמו הרב אבינר עיקרה נובע מטעמים הגמוניים ומכוערים. ברגע שאני שומעת הבלחה כמו זו של אבינר, מתחשק לי לעמוד על פודיום משמעותי ולשיר בקול גדול: "עַל הַר גָּבֹהַ עֲלִי לָךְ מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָרִימִי בַכֹּחַ קוֹלֵךְ מְבַשֶּׂרֶת יְרוּשָׁלָ‍ִם הָרִימִי אַל תִּירָאִי אִמְרִי לְעָרֵי יְהוּדָה הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם". כן, ברור לי שלשון הנקבה של הפסוק לא ממש מכוונת לאישה פיזית, אבל זה פשוט בלתי נשלט. שררה של גברים על נשים מולידה פריצות, לא צניעות.

צריך להבין שכשהרב קוק אמר את הדברים, אפילו מוסדות "בית יעקב" לא היו מבוססים. נשים בקושי ידעו לקרוא. איך אפשר להשוות בין נשים ביישוב הישן לבין נשים חרדיות ודתיות לאומיות כיום, שמעורבות בכל תחומי החיים? האם הרב אבינר מעז לומר דבר או חצי דבר לאשתו של הרב דרוקמן, שעשתה דוקטורט ברפואה? האם הוא אומר משהו לנשים שעומדות בראש חברות מסחריות, הייטק, חינוך ומה לא?

אולי מבקש הרב אבינר שנלך אחורה עד הרמב"ם, שפסק שלאישה מותר לצאת מביתה רק אחת לחודש? ואולי מישהו יגיד לי במה, למען השם, שונה העיסוק בפרקמטיא (מסחר) שבו התהדרו נשות ישראל מקדמא דנא, לעיסוק בפוליטיקה? הרי זה מסחר וזה מסחר! אם ראשי הציבור החרד"לי רוצים להציב סייגים לעניין ה"שררה" (שהוא לב האיסור לפי הפוסקים ולפי הרב קוק: שאישה לא תעסוק בשררה) אפשר לפתור את זה בקלות: יתקבצו כל הרבנים מאחורי מועצה אחת, והנשים שיתמנו לתפקידי שירות יתחייבו לפעול לפי המלצתם. נדמה לי שהבעיה תהיה למצוא פתרון לתנאי הראשון, ולא לשני.

למלא בנשים את החלל הפוליטי

עוד אני ממליצה בחום לרב אבינר: פזול נא לעבר מעשיו של ת"ח כמו הרב מרדכי אויירבעך מתל אביב, שהתיר לרמה בורשטיין לביים ולהפיק סרט. סרט שחרדים – גברים ונשים עבדו בו יחד על הסט, בצניעות מירבית. מה שעמד לנגד עיניו של הרב היה נתון אחד: יראת השמים של הגב' בורשטיין. התוצאה לא איחרה לבוא: קידוש שם שמיים גדול. אני בטוחה שנשים דתיות יראות שמיים שייבחרו לכנסת יוכלו להביא בשורה אמיתית לא פחות מאשר "למלא את החלל". גם את זה הפוליטי.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן