"כל אחד מביא אחד – כמה חשוב ככה קל", נכתב בפרסומים של משרד התיירות. "אז קדימה, קליק אחד קטן ואתם בדרך להביא תייר ולעשות משהו טוב למדינה", אומרת נועה תשבי בסרטון הפרסומת.

קליק אחד קטן.

אז זהו שלא.

אמא שלי התארחה לפני כמה שנים בקישינייב, מולדובה, אצל משפחה שקיבלה אותה כמו בת בית. לפני כחודש, הבת הצעירה של המשפחה, שהיתה אז ילדה קטנה וקראה לאמא שלי "בבושקה", סבתא, כתבה לה שהיא רוצה לבקר בישראל. מדובר בצעירה, אפילו לא יהודיה, שרוצה להגיע לפה לשבוע כתיירת.

מובן שאמי הציעה לארח אותה. הסתבר שצריך להצהיר למשרד הפנים על הכוונה לקבלה לביקור. מיד הדפסנו עבורם מכתב הזמנה לאורחת, כבקשתם.

במשך יומיים התקשרה אמי למשרד הפנים בשעות הקבלה, כששוב ושוב עונה המענה הקולי (ומחייב אותה בשיחות), אך מבקש להתקשר שוב כי הטלפונים תפוסים.

אמי בת ה-75 לא התעצלה ועשתה פעמיה למשרד הפנים בקריית הממשלה, תל אביב. אחרי כיומיים רצופים בהם ניסתה לברר שם למי ניתן להגיש את המכתב (לא שמעו שם על אימייל עדיין,  כפי הנראה), הסתבר שעליה לקבוע פגישה, שמועדה יהיה כחודש וחצי מאוחר יותר (כשלבחורה מקישנייב כבר יש כרטיס טיסה לעוד כמה ימים…).

בפעם השלישית שהגיעה למשרד הפנים התעקשה לדבר עם המנהל, מתוסכלת מהטירטור והסירבול. הוא בעיקר שפך עליה את מרמורו במשפטים כגון: "גברת, אני לא עבד שלך". הוא התעקש שעליה להזמין תור (להזכירכם: כולה בשביל לתת מכתב שהיא מאשרת שהבחורה מגיעה להתארח שבוע בארץ!)

כשאמי פרצה בבכי מעצבים ומתסכול, המנהל כנראה פשפש ובדק משהו, ואז אמר לה שהבחורה בת 31 וכבר היתה בארץ כמה פעמים. כשאמי אמרה לו שהיא צעירה יותר ומעולם לא ביקרה בארץ, הוא שלח אותה שוב הביתה להביא העתק דרכון של הבחורה (בוקר טוב, אין לכם מסמך מסודר של כל מה שצריך להכין מראש מבלי לשלוח אנשים שמעודדים תיירות הלוך ושוב?).

האורחת כמובן התפלאה לשמוע שהיא היתה פה כבר (ועוד כמה פעמים). היא היתה ילדה. היא די ילדונת גם עכשיו. ילידת 86', ככתוב בדרכון שלה.

אם המנהל במשרד הפנים לא יודע לעשות את העבודה שלו, אז למי פונים?

למחרת לקחה אמי שוב שני אוטובוסים לכל כיוון עם המסמכים הנוספים. היא נחושה בדעתה לעשות הכל כדי לעזור לבת הקטנה של המשפחה ממולדובה שאירחה אותה כל כך יפה.

לצערי הסאגה לא הסתיימה. אמא חזרה למשרד מצויידת בצילום הדרכון של האורחת, כפי שביקש המנהל שדיבר אליה לא יפה ונתן לה אינפורמציה מוטעית (ושוב – רק חלקית, מסתבר). לאחר שחיכתה בתור זמן רב, כש-40 איש לפניה), נאלצה לעזוב את המקום. אחרי הכל, יש לה עוד כמה דברים לעשות בחיים, כמו תור חשוב לרופא מומחה, שנקבע מבעוד מועד.

ב-31.10.12, אולי בעקבות פנייתי לדוברת של משרד התיירות, התקשרו לאמא שלי לבקש שתגיע ב-14:30. היא התייצבה בזמן ושוב חיכתה שעתיים עד שהמנהל שם לב אליה והפנה אותה לפקידה. הפקידה, מצידה, כנראה עשתה את עבודתה, אבל גרמה לאמא להרגיש שהיא תחת חקירת ק.ג.ב. רצתה הוכחות שאמא מכירה את הבחורה, ביקשה שתכתוב הכל ותפרט. תיירים שבאים לארץ צריכים לפרט את אילן היוחסין שלהם? באמת?

לכל שאלה היא תצטרך לנסוע בשני אוטובוסים ולחכות שעתיים? 

איפה היה הטופס הזה כשביקשו מכתב שהיא מכירה אותה? ואיפה הוא היה בפעם השנייה כשביקשו צילום של הדרכון? לכל שאלה היא תצטרך לנסוע בשני אוטובוסים ולחכות שעתיים בתור? אשה בגילה, או בכל גיל, לצורך העניין?

וכדי הוסיף חטא על פשע, כשאמא התלוננה בפני הפקידה על הטרטור הפקידה – כמו הבוס שלה – ענתה לה "אני לא משרתת שלך".

יופי של תשובה של נותנת שירות, ועוד ממשלתי…

אמא ענתה לה יפה שהיא אמנם לא משרתת שלה, אבל כן צריכה לשרת אותה – ויצאה משם בוכה ונסערת.

                  * * * 

אני בת 42. דיילת אוויר כבר 16 שנים, ולפני זה עוד כמה וכמה שנים מלצרית. שירות זה העבודה שלי, ואני לחלוטין נבוכה מהשירות שניתן על ידי משרד הפנים. לפחות בעניין זה. אני רוצה לראות מה תגיד אותה פקידה אם תטוס איתי לחופש במטוס, וכשתבקש כוס מים אגיד לה שאני לא משרתת שלה.

אנשים שעונים תשובות כאלה מקומם לא בשירות.

אני נמצאת כבר שנים בהרבה מדינות בעולם, וחייבת לומר שמבחינה הזו ישראל עדיין מפגרת מאחור כמו מדינת עולם שלישי.

קליק אחד קטן, עאלק…

[related-posts title="טורים נוספים מאת גיגה פרקול"]